ביקורת ספרותית על שעות הרות גורל מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 באוגוסט, 2014
ע"י רץ


חוקיות ואקראיות בסיפור האנושות

זאב רובינזון, הייה המורה שלי ללימודי היסטוריה עתיקה, ולתולדות האימפריה הרומית. הוא היה גוץ ושמנמן, בשפתיו תמיד הייתה תחובה סגריה מרושלת, ומפיו יצאו הברות מונוטוניות, קשות להבנה, חלקן בלטינית. ישבנו מסביב לשולחן כעשרה סטודנטים, כמו בבית מדרש, כאלו שהסכימו להשקיעה לקראת כול שיעור בפענוח טקסטים עתיקים, שוחחנו ולא רק שמענו. התרגלתי לטון המונוטוני, והקשבתי לתוכן, שחשף אותי לעולם מדהים של לימודים קלאסיים, כפי שלימדו גדולי ההיסטוריונים, במאה הקודמת, כשההיסטוריה עוד הייתה מקצוע מכובד, המסביר את סיפור האנושות.

כשדיברנו על תהליכים, ועל דטרמיניזם - תפיסה לפיה ניתן לחזות את התפתחות ההיסטוריה לעבר העתיד, כמו בסדרה מתמטית בה קיימת חוקיות, זז זאב רובינזון בחוסר נוחות ואמר, האדם מתכנן ואלוהים צוחק ( באידיש זה נשמע יפה יותר ). לא פעם גלגלי השיניים של ההיסטוריה נעים, כמיצגי תהליכים, ולפתע מסיבה לא ברורה, גלגלי השיניים נעצרים באופן מפתיע, כתוצאה מגרגר חול אחד קטן שחדר בניהם באופן בלתי צפוי ושיבש את התהליך כולו. אנשי התוכנה קוראים לתופעה באג, תקלה לא צפויה שמשבשת את החומרה והתוכנה באופן לא צפוי.

תמיד שאלתי את עצמי, איך זה קורה באופן מעשי בהיסטוריה, עד שגילתי לפני זמן לא רב את סיפרו של סטפן צוויג, שעות הרות גורל, העוסק ברגעים בהם התרחשו הכרעות היסטוריות, בהן התוצאה הצפויה השתבשה באופן מפתיע. סטפן צוויג מנסה בעצם לתת מענה לשאלה, האם ההיסטוריה, היא פרי של שינויים שיטתיים ידועים מראש, או אולי תוצאה של תהליכים אקראיים בלתי צפויים ?

הספר שעות הרות גורל מאגד מספר אירועים היסטוריים, אותם מציג צוויג כשעות גורליות בתולדות האנושות, חורבן האימפריה הביזנטית על ידי הטורקים כמאבק בין האיסלם לנצרות, המסע לאלדורדו - בעקבות אגדת הזהב, תבוסתו של נפוליאון - בקרב ווטרלו המשנה את מאזן הכוחות באירופה, לנין במסעו בקרון רכבת חתום למוסקבה, מתחיל את המהפכה הבולשביקית. גיתה הזקן שבור מאהבה נכזבת, יוצר את שירת חייו, ופרשות היסטוריות אחרות, כולן בעלות פוטנציאל לעניין רב.

לסטפן צוויג היה רעיון מרתק, הוא ניסה להראות שההיסטוריה נקבעת על ידי החמצות, וטעויות אנושיות, לכאורה לא משמעותיות, שבדיעבד מסתבר שהם בעצם אלה ששינו מקצה לקצה את מהלך ההיסטוריה, או מנגד, על ידי התעקשות של אדם אחד נועז, שפעל כנגד המערכת, ובכך שינה את מהלך ההיסטוריה. לכאורה יש לנו ז'אנר ייחודי, שיש בו רעיון מרכזי, המספר את ההיסטוריה מנקודת מבט אחרת, כמו ספרה של ברברה טוכמן, מצעד האיוולת, ספר פורץ דרך ומרתק בדרך כתיבתו. אבל סטפן צוויג מאכזב, סיפוריו לא אחדים ברמתם, ולעתים כתובים באופן בינוני עד רע, חלקם לא ממש אירועים משמעותיים, כאלו שהתרחשותם לא שינתה את פני ההיסטוריה. הספר הזה רחוק מלבטא את יכולתו של סטפן צוויג בהשוואה לספריו ההיסטוריים הנפלאים האחרים כמו הביוגרפיה על מארי אנטואנט.

