ביקורת ספרותית על הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג'לו מאת ג'ונתן ג'ונס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 במאי, 2014
ע"י רץ


מאסטר צייר

אף אחד לא ידע שיצירת ברזל מחלידה בכפר סבא, היא בעצם מחווה ליצירת ענק של מיכלאנג'לו-הקפלה הסיסטינית, עד שאריק יוצרה טרח להסביר לי בסטודיו שלו את הקשר בין עקמומיות הברזל ופיתולי היצירה שלו לזו שבוותיקן, עדיין התעקשתי להבין, אריק נישען לרגע לאחור על מסעד הכיסא, לגם מעט קפה, ופתח במונולוג על האדם השוכב לבד מתחת לכיפה ומצייר ממרחק של סנטימטרים ספורים מהמשטח, בסביבה יחסית חשוכה, העובד במהירות בכדי שהטייח עליו הוא מצייר לא יתייבש, ובעצם רואה בדמיונו, את אותה תמונה שאדם שמביט מלמטה כעת רואה, תמונה ענקית שיש בה אשליה נפלאה של עומק ותנועה המתקבלת מעקמומיות הכיפה הקעורה, אתה מבין אמר אריק, בכדי לדמיין תמונה כזאת אתה נזקק היום למחשבים משוכללים המשתמשים בנוסחאות מתמטיות מאוד מורכבות.היה משהו מיוחד באופן שאריק ספר את הסיפור, ההתלהבות הסוחפת שלו, היא שפתחה לי שער ליוצרי הרנסנס, אמנים שאפיינה אותם תעוזה, חדשנות, והגודל הענק והמונומנטלי של יצירתם, החומרים מהם בנויה הגאונות, כזאת שמציתה את הדמיון בסטודיו של אריק בכפר סבא, גם היום.

עכשיו תארו לכם שאתם מזמנים, את שני האמנים הענקיים של הרנסנס, לאונרדו דה וינצ'י, הרוחני ורב התחומי, המבוגר כמעט בעשרים שנה, מהכוכב העולה מיכלאנג'לו, הצעיר הנועז, בעל המזג הפראי, ומציבים אותם לדו קרב, לריאליטי רנסנסי, שיקבע מי האמן הגדול מכולם. תודו צריך לא מעט ציניות, אבל גם מעט הבנה לשורשיה של הגאונות והתשוקה, והבנת מהות התחרות בין יוצרים גאונים, כמו שהגדיר זאת מקיאבלי, יריבות מדממת הכרחית לצמיחת כישרון, תחרות יוצרת איכות.

השנה היא 1504, פירנצה מזהה את כוחה של האמנות ליצירת מיתוג עירוני ( מושג שעדיין לא הכירו אנשי שיווק ), דויד של מיכאלאנג'לו מוצב במרחב הציבורי הפתוח לכול. באולם המועצה הגדול, מתחיל לאונרדו לעבוד על ציור קיר, קרב אנגיארי, האמן המבוגר לא עומד בלוח הזמנים המצופה, מה שגורם למקיאבלי, זה שנודע כאמן הפוליטיקה הצינית, להשפיל את לאונרדו ולהעמיד אתו במקמו הראוי, הוא לא מסתפק בנזיפה, והוגה רעיון מעורר יצרים וקינאה, לבקש מיכאלאנג'לו, לצייראת קרב קשינה, על הקיר ממול, כתחרות על נושא דומה, מבלי שהמילה תחרות מוכרזת באופן רשמי, כמו יצירת מסך טלוויזיה מפוצל העוקב ללא הרף אחרי שני המתחרים, כול אחד מבקש להדהים את העולם בחידושיו המשקפים את אישיותו, לאונרדו חוקר תנועת סוסים, מבטא את איימת סערת המלחמה, מיכאלאנג'לו, חוקר עירום גברי, מבטא רגשות אנוש, מיניות, ואת האדם כאזרח חדש.

