ביקורת ספרותית על שעות הרות גורל מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

"שעות הרות גורל" מאת הסופר הגרמני הגדול סטפן צווייג (הוצאת זמורה ביתן, 1985) הוא אסופה של שתים־עשרה מיניאטורות היסטוריות שקובצו יחדיו, ותיארו כיצד השתנו פני פני העולם והאנושות מכפי שהיתה עד לאותה עת. בין אלו ניתן למנות את גילוי האוקיינוס השקט במסע מסובך של פושע לשעבר ממלכת ספרד, הלחנת היצירה "התחייה" של הנדל לאחר שבץ מוחי, גילוי מרבצי הזהב ב"מערב" של ארה"ב, חיבורה הטלגרפי של אירופה וארה"ב ועוד. 

פרשה מעניינת, שקראתי עליו במקומות אחרים ("הנסיך השחור" של ולטארי למשל) היא המצור והכיבוש העות׳מאני על קונסטנטינופול (ביזנטיון) בשנת 1453 שאותו יזם הסולטאן מחמט השני. צווייג עמד על כך שגם "מחמט מהלוחמים הוא, אבל מסוג החולמים הנדירים יותר, היודעים להפוך בכוח רצונם חלומות למציאות" (עמ׳ 25). הלחימה על חומות העיר קשה ואכזרית, וצווייג תיארה בתמצות אך באופן מרתק ומותח. "למגנת־לבם של המגינים פגעה אבן במפקד חיילי־גינואה, הקונדוטייר הנועז ג׳וסטיניני, והוא מועבר פצוע אל האניות. לרגע גורמת פציעתו רפיון במרצם של המגינים" (עמ׳ 41). לבסוף פרצה פלוגת רגלים מצבא הסולטאן מבעד לחומות, ואחריה עוד אחת ועוד אחת עד שלבסוף היה זה המון רב של חיילים. "והנה באה שנייה שכולה סוד, ומאורע טרגי, מהסוג שמפעילה ההיסטוריה בהחלטותיה שאין להן חקר, קבע במהלומה אחת את גורלה של ביזנטיון" (עמ׳ 42). צווייג ציין כי אז, לבסוף, "בחרדת־זוועה מבינה אירופה, כי באשמת אדישותה האטומה פרץ דרך הדלת השכוחה, הרת־האסון, קר־קפורטה, כוח אלים, הרסני, גורלי, שיכפות וישתק את כוח המערב מאות בשנים. אבל בהיסטוריה כמו בחיי־אדם אין הצער מצליח להחיות רגע אבוד, ואין אלף שנים מצליחות לתקן את מה שהחמיצה שעה אחת" (עמ׳ 44).

הסיפור המרתק ביותר הוא הסיפור אודות המרשל גרושי, ממצביאיו של נפוליאון בונפארטה, שהוטל עליו למנוע את חבירת התגבורת הפרוסית של הגנרל בליכר לצבאו של ולינגטון בקרב ווטרלו בשנת 1815, אולם בעיני דווקא הגנרל ארתור ולסלי, הדוכס מולניגטון, הוא שנבחן בשעה הרת גורל. גרושי וצבאו יצאו לחצוץ בין התגבורת לבין הצבא הבריטי. "בו־בזמן נצטווה המרשל ניי לתקוף. עליו להביס את ולינגטון לפני שיגיעו הפרוסים. כשהסיכוי גרוע כל כך, אין שום הימור נועז מדי. כל אחר־הצהריים נמשכו ההתקפות הנוראות על המישור בכוחות־רגלים שהוטלו לקרב בזה אחר זה. שוב כובשים הרגלים את הכפרים ההרוסים, ושוב הם מושלכים לאחור. שוב ושוב גואה בדגלים מתבדרים נגד ריבועי־המיגננה המוכים. אבל עדיין ולינגטון מחזיק מעמד" (עמ׳ 77). 

צווייג תיאר את הקרב בכישרון רב, באופן שאינו ניתן להנחה מן היד. "שני שעונים פועמים בידיהם כלבבות ציפורים, מעל ההמונים הסוערים. שניהם, נפוליאון וולינגטון, שולחים ידם בלי הרף אל הכרונומטר, סופרים שעות ודקות החייבות להביא להם עזרה מכרעת, אחרונה. ולינגטון יודע כי בליכר קרוב, ונפוליאון תולה תקוות בגרושי. לשניהם אין עוד עתודות, והמקבל ראשון תגבורת, יכריע בקרב. שניהם צופים בטלסקופ אל שפת־היער, ושם מופיע כעננת קלה חיל־החלוץ הפרוסי" (עמ׳ 78). אז יצא הצבא הצרפתי להסתערות אחרונה, מכריעה על עמדות הצבא הבריטי. "אולם ולינגטון עמד על רגע־המשבר. הוא רוכב אל קצה הגבעה, שהגנו עליה חייליו בהצלחה, ומניף את מגבעתו לעבר האויב הנסוג. חייליו הבינו מיד את מחוות־הנצחון של מצביאם. בתנופה קמים כל שרידי החיל האנגלי ומסתערים על ההמון המתפזר. בו־בזמן מסתערים הפרשים הפרוסים על החיל הצרפתי העייף והמובס" (עמ׳ 79). זהו תיאור תמציתי ומופלא של אחד הקרבות המפורסמים בעולם, והגם שאין שם מפות, או פירוט דקדקני של המהלכים הוא תפס היטב את המהלכים הגדולים והקורא לא יכול שלא לראות בעיני רוחו את ולינגטון מעודד את אנשיו מגב סוסו או לחלופין לדמיין את גרושי משהבין שלא עמד במשימתו. 

זהו ספר קטן, שובה לב וחכם. הכתיבה המלהיבה של צוויג תיארה יפה יפה רוח האדם הבאה לידי ביטוי בהעזה, בחזון, בנחישות ובאומץ שהפגינו אותם בודדים ששינו את פני העולם לטוב, לרע ולקידמה. בקיצור, מומלץ בחום רב.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על שעות הרות גורל