בכדי להדגים את הפוטנציאל וההחמצה, נספר על שני אירועים מרתקים בתולדות האנשות, אלף שנה אחרי נפילת האימפריה הרומית, ניצבה העיר קונסטנטינופול מול התקפה אחרונה, בה לראשונה נחשף כוחם של התותחים מול החומות המייצגות לוחמה ישנה. מאה חמישים אלף תורכים נהדפו על ידי שמונת אלפים מגנים נחושים, רק גילוי פשפש קטן בחומה, שנשכח פתוח על ידי המגנים, אפשר את חדירת הטורקים והכרעת המגנים. האם הפשפש הוא הגורם המכריעה בנפילת ביזנטיון, ממש לא אימפריה שהלכה ושקעה במשך מאות שנים, הייתה נופלת בצורה זאת או אחרת.

המקרה השני התרחש בווטרלו, הקרב האחרון שהוריד את נפוליאון מבימת ההיסטוריה, וששינה את גורלה של אירופה. אחד מהגנרלים של נפוליאון, נישלח לרדוף אחרי הפרוסים, בנתיים, לא רחוק משם מתחילה ההתקפה הגורלית, של האנגלים על הצרפתים, הקצינים של אותו גנרל מפצירים בו לחזור לחזית, דקה של חשיבה, דקה שבה שר ההיסטוריה עצר את נשמתו, שלאחריה סירב הגנרל כי פקודה של נפוליאון היא פקודה, בהחלט דוגמה שעונה לקריטריון אירוע הרה גורל בו התכנון המקורי השתבש, באופן שחייב לשנות את הפקודה המקורית, טעות אנושית ששינתה את מסלול ההיסטוריה.

