אוקיי. אנחנו נפגשים שוב D:
אני רוצה לומר שסיימתי את הספר אתמול. ובכיתי בסוף. ממש בכיתי, דמעות.
אבל אני אתחיל מההתחלה.
~ביקורת! יאי!~
תחילת הספר די שיעמם אותי. אבל האמצע והסוף היו פשוט מדהימים. לפני שקראתי את הספר, קראתי את התקציר כמובן ואת הביקורות. אחת הביקורות הייתה "יותר טוב מפרסי ג'קסון". אני אישית, רתחתי מזעם כשקראתי את זה. חשבתי לעצמי, מה יכול להיות יותר טוב מפרסי? עכשיו, אחרי שסיימתי, אני יכולה להבין למה הביקורת התכוונה. את תחילת הספר קראתי ממש לאט בלי התלהבות. זה היה הזמן שבו גיליתי את האתר הזה ואת כול השיחות על פרסי והחבר'ה אז לא באמת התחברתי אל סיידי וקרטר. אחר כך לא היה לי מה לקרוא ונכנסתי חזק בספר. את האמצע והסוף גמרתי בחצי יום. זה היה פשוט וואו. אני לא כול כך מסתדרת עם הביטויים במצרית, אבל מאוד נהניתי באופן כללי. ממש הבנתי לליבם של קרטר וסיידי, ונהנתי מהבדיחות שלהם.
~~~~ספויילר~~~~
סיידי אומרת לאנוביס שהיא תסכים להקריב את אבא שלה. כשהם בפרמידה האדומה, כשסיידי בדרך לשחרר אותו, הוא אומר לה שהיא צריכה לתת לו למות כדי 'להשיב דברים על תיקונם'. סייד מרגישה שהיא נטשה אותו, הפקירה אותו. אחר כך הם פוגשים את אבא שלהם בהיכל המשפט כשהוא חצי אוסיריס חצי אבא שלהם. הוא מספר להם שהוא ידע מראש שהוא עומד למות. הוא רצה למות כדי לתקן דברים שנהרסו לפני אלפי שנים. מה אני אומרת? הוא זה שנטש אותם!!!!!! הוא ידע מראש שהם הולכים לבוא להציל אותו, הוא ידע מראש לומר להם ברגע האחרון שהוא אמור למות. זו ממש הפקרה. כשקראתי את זה בכיתי. הם נשארו לבד בלי הורים רק כי ההורים שלהם מנסים לתקן משהו. כן, זו מטרה נעלה. אבל בתור הורים זו הפקרה. נשברתי גם אחריי שסיפרו מה קרה לאיימוס. בוכה בגלל הזיכרונות.
~~~~סוף ספויילר~~~~~
הסוף גרם לי ממש לבכות. הוא העציב אותי, העביר בי תחושות מעורבים. בשלב הזה ממש התחלתי להשתכנע שאולי הביקורת נכונה. בגלל הסוף העצוב ירד כוכב אחד. זה לא שהסוף לא טוב הוא פשוט נורא עצוב!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
באמת, מומלץ לקריאה. עכשיו נשאר לי רק לקרוא את שני הספרים האחרים בסדרה D:
