ג'ונתן ג'ונס, מספר את סיפור אמני הרנסנס, בתחילת המאה ה- 16, כאשר אמנות הרנסנס, הפכה למבטאת תפיסה פילוסופית מהפכנית, האדם כמרכז הבריאה, האמנות סימלה וייצגה עבור כולם, תפיסות מהפכניות, כמו מרחב ציבורי, חדשנות, גאוות האדם החדש, ואזרח הקהילה, כפי שאמנות הרנסנס הייתה, משהו חדש, מלהיב, התפרצות של אנרגיות חיוביות.

המתחרים, לא רק עוסקים בציור, הם מעורבים בתככים, זירה בה פועלים כוחות רבים וסבוכים, האפיפיור, ערי איטליה, הצרפתים, והספרדים כולם רוצים לשלוט על האמנות ולתעל את כוחה לצרכיהם. לאונרדו,ומיכלאנג'לו, משווקים פופולריות, כמובן שמי שבמקום השני משתדל יותר, הם כורתים בריתות עם פטרונים, מסתכסכים ומוצאים את עצמם במנוסה, או מעורבים במלחמה.

ג'ונס מספר סיפור מפעים, מציג אמנים, כמו ג'וטו,דנטלו, גיברטי, ואחרים, לגבי כול אחד מהם הוא מפגין ידע ווירטואוזי, הנסמך על מקורות רבים, הוא מנתח את תרומתם להתפתחות האמנות, ומתאר את הייחודי, היפה והנשגב בכול יצירה, עד כי קבלתי תחושה נפלאה כי אני רואה את מירקם הבד, את שפע צבעי הציור, את הפרספקטיבה, ונקודת המגוז, בסעודה האחרונה, ואת הפרופורציות הנפלאות של דויד, המדגישות נעורים ומרדנות, ונותנות תחושה שהשיש הקר הוא למעשה שריר רוטט, ומעל הכול ג'ונס בשפה קולחת, מתאר את אמני התקופה כבני אדם בשר ודם, גנדרנים, או פרועים, רוחניים, או פיזיים, כאלו שעולבים, או נעלבים, וכולם רוצים להיות חלק מהעולם החדש.

האם ראיתם פעם תוכנית אמנות של הבי.בי,סי, והרגשתם התרוממות רוח מחוויה תרבותית נדירה באיכותה, כך הוא הספר הזה, שכותבו, ג'ונתן ג'ונס, מופיע בסדרות טלוויזיה, ומרצה בגלריה טיט.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרב אנגיארי- העתק רובנס- לציור של לאונרדו שלא שרד.
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/c4/Peter_Paul_Ruben%27s_copy_of_the_lost_Battle_of_Anghiari.jpg/800px-Peter_Paul_Ruben%27s_copy_of_the_lost_Battle_of_Anghiari.jpg

קרב קשינה - או המתרחצים - העתק בטיסטה דה סנגאלו לציור של מיכלאנג'לו שלא שרד.
http://1.bp.blogspot.com/_uxVnjqldHIE/Sx0Gdx1ugqI/AAAAAAAAEwA/_5wRrrtOwoE/s1600/Sangallo.jpg

אריק ונונו- הוא אמן בינלאומי המשלב יכולת ציור קלאסית עם סגנון מודרני, ברקע היצירות שלוקיימת חשיבה פילוסופית מעמיקה.
http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=gCufHbrkuXM

