ביקורת ספרותית על הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו מאת ג'ונתן ג'ונס
ספר בסדר

---

אתחיל מכותב הספר.
גונתן ג'ונס הוא כתב, מבקר האומנות של הגארדיאן. זהו אחד התפקידים הקשים בקטגוריה העיתונאית.
המטלה העומדת לפניו היא להעביר, תקופה, תמונה או פסל מישות קיימת למילים. המילים הם הם תוצר של עיבוד במוח הכותב.
כאן אני סוטה מהנושא ומדגיש כי מדובר בכותבים בנושאי אומנות. איני מציג את דעתי על כותבים בתחומים אחרים.
הקושי גדל כאשר על הכותב להביא אישיות גדולה בעלת הרבה יצירות.
ועכשיו המשימה הופכת לכמעט בלתי אפשרית אם הכותב רוצה להציג כמה דמויות מיוחדות באותו ספר כמו מיכאל אנג'לו ולאונרדו דה וינצ'י, בדרך להוסיף לנו את דונטלו ובדרך אגב להוסיף עוד כמה ציירים מהפנתאון של האומנות.
אם זה לא מספיק הרי גם מקיאוולי מופיע כאן כאגב אורחה.
כאדם שהתעמק מעט באומנות, יצאתי וראשי היה סחרחר.
ראיתי לפני כותב שדומה לילד שלוקח צעצוע אחר צעצוע ואינו יכול לשחק בהם כי ידיו עסוקות.
מה היה קורה אם הספר היה מתרכז בנושאו: קרי, כיצד תפסו את הקרבות של התקופה שני הציירים הגדולים דה וינצ'י ומיכאלאנג'לו, זאת על רקע הסביבה , העיר והפוליטיקה של התקופה?
מדוע לציור אחד של פיקסו , גרניקה, ניתן להקדיש ספר שלם, מרתק, מענין, כאשר בקריאתו ראיתי את זעקת האם והסוס.
חשבתי מדוע הספר הזה מזכיר סלט?
מי שלוקח ספר על מיכאל אנג'לו מוצא תיאורים מעמיקים יותר של " קרב קשינה", ומשמעויותיו, או ספר על דה וינצ'י עם ניתוח מצויין של "קרב אנגיארי".
והאסימון נפל, זהו תשריט לסדרת טלוויזיה. לכן הוא מתחיל בנפילת בית מדיצ'י, הזזה של הפסלים "דויד" ו"יהודית והולפרנש" ועוד מני תרגימא כאלו.
עדיין מכל ספר אני מחכים ולכן הוא קיבל את הציון שרשמתי.
נושא הספר עצמו הוא השליש האחרון בו ואינו מחובר ממשית למלל שקדם לו.

אולי כדי ללמוד כיצד לעשות את המלאכה, יש לפנות לסדרות המצוינות של דיוויד אטנבורו, אשר האלבומים יצאו בעקבות סדרות הטלוויזיה ולא קדמו לה.
פשוט הדור הולך ופוחת.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו