מצטרף לדיון המרתק באיחור.

אישית, אני מסכים מאוד עם סוריקטה. אנחנו העם הכובש, הפלשתינים הם העם הנכבש. האחריות היא על כתפנו. אני מסכים גם עם זה שלמרות שיש הרבה עמותות שפועלות למען זכויות אדם, הן אינן מורגשות כמעט.
מסכים מאוד גם עם נעמה.
גם עם אלון אני מסכים, בכך שהוא אמר שכל קיצוניות היא לא טובה. וזה לגמרי נכון.
גם עם אפרתי אני מסכים. אמרה דברים מאוד מאוד חכמים.

פחות מסכים עם שונרא שכינתה את השמאלנים כאנטישמיים עוכרי ישראל. השנאה פשוט פורצת ממנה בגיצים של אש.
גם אם עולם אני לא כל כך מסכים, בכך שהוא בוחר, שוב ושוב, להתעלם ממצוקות העם הפלסטיני בשטחים ולחשוב שאנחנו העם המושלם והנבחר. אמנם יש לנו הרבה במה להתגאות (וכיפת ברזל היא לא הדבר היחיד) אבל להגיד שאנחנו העם הנבחר והפלסטינים הרבה פחות, זה קצת מזכיר את מה שהנאצים אמרו על עצמם (שהם הגזע הארי) והיהודים הרבה פחות. ולא, אני לא משווה אותנו לנאצים (טפו, טפו, טפו) אבל אם אנחנו נצעד בדרך של הקיצוניות, ההסתה והשנאה, אז יש חשש גדול מאוד שנהפוך למשהו דומה לזה. ובזה אני לגמרי מסכים עם חמדת, דרך אגב.

הגיע הזמן שממשלת הימין הזאת תפסיק לפחד מאיבוד קולות, ותתחיל לפעול למען השלום והפסקת האלימות והטרור. ואם אפשר אז גם לעשות שיהיו נישואים אזרחיים.
אגב, אני שמח על ההחלטה של הממשלה לפעול גם נגד הטרור היהודי (ולא רק הגד הטרור האיסלאמיסטי). זה צעד חשוב מאוד. מאחל שכל זה יפסיק, שיהיה שלום בעולם, ושלא יהיו יותר נפגעים בפיגועים. כי חיים זה דבר כל כך יקר, והרי כתוב בתורה: "אל תרצח!"

אני אגב, מגדיר את עצמי כשמאל ציוני אוהב ערבים. כן, זה יכול להיות דבר כזה!!
ועוד משהו: אני חושב שאסור שאף מדינה תייצר פצצות אטום. נשק זה דבר הרסני מאוד, ואני מתנגד לדבר האלים והמזוויע הזה!

יאללה, איזה דיון בעקבות הביקורת שלי! זה משמח אותי מאוד! סיפקתי לכם חומר למחשבה! (אני מקווה)
ראשית: אומנם כותרת הספר היא "מיהו העם הנבחר" ולא "העם הנבחר הוא העם היהודי"!!!! לכל המתלהמים למיניהם שמבקרים ולפי מה שאתם כותבים אני גם רואה שאפילו לא טרחתם לקרא את הספר. הספר מתמקד על עצם הדיון עצמו.
לידיעתכם (חמדת שימי לב): גם הנוצרים וגם המוסלמים חושבים שהם העם הנבחר.
דווקא הטענה הזו של "עם נבחר" הביא הרבה הרס ולא רק העם היהודי הוא האשם בכך. למה ההלקאה העצמית הזו!
אני מציעה שתקראו את הספר לפני שתגיבו סתם דברים מתוך חוסר הבנה וידע.
תקראו ואז תגיבו ואם אתם לא קראתם או לא מבינים בעניין אז אל תגיבו בכלל, כי לפי חלק מהתגובות פה יש אנשים שסתם מגיבים ומדברים ולא מבינים כלום על מה שהם מדברים.
חמדת: מה שעשו לנער הערבי זעזע אותי, אני מצטמררת על מה שהם עשו דווקא מפני שאנשים מתוכנו עשו זאת! אבל אנשים רעים יש בכל עם ובכל מקום, תראי מה קורה בסוריה, בעיראק, באפריקה, בצפון קוריאה, בארגנטינה בשנות ה 70, בגרמניה הנאצית, בסין בתקופה הקומוניסטית, הרשימה ארוכה.
מה אגיד לך, זהו טבעו של האדם, יש בו רע, יש בו טוב, כולי תקווה שהטוב ינצח :)בלי קשר לאיזה עם אנחנו שייכים.

על אחת כמה וכמה - תחת אזעקות ובומים כמעט מידי יום -איני חושבת שאנו עם נבחר .לא היינו ובטח מאז קום המדינה איננו עם נבחר .היכן שיש גנבים, רוצחים,אנסים ,גזענים ,שורפים ילד בעודו חי בשם העם והאלוהים -אנחנו לא עם נבחר. אל תשלו את עצמיכם. ונגיד שאנו עם נבחר -מה זה אומר ?רק דבר אחד -שיש לנו אחריות גדולה יותר משל עמים אחרים ,להיות הומניים,חכמים, לא בינוניים ,ועוד כהנה וכהנה .ואל תביאו לי דוגמאות של הערבים שרוצחים לנו נערים ואזרחים ,הרי הם לא טוענים שהם העם הנבחר .אנחנו בפירוש -לא . וכל האמור לעיל בנוסף לדבריה של סוקריטה שאני מזדהה -מילה במילה .

יקירוביץ, האופטימיות שלך גורמת לי לחייך את החיוך הכי לא ציני שיש לי, אבל יחד איתו, אולי מפני שאני והכיבוש בני אותו הגיל בדיוק ושנינו כבר חווינו לא מעט תקוות ואכזבות, אני מאמינה שהאמא הזאת היא לא אני ולא אתה. זו תהיה אמא אינטרסנטית ונטולת סנטימנטים והיא לא תהיה מהיבשת הזאת ואני רק מקווה שאחרי שנקבל את העונש נצליח לייצר לנו אופק חדש.

זה שאין לנקוב בשמו, הערה נבונה, אבל אני הולך לפעול כרגע באי-נבונות מוחלטת.

סוריקטה, הקונצנזוס שהיה כאן בעשורים הראשונים לקיום המדינה גרם לסטטוס קוו שמי שלא הולך לפיו נדרס. זה היה כור ההיתוך של בן גוריון, מנגד לרב תרבותיות. יש יתרונות רבים בכך שאין מכנה משותף, ואני בדעה שגם אי אפשר למצוא כזה. כן יש דבר כזה סדר יום חברתי משותף, סדר יום פוליטי עם עדיפויות פוליטיות, שמדברות על זכויות הפרט ועל הזדמנויות הפרט. זו בירוקרטיה שצריך לטפל בה. גם כשנטפל בה היא תהיה בירוקרטיה, אבל בירוקרטיה טובה שמשרתת את האזרח, יש דבר כזה.