22 קוראים אהבו את הביקורת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
דושקה - תודה - מאוד אהבתי את הספר
dushka (לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
יפה ומחכים.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
חמדת - תודה - אכן כדאי לקרוא את הספר הוא מבטא גם את ההסטוריה המופלאה של הרנסנס
חמדת (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
ביקורתך נפלאה ,הספר מחכה לי לקריאה .
אפרתי (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אני אוהבת אומנות, מאוד מאוד מאוד!!! היסטוריה, מאוד מאוד וגם אנושיות... התקופה האהובה עלי מבחינת ההיסטוריה של האומנות היא הבארוק. במיוחד מוסיקה מתקופת הבארוק: באך, הנדל, פרסל, ויואלדי וכו'. פיסול, ציור ומוסיקה קלאסית כרוכים אצלי ביחד. דווקא הסיפרות לא הייתה מפותחת במיוחד בהיסטוריה העתיקה, חוץ משירה.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
שילה - 1973 - התגובה שלך ממש ריגשה אותי - כי זה מה שאני מרגיש מול יצירה גאונית, כזאת שלא זקוקה להסבר, כזאת שתופסת בכול החושים , וגורמת התרגשות כפי שאמנות אמורה להיות, תודה.
shila1973 (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מרתקת! כשוחרת אמנות, ספר מסוג זה ישאירני מרותקת עם טעם של עוד.
תקופת הריאנסנס האיטלקי היא ללא ספק המשמעותית בעיני בתולדות האמנות.
לא אשכח את הפעם הראשונה שעמדתי מול דוד, משתאה, באקדמיה ״די בלה ארטי״ בפרינצה.
עורי התברווז, גרוני ניחר וליבי פעם בעוצמה. נשמע קצת אדיוטי אך חוויתי הרגשה הדומה להתאהבות.
לא יכולתי להתיק עיני ממנו ולו לרגע.
בן זוגי (כמה צפוי מצידו) חשב שהסיבה נעוצה היתה בעובדת היותו עירום אך דווקא האנושיות שהעלתה דמעות בעיני היתה כף ידו שבתוכה צפונה היתה האבן שתפגע בגוליית.
הוורידים בולטים בה למרות שהיא נינוחה והדבר שרציתי יותר מכל היה ללטפה.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי תודה - מי שאוהב אמנות היסטוריה ואנושיות יכול להבין ספר נפלא על אמנות הרנסנס כמשל לחיי בני אדם.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
נעמה - תודה לכוח ההתמדה, גם רעיתי אומרת שצריך הרבה סבלנות בכדי להבין אותי. זה כמו בסופר אני שם את המוצר הבנאלי בסוף ובכדי להגיע אילו את חייבת לחלוף על פני מוצרים/ אמירות שבמחשבה ראשונה אין לך בהם עניין רב.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
חני תודה - לא סתם הזכרתי את העיר החדשה ברנסנס - שהיוותה השראה לעיר המודרנית, לתפיסת המרחב הציבורי אותו תפסו בפשטות כחלק ממקום בו אמנות פוגשת אנשים, כעת חלק מפרנסי העיר מנסים לתת לעיר ייחוד, במקום שלא קיים, בכדי למתג עיר צריך עשייה ואחר כך אמירה, אצלנו נוטים להתבלבל, מצבים אמירות כשאין מאחוריהן עשייה, מה גם שזה גורם לביזבוז כספים.
רץ (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
לי - תודה - התפקיד שמילאה האמנות ברנסנס היה עצום - היא הייתה המקור לביצוע ניסוי ולמידה, המקור לחדשנות ולפרשנות חדשה לעולם, מכאן שאם רוצים להבין את תולדות האנושות בעת החדשה יש להבין את התפקיד שמילאה האמנות - עולם ומלואו.
אפרתי (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
רץ, נהדר! כל ביקורת שלך תאווה לעיניים.
נעמה 38 (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
בהתחלה עוד חשבתי שזה לא בשבילי ואין לי מספיק סבלנות, אבל ההשוואה לתחושה של התרוממות רוח בעקבות התכניות של הב.ב.ס כבשה אותי. סקירה מעוררת השראה ( כמו תמיד)
חני (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
רץ כשכתבת מיתוג עירוני אוטומטית נזכרתי בעיר שלי כי כבר שנים מחפשים איך למתג אותה.מקימים וועדות מבזבזים כספים רבים על כך. ואם מדברים על אמנות. לקחו אצלנו מגרש ענק באמצע העיר ריכזו קומץ
פסלים מוכשרים ובמשך זמן מה הם עמלו כל אחד על הפסל שלו לרגע זה נראה כמו בסרט "המספריים של אדוארד" וכיום המוני פסלים מאבן מוצבים בכל העיר. מבחינתי שתור הזהב יימשך לנצח.
סקירה נפלאה.
לי יניני (לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
WOW יופי של סקירה. גם אלה שאומנות לא בדיוק כוס התה שלהם יתאהבו בסקירה ובספר הזה. רץ תודה! יישר כוח





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