ביקורת ספרותית על המוות, רילקה ואני מאת מריאן רבינוביץ
ספר טוב

---

ספר מיוחד ומענין גם בשל נושאו וגם בשל סגנונו. שילוב מרתק של תיעוד עם הגות, שירה, וכתיבה ביוגרפית ואוטוביוגרפית. הזדמנות להציץ דרך עיניו של רופא שמלווה אנשים אל מותם ולנסות לגעת בחווית נוכחות ההמוות בחיים. אני חייבת להתוודות שפחות התחברתי לחלק של רילקה בתוך כל זה, ולעתים חשתי משועממת או לא מבינה נוכח תיאורים ספרותיים או התפלספויות של המחבר. מה שבעיקר ריתק אותי הוא המיפגש עם הדמויות השונות (המטופלים) - הדמויות עצמן ותיאור חווית ההתמודדות שלהן עם מותן הצפוי, וגם מערכת היחסים בינן לבין רופאן. יכולת ההתבוננות, האנושיות וצורת הראיה העמוקה והלא שגרתית של רבינוביץ' מרתקות ומעוררות הרבה הערכה. הוא ניפגש עם מטופליו בגובה העיניים, לומד מהם ומתאמץ להתחבר לחוויה שלהם. הלוואי על כולנו רופאים כאלה. אולי בגלל שאני גם עוסקת בטיפול, מאד מעניינת אותי החקירה של היחסים בין מטפל למטופל - רבדים של הזדהות, קושי להתחבר, השלכות וכו' (למרות שזה מאפיין כל יחסים בין אנשים ולאוו דווקא בין מטפל למטופל, אך כאן יש מימד נוסף שיש לו הרבה היבטים). מה שמיחד את המיפגש כאן הוא שהרופא שהוא אדם חי ובריא מנסה להבין את חווית החולה שעומד למות כשאת כל זה מלווה האבסורד שבמיפגש בין הפכים שאינם ניפגשים - מוות וחיים - המשיכה ביניהם, הסקרנות וההתנגדות, וגם הפחד. נכון שכולנו נמות בסוף, אך החוויה שלי היא שעצם הנגיעה וההבנה של המוות היא כמו סוג של התמסרות אליו - שעצם ההתנגדות שלי להבין אותו הוא מה שמגדיר אותי, בין עוד דברים, כחיה. ובעצם ההשתהות במעין איזור דימדומים שבין החיים למוות יש בכל זאת נגיעה, הצצה, לשם. אני מרגישה שיש בספר הרבה עומק שעוד לא עמדתי על טיבו ואולי גם איני רוצה. בכל אופן - שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על המוות, רילקה ואני