אני די מזוהה עם השיקוף שלך, הוא חף מבצע ואיכפתי, וזה לדעתי ראוי לשבח. אני חושב שאנחנו האמא, אני או את, או כל מי שרוצה להיות האמא.

סליחה שאני קוטע את הדיון העמוק הזה אבל יש לי שאלה: כל זה מתישהו ייגמר? כאילו, לא ייתכן שתמשיכו לכתוב עד סוף העולם... נכון?

טוב, נשברתי. יקירוביץ, אתה לא היחיד שמפחד. אבל אני חושבת שאתה וגם אני חלק מציבור שאין לו מנהיגים כבר שנים רבות מאד, ובסיטואציה הנוכחית הוא גם לא יודע להציע אלטרנטיבה. אני לא מדברת על הצעות פרגמטיות. כאלה יש המון וחלק מהן אפילו דומות מאד לחלק ממה שהימין מציע, אבל אי אפשר לעשות איתן שום דבר כשאין הנהגה שיודעת להציג איזשהו סוג של חזון. יש רק פרגמטיות ומחאה. השמאל שרוי כבר שנים ארוכות במשבר אידיאולוגי תחתיו הוא אינו מצליח להגדיר את אופייה של המדינה שהוא רוצה לראות כאן. הנושא היחיד שעוסקים בו הוא יחסינו עם הערבים ולמעט בודדים (תמר גוז'נסקי, דב חנין, שלי יחימוביץ) אין פעילות קונסטרוקטיבית שמטרתה לייצר את המודל החברתי של המדינה. יש הרבה אירגונים קטנים כמו רופאים למען זכויות אדם, קו לעובד ועוד כאלה, אבל הם פועלים תחת וואקום הנהגתי ולכן גם מידת ההשפעה שלהם היא כה קטנה.
אני מרגישה שאני חלק מדור שלא מצליח לייצר מכנה משותף רחב מספיק. עם תום עידן הציונות הקונסטרוקטיבית שלגביה היה קונצנזוס, זה שבו נבנתה המדינה, ועם הפצעת הקפיטליזם וההתפרקות לשבטים, כשכל אחד מאלה מקדם את האינטרסים שלו, השמאל זוהה עם האליטות הישנות וכל שאר הקבוצות שהלכו והתחזקו הצטרפו לימין, חרף היותו קפיטליסטי, ולמרות שהוא פועל בניגוד לאינטרסים הכלכליים והחברתיים שלהן. אני חושבת שהכישלון הגדול של השמאל הוא בחוסר הנגישות ובחוסר היכולת שלו להגיע לקבוצות שאידאולוגית ודאי היו יכולות להיות מזוהות איתו.
וכן, זה מפחיד אותי מאד כי אני מגדלת פה שני ילדים שיהיו כנראה מיעוט שבמיעוט ויחיו במדינה שלא בטוח שיוכלו להזדהות עם הערכים שהיא נוהגת לפיהם, לא במישור הלאומי ובעיקר לא במישור החברתי.
ויחד עם זה, אני מצליחה להתעודד לפעמים. נדמה לי שקצב בשינויים במאה העשרים ואחת הוא כזה שבאמת אי אפשר לדעת מה יהיה. כמו האביב הערבי שאף אחד לא צפה, כמוהו יכולים לקרות גם שינויים אחרים בלתי צפויים. ועוד, אני חושבת, שאנחנו פשוט כמו הילדים שמשחקים בשכונה והולכים מכות ועושים מה שהם רוצים, אבל האמהות שלהם מציצות לפעמים מהחלון ובטח יגיע רגע שלאחת מהן יהיה אכפת והיא תחליט שנמאס לה ותפסיק את המריבות ותדאג שכל אחד מהם יחזור הביתה. לחשוב שאני אומרת את זה, אבל כן, יש גם יתרונות לגלובליזציה.
עכשיו גם אני, שבת שלום.

שבת שלום לכולם.

אמרתי מהי מהות דמוקרטיה בלי קשר לשלטון שלנו. השלטון שלנו בחלקו דמוקרטי, ויש מאמצים להפוך אותו לסופר דמוקרטי, מצד שני יש מאמצים להפוך אותו לשולל חירות הפרט. המפעל האחרון טרם הצליח אומר בינתיים באנחת רווחה.

אני פורשת כי אני נכנסת לשבת.
שבת שלום

אולי במקום להגיד "אתה טועה", אנשים יקרים, היכנסו לתוכן? קראתי את על העיוורון, אני לא אומר את זה רק כחלק מהוויכוח, זו דעתי, זה ספר טוב שאני לא ייחסתי לו מה שייחסו לו הקוראים המעריצים שלו. היה טוב וטוב שהיה.

תגיד לי איך ה"אנרכיסטים קוסמופוליטים" שהם באמת כאלה משפיעים על המציאות הישראלית וגם אם כן, האם מידת ההשפעה שלהם נוגעת בקרסוליים של ההשפעה של הימין הדתי בישראל. אתה משווה את פועלו של אילן פפה לפועלו של חנן פורט?? בסדר הגודל חנן פורט רומס אותו עם העקב. אין לי כוח כבר להיכנס איתך לתוכן כי אתה מחזיר לי בדברים ריקים, אני מודה שאני מרגיש פראייר רק כי אני נכנס יותר לעומקם של דברים. קורה לפעמים בחיים, אבל הציבור משלם על זה בסוף. מה לעשות, כאביו של החנון.

ברצינות? בחרנו בשלטון ששולל את חרותנו?

אלון, אני מבינה מאיפה הגעה החחחח הזה, כי יקיר, בכנות, זה היה מגוחך לומר שהקול השמאלני הולך לאיבוד, כשהוא מחזיק את השופר בידו. אבל, זאת הייתה תגובה מזלזלת. אני מבינה שכבר נמאס לך, אז עדיף לכתוב "נמאס לי" ולפרוש ולא רצף של ח.

תלחמי איזו מלחמה שתלחמי, מבחינת עצם רצונך אין זה נוגע לי בכלל. מה הרצון שלך מבטא זה מה שנוגע לכלל, מכל אחד ורצונו לכל אחד ורצונו.

לגבי הדמוקרטיה, מהותה היא שהשלטון מגביל את סמכויותיו כדי שלא יהיה שלטון עריץ על היחיד. לכאורה כאשר לעם יש זכות בחירה, העיקרון ממומש, אבל הוא הופך לפרדוקס כשהעם בוחר בשלטון ששולל את חירותו, ולכן המהות היותר חשובה בהרבה זוהי השרירותיות של השלטון, ואין המהות שלטון הרוב כלל.

