ביקורת ספרותית על מטלות מאת ג'ודית גסט
ספר מעולה

---

אן מרי היקרה,
מאז חודש נובמבר האחרון, אנחנו מתפללים בשבילך. איש מאיתנו אינו יודע מדוע הדברים האלה קורים, אבל כולנו משתדלים למצוא נחמה במחשבה שכל דבר הוא לטובה. ישו אמר, "בואו אלי כל האבלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה". הוא היחיד שיכול לעזור לנו, כי הוא היחיד שיכול לראות את הכל. נסי לחשוב על הילדים המקסימים שלך, שגם הם חלק מהתוכנית שייעד לך האל, ויהיו הם מקור הנחמה שלך. נסי גם להתנחם בעובדה שקית הגיע לעולם שבו אין הוא מתייסר עוד בכאבים.
הצטערנו לשמוע שבנוסף לכל הדברים האלה יש לך גם בעיות כלכליות; כמה חבל שגם את העול הזה נגזר עלייך לשאת. אנו משוכנעים שתצליחי להיחלץ גם מהמצוקה הזו.
באהבה, רוג'ר ואמיליה קרטיס.

האמת? מתחשק לי לזרוק את הזוג קרטיס מחלון מטוס אל תוך האוקיינוס האטלנטי.
מטלות הוא ספר מעולה כי הוא נוגע בכאב בלי לבצע בו דרמטיזציה. אין כאן משפטי מחץ, תודה לאל, ולא שום קלישאות.
הילדים הם ילדים בגודל טבעי, בלי הברקות יוצאות דופן, עם מריבות, הקנטות, בעיות בבית הספר וחפצים נשברים בבית. אנני היא אמא עייפה ועצבנית. ג'ס // ספוילר // נפרדת מהחבר שלה.
והתענוג הכי גדול: אין סוף טוב. למעשה, אין סוף בכלל. כמו בחיים, הספר פשוט מתמוסס הלאה, נגמר לא בסצנת פיוס נרגשת אלא ביום סתמי אחד מני רבים.

את קית קשה להכיר מתוך הספר וגם את אנני לא כל כך אהבתי, אבל הילדים הם שלושתם דמויות נהדרות ואי אפשר לא לאהוב את ג'ס. מה שכן, אני חייב להסכים עם נצחיה: לצאת עם אדם נשוי שיש לו בת זה גועל נפש. //שוב, אותו הספוילר // כך שאני באופן אישי ממש שמחתי שג'ס וראיין נפרדו, למרות שהוא נשמע נחמד.

אני מתכוון בהזדמנות להוסיף כאן כמה ציטוטים, אבל כרגע אני חייב לרוץ, אז ביי.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על מטלות