לצוויג היו סקיצות של סיפורים היסטוריים קטנים וראשוניים, באופן תמוהה צוויג סבר שהספר מציג רעיון מגובש, התוצאה, אכזבה מהספר שלא מבטא רעיון מרכזי ברור, ולא משקף את יכולת הכתיבה של צוויג, ואת הבנתו בפסיכולוגיה האנושית. ההוצאה לאור זמורה ביתן, נגררה לרמה נמוכה, בתמצית הספר שבגב הכריכה, כתוב כי הספר עוסק בין השאר בחורבן האימפריה הרומית על ידי הבזנטים ( האימפריה הרומית נחרבה אלף שנה לפני הביזנטית), לספר עיצוב מזעזע בצבע תכלת, ואיור של ציור קלסתרים כמיניאטורות, אבל הוא נראה כצלחות לבנות ובהן ראשים ערופים, מה שסתם סופית את ההבטחה והגולל על הספר שחבל שיצא לאור.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פרל (לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
זאב רובין
לא רובינזון
לימד גם אותי
יפעת (לפני 11 שנים)
שיעורי ההיסטוריה העתיקה שלך נשמעים מרתקים. האם תרצה לחדש ימים כקדם, הפעם כמורה? יש לי הרגשה שלא אהיה היחידה למהר להירשם.
רץ (לפני 11 שנים)
חני - תודה - בתקופתו של צוויג ניסו להפוך את ההיסטוריה למדע, לכזאת שיודעת לזהות תהליכים - ההיסטוריונים היו בחלקם אנליסטים - לתולדות האנושות ומשם לעתיד הצפוי, אמר להם צוויג, מה אתם מבלבלים את המוח, יש מקרים שההיסטוריה בכלל מקבלת כיוון שונה מהצפוי בגלל צירוף מיקרים, או אקראיות שלא נצפתה מראש, ואכן הרעיון נפלא, האביב הערבי, כמו הפתעות אחרות קשורות לשני גורמים, תהלכים "תת קרקעים" כאלה שלא נראים מעל פני השטח, אבל הם מתהווים, ותהלכים אקראים, משהו שיוצר את הניצוץ שמדליק את אדי הבנזין, אנחנו אגב תמיד נופלים לסוג כזה של תהליכים.
חני (לפני 11 שנים)
אני חושבת שיש דפוס בהסטוריה לגבי דתות והתנהגויות נפוצות אבל לקרוא מהלכים בלתי צפויים שמשנים את ההסטוריה זמן רב מראש זה לא נראה לי.תראה מה קרה עם האביב הערבי שעוד לא נגמר לא שמעתי שמשהו צפה משהו כזה. לא קראתי ספרים שלו אך נראה רוחשים לו כבוד בסימניה....ביקורת יפה גם אם לא הסכמת וקטלת
רץ (לפני 11 שנים)
סוריקטה - אין ספק שצוויג היה איש רוח אופיני לאירופה שבין שתי המלחמות, כזה שניסה במלחמה הראשונה להילחם בלאומנות המטורפת של אירופה באמצעות שירים, לקראת מלחמת העולם השנייה היה לצוויג וחבריו חזון, של אירופה מאוחדת על רקע תרבות משותפת - חזון הומני, מה לעשות שהחזון הזה לא הייה שווה כוחות מול האידיאולוגיה של הברבריזים לסוגו, החזון של אירופה המאוחדת הבשיל רק חמשים שנה אחרי הניסוח שלו, לכן צוויג הוא איש תרבות של היסטוריה גדולה, אך במקביל הוא חשב שההיסטוריה לא רק פועלת במקרו, אלא במיקרו, ולעתים בפרטים הקטנים ביותר, ולעתים באקראיות, זאת תפיסה מהפכנית, שהספר לא הצליח לבטא אותה באופן הנכון, וזאת הביקורת שלי לספר, ולא לצוויג, איש שהיה מבריק.
רץ (לפני 11 שנים)
אילה - תודה - אני בהחלט מקבל את ההתייחסות - "ביקורת נחמדה" - כמחמאה ממש ענקית ממך.
סוריקטה (לפני 11 שנים)
רץ, אני דווקא מאמינה ביכולת של אנשי רוח להשפיע על המציאות כי יש במה שהם אומרים משום מתן לגיטימציה למעשים ולעמדות, אבל אני חושבת שתנאי מוקדם ליכולת שלהם להשפיע הוא ההבנה שלהם את המציאות. אני חושבת שאצל צוויג ישנו הנרטיב שהספר הזה אולי מדבר עליו (לא קראתי אותו אבל זה מה שהבנתי מהסקירה) שמתייחס בסוג של זלזול או הפחתת הערך של תהליכים גדולים. זה לא שאני חושבת שאין מקריות אבל לדעתי היא לא מכרעת. היא אולי הרכיב המתזמן אבל המגמות אינן תלויות בה והיא לא באמת קובעת אותן. על פי הספרים שלו שקראתי הוא מייחס לה תפקיד משמעותי מזה שיש לה בעיני.