התגובה שלך פשוט כל כך שגוייה בכל כך הרבה אופנים, נשארתי ללא מילים. תקרא את ״על העיוורון״. אפילו רק את הכותרת

בשני המקרים שנינו יוצאים (כל אחד במאבקו הוא) נגד רצון הרוב, כי כמו שאמרת אכפת לנו ממה שקורה במדינה ואכפת לנו מדמותה של החברה. אני מסכימה עם זה לגמרי, אבל תהייה עקבי. אם לך מותר להיאבק על הצביון הלאומי ולטעון שאנו נסחפים ללאומניות, זכותך. באותו האופן אני לוחמת על הגדרת התא המשפחתי שהוא, בתפיסת עולמי, היסוד של עם ישראל.

מאוד בוגר ללעוג לדבריי בלי להתייחס אליהם, זה הכי קל, ואתה עצמך חששת מגיבובים שאתה עצמך כעת הגעת אליהם. החל נא לחשוש מעצמך.

יקיר, תתקן אותי אם אני טועה, אבל לא אתה אמרת לי שבדמוקרטיה רצונו של רוב העם קובע (כשדנו בנושא נישואים אזרחיים וטענת שאין לנו, כמיעוט דתי, זכות לכפות את רצוננו על הרוב)?

חחחחח

כמה השפעה יש לקיצון הזה, אלון? זה לא ציבור שלם, אלה מעטים שבמעטים. לי איכפת ממה שמשפיע על המדינה ועל החברה שלי. הקיצון הימני הרבה יותר מפחיד אותי מהקיצון השמאלי שסתם מברבר ולאף אחד זה לא צריך להזיז.
מיעוט קוסמופוליטי בתוך רוב מוחץ של אנשים שמזוהים עם הלאום שלהם, גם כך הקול שלהם נאבד בין ההמון הלאומי. הנתח השמאלי ברובו המוחץ לא סר שמאלה ממה שהחברים מציגים כאן, השמאל בארץ הוא שמאל לאומי. הימין בארץ, לעומת זאת, אני לא מהסס בכלל לכנות את בנט לאומני, תקרא לזה קיצוני או לא קיצוני. וממפלגה לאומנית שמקבלת 12 מנדטים, שזה רק ביטוי להלך הרוח מאז 67', אני מפחד.

יש עוד צד קיצון בישראל, יקירוביץ'.

עמיר- להתבטא "כך"? מה זה "כך"? להגיד שאני מתבטא בסיסמאות זו סיסמא אחת גדולה. סיסמא ופירוט הם שני ניגודים, הראה לי היכן יצאתי בסיסמאות, ואם אתה חושב שזה לא מפורט מספיק, אני מבקש ממך סליחה ומחילה על שלא כתבתי ספר שלם שמציג את מלוא השקפת עולמי בהוצאה מכובדת רק כדי שתוכל לקרוא אותו. כאן אין גבול לסיסמאות, ויש גבול לכמה שאפשר לפרט, אני מניח שפירטתי דיו במסגרת המגבלות. יש כיום צד קיצון בישראל, אני מפחד שהוא ישתלט, וכי אסור להביע חשש מזה?

ואתה אומר כך, כאילו אלו דברים שמי היה מאמין שמישהו יגיד אותם, איזה מן דברים הבנאדם הזה אומר, אז במה בדיוק מדובר ממה שאמרתי?

אני מבין שסקרת את הישיבות וראית בכמה ישיבות הוא נלמד. ואמרתי, תורת הגזע של הימין, הקיצוני אם תרצו. אם איכפת לך כל-כך נוותר לך, אקרא לזה תורת הגזע של הימין הקיצוני.
אין שום דרך להוכיח שיש דבר כזה דעה קיצונית. כי אם הפשיזם הוא הקיצון של הליברליזם, אז הליברליזם הוא הקיצון של הפשיזם, ושניהם קיצוניים אחד לשני. אין מדד אובייקטיבי לקיצוניות. יהודה באואר הוא מלומד, והוא קרא את הספר, אתה קראת אותו?

אם אתה רוצה בכך אוכל להביא לך לעיון, סיכמתי מתוך ספר של ברוך זיסר שסוקר את האידיאולוגיות של המאה ה-20 את הפרק על הפשיזם. אלו כמה ראשי פרקים מאוד חשובים על האידיאולוגיה הזאת, ולכן מעבר לקללה הרדודה "פשיסט", שמסתירה את מהויותיו, אני מכיר את המהויות העיקריות האמיתיות שלו ואת רוחו. ואני מזהה מנטליות פשיסטית של ממש בקרב המפלגה הימנית המקובלת של נפתלי בנט, ובקרב האנשים שגרים במצפה נטופה בה גדלתי שאני מכיר אותם היטב. מצפה נטופה היא מיקרוקוסמוס של הציבור הדתי הימני בישראל, הם כולם שותפים באופן די מדהים לאותה אידיאולוגיה. הייתי במספיק מחנות בני עקיבא ואירועי בני עקיבא וכינוסי בני עקיבא ארציים כדי לדעת זאת.
אז כן, זוהי המסקנה המתבקשת, שהמולדת נתפסת כדבר אחיד ומאוחד שאסור לסור ממנו ימין ושמאל ומי שסר ממנו הוא "בוגד". המלך, הוא החוקה, ואין חוקה אחרת. הפשיזם הוא שרירותי, הוא סובר שאין לאינדבדואל חשיבות כשלעצמו אלא אם הוא מזוהה עם הכלל, שחייב כולו לאחוז בדעה אחת.

יקיר - אני רוצה לקוות שאתה מרשה לעצמך להתבטא כך בגלל גילך הצעיר. כמו ילד מתלהב ומתלהם בסיסמאות ודמגוגיה - שעוד לא מבין כמה דברים בחיים. בין היתר, עד כמה קיצוניות מסוכנת ועד כמה אין שחוא ולבן. כי אחרת אתה בבעיה, בעיקר עם עצמך.

לא. זו דמגוגיה מכל כך הרבה סיבות אחרות. קודם כל כי זו לא "תורת הגזע של הימין". דבר שני הוא כי זה לא "נלמד ביותר ישיבות". דבר שלישי הוא שאני לא בטוח מה לפרופסור יהודה באואר והיותו חוקר ג'נוסייד למסמך הלכתי שולי שנכתב בידי רבנים סופר קיצוניים (שרבנים מרכזיים מתנערים מהם, וודאי מהספר), ודבר אחרון הוא הקפיצה למסקנה שאל"ף (יותר ויותר) פלוס בי"ת (הגנה על המולדת) שווה גימ"ל (משטר פשיסטי. איומים ערטילאיים ותלושים זה טקסטבוק דמגוגיה.).

אז הנה אני מפנה אותך.
זו דמגוגיה רק אם אתה מסוגל לסתור את מה שאומר כאן יהודה באואר. הוא קרא את הספר וחקר את תפוצתו והוא חוקר מוסמך בתור חוקר ג'נוסייד.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/220/777.html

כן? "תורת המלך" הוא תורת הגזע של הימין? והוא נלמד ביותר ישיבות? מעניין. זו, בעיניי, דמגוגיה בהתגלמותה. אני תוהה אם תוכל להפנות אותי לסימוכין לכך.
הנה עוד סיבה שאני לא מנסה לענות. כי זה חסר תוחלת.

ולכל מי שאומר אין לי ארץ אחרת
גם לי אין. כי כאן ביתי ופה נולדתי. ואני מעוניין בבית ליברלי, ובית שהשלום שוכן בו, זוהי הגנה על המולדת, הגנה על דמותה של המולדת. מי שמדבר רק בעד בטחונו של העם מדבר נגד דמותו של העם. אם יהיה כאן משטר פאשיסטי, זה אומר שהמולדת שלי נמחקה ונכבשה על ידי הרשע, על ידי הבנאליות.

כל פיתרון שאתם מציעים מסית מאותה הארץ, שאין לנו אחרת ממנה. כיום היא עוד איכשהו קיימת. מדינה דו-לאומית, תיצור סכסוך אזרחי בין שני עמים בתוך מדינה אחת, המצב כפי שהוא כעת מגדיל את ה"שוליים הקיצוניים" לאט לאט שמתחילים להתרחב ולנחול עוד לבבות ישראלים, יותר ויותר חיילים מכים עצורים כפותים באזיקים, והספר תורת המלך, שהוא תורת הגזע של הימין, תקראו לזה קיצוני אם אתם רוצים, נלמד ביותר ישיבות. הביטוי מוות לערבים כבר לא נדיר כמו פעם. תתעוררו, אנחנו מאבדים את המולדת שלנו.

ואם אתם תאמרו לי, "אבל הערבים..." בסדר. זוהי המולדת שלנו, ולכן זו אחריות שלנו. להם יש את האחריות על עצמם, ולהצביע עליהם כאילו זו אחריות של אף אחד זה לא להכיר באחריות שלך על העם שלך. אני מכיר באחריות הזאת, מי שמצביע לבנט וחבריו באופן שיטתי מוחק כל מגמה של לקיחת אחריות. ואפילו הליכוד לא רחוק מזה, תלוי במצביע. הערבים נותנים לכם תירוץ לא להצביע על עצמכם. ומי שמצביע על עצמו, זה מתחיל בבלבול, אבל אז אפשר להתחיל לתת תשובות.

נעמי- אין לי טענות אלייך. אם לי היו מבחנים בכלל לא הייתי נכנס לסימניה. אם אני נתון לחלוטין במסגרת, מה אני יכול לעשות. לאחרונה השתחרתתי מאחת ואני עצמאי כך שאני יכול להרשות לעצמי.

אלון- נו, מה אני יכול כבר להגיד על זה. חבל מאוד שאני היחיד כאן שמנסה להראות גם את הצד ההיסטורי. היסטוריה טבעה לעייף אנשים, לכן אני הולך ללמוד היסטוריה באקדמיה. צריך לעורר אותה ולדעת אותה ולדעת גם לערער ולראות האם באמת סופרה כשורה, בדרך כלל היא לא פשוטה כמו שמתארים אותה.

דושקא- פרובוקציות קשה לי ליצור בשעת לילה כשאני עייף, הייתי חייב להגיב אם כבר עברתי על הכל. אני כן מרגיש שאין כח כשכתבתי כל-כך הרבה. אולי נכנסתי מאוחר מידי לדיון, אבל האם מותר להגיד שכתבתי דברים שדרושים התייחסות רצינית כי כתבתי אותם ברצינות? חבל שלא מגיע טעם מהצד השני, אני מתכוון לבן אדם, לא לשמאלני או ימני.

עולם- איתך לחלוטין.

יקירוביץ', אני לא מקבל את הסיפור ההיסטורי שאתה מתאר. אבל אין לי ממש זמן ועצבים להפריך אותו. בדרך כלל זה מוביל שוב לדו-שיח של חרשים שמתווכחים על נרטיבים.

עם כל הכבוד למנדט שלך על פירוש מושגים מילולים , אני משתמשת בסרקזם כדי להעביר מסר חריף של גינוי ולהדגיש מה עמדתי בקשר לעמדה פסולה. כמו לכנות מישהו שלא פנה אליך בכלל כאנטישמי עוכר ישראל. חלק משימוש בסרקזם כולל שחיתת פרות קדושות בלי אישורך .
"זהו. מנגנון ההשהיה נוטרל ומנגנון השיגור של טיל פטריוט ישראלי נכנס לפעולה.
כל העם כמעט, שלמזלו לא צריך לקרוא את הרפש שליאור זורק עליו, נמצא בסכנת התפוצצות ע"י עם אחר (חברים של ליאור כנראה)
לו זה היה תלוי בי, על מילים כמו שלו שנכתבות בזמן לחימה, הוא היה מושלך לבור לתקופת צינון והרגעה.
את בטוחה שאני משתמשת בטרמינולגית טילים? תהיי גאה בדברים שלך , זוהי הפרסונה שבחרת לך.
דושקה צודקת לצערי אז יאללה תענו ליקיר אז אולי נשמע דעה ימנית קונקרטית .

יקירוביץ', זה לא אישי. יצאתי לרגע מגדרי, הגבתי וחזרתי. אני לא רוצה להשתתף יותר. ולגבי האורך - אני בטוחה שהוא לא מפחיד חברי סימניה, הם אנשים שאוהבים לקרוא, מהתחלה ועד אהוד בנאי (כיף לך שהיית בהופעה שלו).
אולי אתה פשוט נחמד מדי. תנסה איזו פרובוקציה..

ואני לא יכולה להתאפק מלצטט אותך:
"אם כבר את מדברת, תהיי מובנת... אני מעדיף דברים שלמים על חצאי דברים."

אז אני מקשיבה לך =)

יקירוביץ' - אני בהחלט מסכים שביקורת אינה דבר שלילי כשלעצמו ושלעתים קרובות היא מעידה דווקא על אכפתיות. המחלוקת היא אם מדובר בביקורת עניינית וקונסטרוקטיבית או בביקורת בלתי הוגנת ומבזה.

ונעמה - לא שלחתי את ליאור לגרמניה, אבל בהחלט העליתי את השאלה מדוע אדם שחש בוז ותיעוב כלפי המקום בו הוא נמצא, נשאר בו. את, לעומת זאת, שייכת אותי משום מה לקו קלוקס קלאן. אם הייתי לוקח את הטענה הזו ברצינות הייתי מתעצבן, אבל תסכימי איתי (או אולי לא?) שהשיוך הזה מגוחך.

אני יודעת, יקיר, אוף המבחן הזה.
יש לי בעיה, לא מאתמול - אם אין לי זמן לעשות משהו כמו שצריך, למשל לכתוב תגובה ראויה ולא מהשרוול כדי לצאת חובה, אז אני פשוט לא עושה את זה. למשל אם אני במבחן ואני לא יודעת תשובה, אני לא מנסה לחרטט לבודק כמו רוב הסטודנטים שאני מכירה. פשוט משאירה ריק.