אילה אבני (לפני 11 שנים)
הספר דווקא טוב אך הביקורת נחמדה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 שנים)
בסדר נעמה, סליחה.
לי יניני (לפני 11 שנים)
אחלה סקירה למרות ה2 כוכבים. ואצל רץ זה נדיר.... תודה
רץ (לפני 11 שנים)
גלית - תודה
רץ (לפני 11 שנים)
נעמה - תודה - מבחינתי צוויג הוא סופר נפלא, וגם אם הספר הזה לא טוב הרעיון הטוב שלו בהחלט שווה דיון .
רץ (לפני 11 שנים)
זשלב - תודה - אני בדרך כלל לא מסיים ספרים לא טובים ולכן לא כותב קטילות, צוויג הוא סופר טוב שראוי להתייחסות, גם אם ספציפית הספר הזה לא מייצג את איכותו בספריו האחרים.
רץ (לפני 11 שנים)
סוריקטה - תודה - תמיד עולה השאלה - האם אנשי הרוח יכולים לשנות מציאות - מה את אומרת על כך לגבי מציאות החיים שלנו. עוד הרבה שנים כשקוראים יקראו את ספריו של גרוסמן כמו אישה בורחת מבשורה, אם ישאלו, האם האישה כמו איש הרוח פסיביים - בורחים מבשורה, או מנסים ליצור מציאות שבה הבשורה תהייה שונה.
רץ (לפני 11 שנים)
אוקי - החיים הם צירוף מקרים של תכנונים ואקראיות השאלה מה משפיע יותר והאם קיימת יכולת שליטה על העתיד, או שיש רק גורל ?
נעמה 38 (לפני 11 שנים)
הי זשל"ב אני נוטה לא לרמוז אלא להביע עמדה נחרצת. אבל לא היית בספקטרום שלי בכלל ושנינו מסכימים על איכות הסקירה אז בוא נסתפק בזה
רץ (לפני 11 שנים)
kore - תודה - אני קורא ואוהב את ספריו של סטפן צוויג, שפתו חדה והוא רלוונטי גם היום, אבל הספר הזה לא. צוויג למרות שלא היה היסטוריון פורמאלי, עסק בהיסטוריה דרך כתיבת ביוגרפיות, כמו מארי אנטואנט, שאגב הוא ספר נפלא, ולכן הצפיה שלי ממנו היא לבטא רעיון טוב בכתיבה היסטורית חדשנית, דווקא משום שהוא לא בא מהתחום, הרעיון שלו טוב, אבל הסיפורים לא מספיק מתחברים ותומכים ברעיון וזאת החמצה.
רץ (לפני 11 שנים)
נעמי - תודה - חלק מסיפורי הספר מעניינם, חלק לא אני שפטתי את הספר על הרעיון המרכזי שהוא חזק, אבל חלקם של הסיפורים לא מתחברים אליו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 שנים)
רגע נעמה, את רומזת משהו?
(אם זה לא מה שאני חושב שזה, אז סליחה מראש.)
סוריקטה (לפני 11 שנים)
המחלוקת היחידה שלי איתך היא ביחס לספרים אחרים של צוויג. בעיני הוא היה אדם שהתקשה להתבונן במציאות שלא דרך הנרטיבים שלו, אבל אני יודעת שאני בעמדת מיעוט ביחס אליו.
נעמה 38 (לפני 11 שנים)
צריך לדעת גם לקטול באופן ראוי מבלי לנעשות רושם של ילדותי ומזלזל ביצירה של אחרים, הצלחת כהוגן!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 שנים)
זו אחת מהפעמים היחידות שקטלת ספר ולמרות זאת הביקורת מלאה בקסם, עומק והרבה הרבה חוכמה.
גלית (לפני 11 שנים)
ביקורת מאירת דעת... כרגיל..(:
(לפני 11 שנים)
סקירה נהדרת, כרגיל. נראה שלחיים בין הצפי ההיסטורי לבין הבאגים יכולת בימוי משל עצמם..
(לפני 11 שנים)
אני מעריך שאתה קורא את ספריו. לכן ה"יופי" אני לא בטוח שאני מסכים אתך לגבי רמתו של הספר. להזכירך הוא לא הסטוריון הוא סופר. לכן בכתיבתו חיפש חומרים את שיגרו את דימיונך. קראתי את הספר לפני שנים. בעיני היה ספר מעניין.
אבל כידוע על טעם ועל ריח..... חוץ מזה זה היה מזמן אז אולי בכל זאת אתה צודק.
נעמי (לפני 11 שנים)
ביקורת מעניינת! אני סקרנית מאוד לקרוא את הספר - נראה לי לא כל כך אופייני לצוויג לא לשמור על רמת הכתיבה המופלאה שלו. עוררת את סקרנותי. תודה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