"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. חבל שגם שמאלנים אנטישמים שונאי ישראל לא שותקים." נכתב לליאור, ולליאור בלבד. המילים נכתבו בהודעה השישית במספר בדיון זה, בשלב שאת עדיין היית בהמתנה ל"פטריוטים" או כפי שאת עצמך ניסחת "זה הדבר הראשון שכתבת לפני בכלל שצייצתי." מאחר ואני לא רואה עתידות, לא יכולתי להגיב לציוץ שלך שטרם נשמע.
ובאשר לגזענות? שוב, הכוונה הייתה לליאור, שהרצח של שלושה ילדים יהודים ע"י פלשתינאים עבר מתחת לרדאר שלו, בעוד שרצח של ילד פלשתינאי ע"י יהודים נקלט היטב. מבחינתי הרדאר שלו גזעני, כלפי יהודים. יש דבר כזה וקוראים לו אנטישמיות.
והאמירה שלך על הקו קלוקס קלאן במודיעין אינה סרקזם, אלא אלימות מילולית. את גם כותבת שוב שוב על כוח ועוצמה וטילים ויריות. אם מישהו אחר היה כותב כך, היית קוראת לזה פאשיזם.

האם כתבתי ארוך מידי מכדי שמישהו יגיב לי?
אלון, עולם, נעמי, דושקא, התייחסתי אליכם, ואל כל המגיבים. יהיה לי חבל אם אשוב ריקם.

עזוב מתממת, מרגע ראשון הודתי שאני נושכת ויש פה דיאלוג ארסי אבל אני כן עומדת מאחורי סימן השאלה שלי. אבל הקולגה לדיאלוג חייבת לעמוד מאחורי הדברים שלה. ואתה לגמרי צודק בנקודה שנגמר דיון ענייני ומתחילים להשוות מי יכנס עם טילים חזקים יותר אחד בשני כדי לשמר פרסונה, היינו בתרחיש הזה , לא פעם ולא פעמיים לא חייבים לירות טילים כדי להפגין עליונות כחלק משיח. במציאות שיירו עד שמישהו מהצדדים ירים ידיים ויכנע, אין שום פתרון אחר ריאלי.

נעמה, את מיתממת, ומתחבאת מאחורי סימן שאלה. לפחות תיישרי קו עם עצמך. זה לא כ"כ קשה לנחש למה התכוונת, דווקא עם הפארק במודיעין. זה כמו האריה והג'ירפה מאחורי השיח במיץ פטל.

שמאל וימין קיצוני, עד כמה שלא תפנימו את זה, נפגשים זה עם זה וחולקים אידיאולוגיה דומה של שנאה. שניהם הרמטיים ודוגמטיים בעמדותיהם, ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

קראתי פעם ראיון עם איזה סופר, שתיאר את הדרך בה הוא עושה תחקיר על הדמויות שלו, וחושב כל הזמן, איך הדמות הזאת היתה מגיבה בסיטואציה כזאת? מה היא היתה אומרת?
ואני זוכר איך עוד אז, המשכתי לקרוא את הריאיון, ומשהו צרם לי. חזרתי לקרוא את השורות האלה והבנתי שאני לא מסכים. אני לא מסכים בכלל. מי שכותב ככה, מסתכן בזה שקוראים שעיניהם בראשם לא יאמינו לו. לא יאמינו לדמויות שלו. כל היופי בכתיבה - ובקריאה - הוא ההפתעה. הרנדום. התחושה שהמשפט הזה לא היה יכול לבוא לעולם מהפה של האישה הזו. כמו שקורה, ללא הרף, בחיים.
אבל בימים הנוראים האלה, בימי העדר המופלאים האלה, כמעט כולם, כל הזמן, מגיבים תגובות אוטומטיות - שהדמות שלהם היתה אומרת בסיטואציה הזאת. אני לא חייב לראות ראיון עם ליברמן כדי לדעת מה הוא אומר, וגם לא שיחה עם זהבה גלאון. לפעמים יש לי תחושה, שזאת לא זהבה גלאון מדברת, אלא הדמות שלה, הפרסונה שהיא יצרה לעצמה בעמל רב במשך שנים שפשוט לא יכולה להגיד אחרת. שלזהבה גלאון בעצמה מתחשק לפעמים, אבל ממש, לבעוט באיזה תחת ערבי. שהיא בעצם שונאת שונאת שונאת את עזמי בשארה. והייתי רוצה להאמין, שגם אביגדור ליברמן - לא חבר הכנסת, עטור ארבעה עשר מנדטים לפי הסקרים - אלא פשוט אביגדור, איש, אדם, מלצר, חולון, נקרע מבפנים באמת כשהוא חושב על הרג של איזה ילדון מג'בליה. שהוא אומר לעצמו, אלוהים אדירים, מה אנחנו עושים? השתגעתי לגמרי, אני שונא את זה! אבל הדמות שלו, זו שהוא העטה על עצמו כשהוא החליט להיות אביגדור ליברמן, יושבת זחוחה באולפן ויודעת הכול על הכול.
בגלל זה כל כך הופתעתי שעמוס עוז אמר מה שאמר לפני "עופרת יצוקה" (ואחר כך כמובן חזר בו וסייג את עצמו כי הוא חטף על הראש משאר אנשי הרוח במילייה שלו). זו היתה נראית לי אמירה אמיתית, ולא משנה מה הוא אמר. זו לא הדמות של עמוס עוז אמרה. זה עמוס. אני חושב שכולם חשבו ככה.
גילוי נאות: אני בעצמי כמעט לא אומר כלום בזמן האחרון, פשוט בגלל שאני סולד כל כך מהאוטומציה הזו. לפעמים, אני אומר איזה "איזה יופי" אוטומטי לציור עקום של פרח ורוד שמוגש לי בגאווה ממאי, או חרד באופן אוטומטי מהמצב שיסתמן אליי בבנק כשיסתיים חודש ה"הודעה מראש". בכל השאר, אני על הגדר. מהנהן בזהירות בהסכמה ובתחושת סולידריות כשאני שומע שנכנסים באימ-אימא של החמאס, ומתבאס כשיורים עוד טיל ועוד אחד על אשדוד או אשקלון, ומצד שני אני קורא פוסטים של שמאלנים יפי-נפש בפייסבוק ומהנהן במדה שווה על קהות הלב שמצטברת אצלנו יחד עם השיט שאנחנו מעוללים. כי בינינו, אם אני מצליח להתנער לרגע מזה שאני מת שייכנסו בחמאס, המחשבה על כך שילדים מתים בעזה - והם מתים, ונפצעים, ואנחנו עשינו את זה, אם אין או יש ברירה - מצמררת אותי. מה נכון? איך לחשוב? מה להגיד? מזל שאני לא מתראיין בטלוויזיה, וכמעט לא מעז להגיב בפוסטים של אנשים אחרים.
אבל אולי לא להתלהם ולא לנקוט עמדה זו התגובה האוטומטית שלי? אולי ככה הדמות שלי היתה מגיבה בסיטואציה הזאת?
כתבתי פעם על זה כך: הרב קוק, או איזה רב אחר, אמר נדמה לי (זה ממקור שני, או שלישי שאני אומר את זה, אבל זה מצא חן בעיניי בכל זאת, אז שיהיה הרב קוק), שהרי אנחנו כבר לא עבדים. אז מה זה הקטע הזה של מעבדות לחירות שאומרים בפסח? לא, זה לא עובדים זרים. זה אנחנו. לכל אחד מאיתנו יש את השיעבוד הזה, שהוא צריך ויכול להשתחרר ממנו. זו הפרסונה הזאת שהוא בנה לעצמו, המסגרת הרעועה הזאת שנדמה לו שמחזיקה אותו שלם אבל בת'כלס הוא מתחזק איזו פאסאדה, איזו דמות עלובה עשוייה מסמרים ונוצות. ציפור שלא עפה.
אני מת על זה. בכל פסח אני חושב על העניין הזה של הרב קוק, מת לצאת מהפרסונה הזאת שבניתי לעצמי, אבל מי כבר יודע להפריד בינה לביני. אני דה-אלפרט המגניב, לא? ובסוף אני רק חושב על הרב קוק ולא יוצא משום שיעבוד.
בגלל זה מטריף אותי לקרוא תגובה נוטפת שנאה של מישהו לכל הסמולנים, כמו לדוגמה אנשים שמגיבים אוטומטית לזכייה בגלובוס הזהב של "וואלס עם באשיר" ביאללה יאללה יא משתמטים שמאלנים אתם עוזרים לחמאס (איך אפשר לראות את הסרט ולחשוב ככה?) ובאותה מידה מכעיס אותי לקרוא פוסט שמאלני עיוור מצדקנות. מישהו הורה לי להרגיש ככה, להגיב ככה, לומר את זה. איזשהו סופר עליון, רב כוח. אולי אני בעצמי, לפני כל כך הרבה זמן שכבר שכחתי מי אני. גדעון לוי, אולי?
בכל אופן, ההמלצה שלי אחרי כל זה, בפעם הבאה שאתם רוצים להגיד את המוות לערבים או את השואה של הפלסטינאים, תחשבו אם האיש שנמצא שם בפנים אומר את זה, או המניאק שהשתלט לכם על הפה, מרצונכם החופשי, פשוט כי לא היה לכם כוח כבר לחשוב מחדש, כי זה כל כך נוח בעמדה הכה-צודקת-לאין-קץ שלכם.

עולם, השוות בין שני ענקים בתחום המשפט כשכל אחד מהם הוא רדיקלי ומקצין בדרכו שלו. מבחינתי עמדת הכול שפיט היא אמצעי לשמור בכל מחיר ולעגן כנורמה חברתית על פטריוטיות לצד ביקורת עצמית. כפי שדושקה הציעה.

"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. חבל שגם שמאלנים אנטישמים שונאי ישראל לא שותקים. " זה הדבר הראשון שכתבת לפני בכלל שצייצתי .
"לא היה לי מושג כמה שנאה יש בכם מרוב אהבת הארץ למה לשלוח את ליאור לגרמניה כי הוא לא מיישר אתכם קו? פותחים קן של הקולקאס קלן בפארק במודיעין?" זה מה שעניתי בתגובה. שימי לב שיש סימן שאלה, שימי לב שאת לא מוזכרת אישית.
אבל את לא בעמדת כוח לשים גבול לסרקזם של אחרים.אני מקבלת ומברכת על חלקך בשיח ולא מנסה להחרים אותך מהאתר , מאחלת לך את אותן עוצמות בתגובה.
דרך אגב איך שמאלנית עוכרת ישראל שאוהבת ערבים תהיה גם במקביל גזענית? זה הבעיה שלי האמירות הגזעניות שעפו פה כמו פופקורן.

תקשיבו למנגינה המופלאה הזאת, זה יעיל בהרגעת העצבים
https://www.youtube.com/watch?v=yET4p-r2TI8

אלו הpiano guys האלופים!

נעמה, על סמך התבטאויותייך בדיון זה, הדבר שרחוק ממך מרחק אלפי שנות אור הוא נועם.
הפעם הלכת 3K רחוק מדי, בלי קשר לתכונות מנהיגות שאת כן או לא מייחסת לי, למרות שאת יודעת היטב שאני יזמתי את המפגש (שאותו כינית "קן של הקו קלוקס קלאן במודיעין") ואף קיבלת ממני לפחות שתי הזמנות אישיות להשתתף בו, מפני שאני לא מחרימה אף אחד, גם לא את מי שמחרים אותי.
"הג'יפה השמאלנית הרקובה" שעליה כתבתי התייחסה להתבטאות שלך על "הקו קלוקס קלאן במודיעין" ולא לאישיותך.
ההשוואה לארגון גזעני רצחני קסנופובי היא אלימות מילולית בוטה.
לו יכולת להציץ בארון הבגדים שלי, לא היית מוצאת שם מצנפות לבננות מחודדות, לא גלונים של נפט להצתת בני אדם, לא חבלים לתלייתם על עץ ולא צלבי קרס תפורים למלבושיי.
יש גבול גם לסרקזם, והוא עובר בטנסי, ארה"ב.

נעמי אסור להשאיר בבטן:) מאחלת המון הצלחה במבחן. שונרא החיבוק האמיתי שלך היה שווה אלפי מילים מחכה לפעם הבאה.
נעמה אין על מה! ועמיר איזה מזל שלא לחצת על הטיל.
גאה בך על האיפוק וסופ"ש רגוע לכולנו.

נו באמת חני. טוב. החלטתי להשהות את טיל הטומהוק שהיה כבר מוכן לשיגור.

חני . תודה על המילים הטובות , אני שמחה שאת זו שמכירה אותי ואת הסרקזם והם. אלה שמקללים להנאתם ו שבת שלום יקירתי

שונרא מעולם לא ייחסתי לך תכונות מנהיגות , גם לא בכל הנוגע לפלג הימני בשיח שלנו ולכן אל תכנסי בדילוגים לקרב שלאקיים . נ.ב. תודה שקראת לי גיפה שמאלנית עוכרת ישראל , נגע לליבי . גם שמאלנים יודעים לנשוך , בלי הבדל דת גזע ומין . א

נמאס לי, אוקי? נמאס לי שאני רוצה להגיב ברצינות ובאריכות אבל אני צריכה ללמוד למבחן. נמאס לי שמתבשלות לי ביקורות בבטן אבל נשארות שם כי אין זמן וצריך ללמוד וללמוד.
הנה גם אני הוצאתי קיטור

נו באמת עמיר אנחנו כאן כבר כמה זמן ביחד כאן באתר האם נעמה נראית כמו אדם גזעני? לא!
לכן לא יכולתי לקחת את האמירה של נעמה למקום רחוק כפי
שאחדים מכאן לקחו.
היא הסתיימה בו במקום.
ימים מוטרפים עוברים עלינו
אם בא למשהו לשחרר קיטון זעם
אין לי בעיה עם זה אבל במציאות
אי אפשר להפוך צפרדע לנסיך או להפך
לכן זה הצחיק

חני - בדומה לאחרים כאן, גם אותי אמירות גזעניות ההיפך ממצחיקות. וגם אותי, מטריד שזה מצחיק אותך.
דיון הוא דיון, אבל, אמירות כאלו הן אלימות.
במקרה הרגוע - הן לא ראויות לתגובה.
במקרה הפחות רגוע - ראויות לכל גינוי.
ומי שכותב אמירות גזעניות - לא יכול להיות "רחוק מרחק שנות אור מאמירות גזעניות"

נעמי יקרה כשאומרים "עם סגולה" "עם נבחר" זו אמירה שנושאת בחובה גם את האמירה "אור לגויים" אין כזה דבר!אנחנו לא במקום הזה מבחינתי! אני גאה להיות ישראלית ,אוהבת את הארץ הזו ואת העם שאני שייכת אליו עם הכל מכל אבל אני "נבחרת" כמו כל בן אנוש אחר שחי כאן על הגלוב.כל עם מאוחד בעת צרה אבל לפעמים אני מרגישה שאנחנו ניזונים מתקופות צרורות כעם כדי לזכור שאנו עם.
וגם כתבתי לאחרונה הגיג שאני מאמינה בו בכל מאודי.

אם עוד פעם משהו ירמוז
אם עוד פעם משהו יהנהן
שאנחנו לא מאותו הכפר
הוא פשוט יחטוף ממני
אם עוד פעם משהו ירמוז
שאנחנו לא מאותו העם
כי לאחד כיפה ולשני לא
הוא באמת יחטוף ממני
ואם עוד פעם משהו ירמוז
או יאשים את המגזר
אני בהחלט לא ירצה
להיות בעם שלו
כי אנחנו ביחד פה בביצה
כי ערבים אנחנו אחד לשני
גם אם חושבים אחרת
ובטוח אנחנו חושבים אחרת
זה כל היופי כאן בארץ.

שונרא זה הצחיק כי מי שמכיר את נעמה יודע שהיא רחוקה אלפי שנות אור
מאמירות גזעניות.
"קו קלוקס קלאן" הם חבורה הזוייה בדיוק ההפך מהביחד שלנו בחמישי שעבר בפארק פגישה שעלתה מעבר לכל ציפיותי כי היה פשוט נפלא.

אלה הן הטעויות שזיהיתי בדברים, לצד דברים נכונים בהחלט: אלון, להגיד שהעם שלנו רוצה יותר מכל שגשוג ושלום ושלווה, או שזה הדבר העיקרי, לא מתיישב עם רוב שנותיה של מדינת ישראל. תש"ח הייתה מלחמה שהאשמה שלה כולה מונחת על הצד הערבי. "הם התחילו" זה משפט די נכון להגיד אותו.

ששת הימים זה נושא לדיון מעמיק, אבל המיתוס שגידלו סביב המלחמה הזאת מסתיר הרבה מידע שלא רוצים שנדע אותו. זה לא התחיל בזה שנאצר תקף, זה גלגולים שנוצרו עוד בתחילת שנות השישים שגם קשורים למלחמת המים על הכנרת, ובכלל לא בטוח שנאצר המשוגע הזה רצה בכלל לתקוף אף שהוא איים לכאורה. כאן זה יותר תיקו מבחינת האחריות על המלחמה.
והניצחון הובא לנו לא בגלל אסטרטגיה מדהימה וצבא בלתי מנוצח. הביאה לנו אותו הרקפת, פיתוח טכנולוגי שמאפשר לנו לראות מה האויב רואה ברדאר, ולפיכך גם מה הוא לא רואה, ואז אנחנו מתקיפים כשהוא לא רואה. זה כל הסיפור של ששת הימים, מי שלא מאמין שיקרא הוכחות מספקות של ההיסטוריון אורי מילשטיין.

האופוריה של 67' בנתה כאן עם שהוא בטוח שהוא אימפריה מספר אחת או שתיים בעולם, עד כדי כך שכשאנואר סדאת מציע לנו שלום בשנת 70' אנחנו מסרבים כי אנחנו בטוחים שאם הוא יתקוף ננצח אותו בלי בעיה. כולנו יודעים מה קרה כשתקף, הוא הוריד אותנו מהעץ שהיינו תלויים עליו, ושגודלה ומשה דיין היו תלויים עליו. משה דיין באמצע המלחמה אמר לגולדה שהוא רוצה להתפטר, וגולדה אמרה לו "אתה חוזר לשם ומנצח את המלחמה הזאת". ואז בא אריק שרון ועשה נס פחות או יותר.

לפי האידיאולוגיה שהתחזקה אחרי יום הכיפורים, זאת של גוש אמונים, האדמה הזאת שייכת לנו, לערבים אין שום זכות עליה. זה כבר מתכון לחוסר רצון בשלום. זה הנרטיב השקרי של הימין המפד"לניקי. עד ששת הימים הציונות הדתית הייתה בשוליים ועזרה לטפח כאן בעבודה פרלמנטרית ובעבודת שטח נהדרות את השלטון ואת החברה. מלאחר ששת הימים היא הצליחה להביא את עצמה למרכז המפה הפוליטית ולהנהיר את כולם אחרי הדחף לאדמה, וזו מאז נהייתה כל מהותה של הציונות הדתית שהשתלטה על כל המדיניות שלנו. מאז אנחנו לא רוצים שלום ולא בטיח, חוץ מרבין. אולמרט וברק עם ההצעות שלהם? גם נושא לדיון נפרד אני מפקפק פקפוק גדול באלה שמצרפים אותן לאחת מן ההצעות המפתות שהצענו לפלסטינים.
בגין לקח את המעט שעשה השמאל והרחיב את ההתנחלויות כל כמה שיכל, בלי לחשוב בכלל מה יהיה על חיים נורמלים ושלום עם הצד השני, ובידיעה שאנחנו משתלטים על שטח שלם של עם שעוין לנו. ואז גם הוקם מנהל אזרחי ששירתתי בו, הדואג לזכויות הבסיסיות של האוכלוסיה הנכבשת. המנהל האזרחי הזה הוא לא הראשון מסוגו בעולם, אך המפותח ביותר והמשוכלל ביותר בעולם, והוא מפעל שאמור להיות "בינתיים". עד שנספח את כל השטחים, ויהי מה. זאת אומרת, האידיאולוגיה הזאת יודעת שיווצר חיכוך וסכסוך רציני והיא מובילה אותנו בסכסוך הזה ובהשארת המנגון הזה לפי שעה, בלי שום רצון לבטל אותו. ארץ ישראל התגלמותו של העם היהודי לפי גוש אמונים, שום דבר אחר הוא בעל ערך באמת. כל הערכים האחרים כפופים לערך הזה.
אידיאולוגיה שהולכת ראש בקיר וטוענת שלנו זכות האבות כאן לא משנה מה קרה כאן ומה קורה כאן בינתיים, זו לא אידיאולוגיה שדואגת לשלום, זאת אומרת לצרכים היום-יומיים של האדם. מבחינתה אנחנו נסבול עד שנקבל את מה ש"אנחנו רוצים". וזו האידיאולוגיה שמובילה את העם היהודי ואת המדיניות של המדינה היהודית. מה שאתה אומר, אני חושב שאפשר לקבוע עובדתית שהוא לא נכון. או אדמה, או שלום, מי שרוצה אחד לא רוצה את השני.

אמרת שאנחנו עם שמעדיף שלום. ה"רצון לחיות בשלום" הוא רצון, הוא לא פסיקה. מי שרוצה לחיות בשלום כאידיליה, לא פוסק שהוא רוצה לחיות בשלום במציאות. גם החמאס רוצה לחיות בשלום, יופי לנו. אבל כל עוד אנחנו כאן מבחינתם השלום יכול לחכות, לפי שעה, (אם כי אני מאמין שזה יכול להשתנות). אם כך הם לא רוצים שלום נקודה. אותו דבר לגבי גוש אמונים, שכמו כל אדם רוצים לחיות בשלום, אבל הם פוסקים לפי שעה שהם לא רוצים זאת, ולכן הם לא רוצים. נקודה. הרצון שייך למציאות, לא לאידיליה, שם הוא נבחן במבחן האמיתי שלו.

דושקא- הערה מצויינת על העם הנבחר, אכן צריך לשים את הביטוי בהקשר הנכון. זוהי עובדה הסיטוריוסופית, ה' בחר בעם היהודי, אחר כך הנוצרים יגידו, בחר בעם אחר, ואז המוסלמים יביאו את טענתם. כל דבר מעבר לזה הוא שקר מוחלט ומנותק מהמקורות. לי אין כל יחס לביטוי הזה, ובטח כשמוציאים אותו מהקונטקסט, אין לי שום יחס ליהודים כעם איכותי יותר מהאחרים, מבחינה זו הוא עם ככל העמים. עוד עובדה שהיא עובדה היסטורית נטו, הדת היהודית היא זו ששימרה את העם היהודי לדורותיו באלפיים שנות גלות. היא ולא אחרת. הציונות היא זו שניערה את האבק מהמדפים. הדת הייתה צורת חיים של הישרדות, צורה פאסיבית, הציונות הייתה התשובה האקטיבית לעם היהודי. לכן איני רואה הרבה שבח בגולה, רק ציון לשבח.

עולם- דווקא אדם בעל רגשות חיבור טבעיים לעם שלו אין יותר טבעי משתהיה לו ביקורת כלפיו. אולי תסכים עמי. עד כמה אפשר למתוח ביקורת על המדינה ועל העם שלך? אני לא רואה גבול, ואם אנשים כמו ליאור מבלבלים, שיבלבלו, מבחינתי דבריו בטלים לחלוטין ואיני רואה צורך בכלל להתייחס. שיגיד, מזיק למישהו? ושיחיה היכן שהוא רוצה, מזיק למישהו? הרי אז אולי תגיד שרק מי שמזוהה עם העם יכול להיות כאן, אבל אז זה אומר שלעם יש זיהוי מסויים שאי אפשר להעביר עליו ביקורת ואז יש מצב מסוכן של משטרת מחשבות שמחסלת את מי שמעז להתנגד, וזה משטר חשוך. זה לא מה שאני רוצה ולא מה שאתה רוצה כך אני מניח, אז לנסות לשרטט גבול רק כדי להעיף כמה מבלבלי מח, זה נראה לי חסר תועלת, שיחיו בעולמם המצויר היטב על חשבון ההיגיון והתייחסות מציאותית.

נעמי- למיטב זכרוני לא התייחסתי בציניות לעניין האחדות בעת צרה, דיברתי במלוא הרצינות, והזכרתי שגם ארה"ב מתאחדת לפתע באירועי הזיכרון ב-11 בספטמבר, ולכל עם יש את ה-11 בספטמבר שלו. והרי הגזענות אחד כלפי השני במעצמת קיבוץ הגלויות פורחת כסביון בשיא כעירותו, אין זה מבטל את ההתאחדות באירועים האלה. מה שאומר שאין באמת אחדות. ומי אמר שצריכה להיות? ממתי עם צריך להיות מאוחד סביב דבר אחד? רק משטר טוטאליטרי יגיד כך.

האחדות מתבטאת רק סביב העובדה שהעם רואה את עצמו כעם אחד, זוהי כל האחדות כולה מתחילה ועד סוף. לראות עצמך חלק מעם, אומר שיש לך איכפתיות, ואז הגיוני מאוד שגם יהיה לך חוש ביקורת, וכל אחד יש לו ביקורת אחרת והסכמות שונות על אותו הדבר שכולנו מרגישים שייכים אליו, אנחנו מאוחדים סביב הרצון לטפח אותו וכולנו רואים את הטיפוח באופן אחר ומתווכחים עליו, מה יותר אחדותי מזה? כל אחדות מסוג אחר לא קיימת ולא יכולה להתקיים.
להיות מאוחד סביב ערך אחד, כמו שאמרתי בתגובה לעולם, מבטל את כל האפשרויות האחרות של חופש ביטוי, של חשיבותו של האינדבדואל, של מחשבה יוצרת. כל אדם שונה מרעהו ולכל אחד יש רצון חופשי משלו, לא הגיוני לדרוש שיהיו מאוחדים סביב דבר אחד כי זה מוחק את הרצון החופשי ויוצר מחיקת צלם אנוש. לדואג שכולם יחשבו כמוך? ומה אם אתה פשיסט? אז לפשיסט אין מעצורים, ולעם אין מעצורים, וכל עם צריך מעצורים, והאחדות שאת מדברת עליה זה עם בלי מעצורים. אני רואה את האחדות רק כפי שאני תיארתי אותה.

אלון- "את השמאלנים קשה לבלבל עם עובדות, ואת הימנים קשה לעניין עם אידיאות". אחד המשפטים הנכונים שקראתי לאחרונה, אבחנה נהדרת לטעמי.

לילה טוב, כבר שתיים בלילה. ההופעה של אהוד בנאי בבית גבריאל הייתה מצויינת כשלעצמה, הנגנים היו אדירים, אבל יותר היו מידי להיטים, פחות או יותר הכל, זה נהיה כבר כמו שיר אחד מאוס ולעוס. צריך לראות אותו כנראה בבארבי נותן ברוק באמת. אבל עדיין היה על הכיף כיופק.

שונרא, יש לי על הכתפיים מקום אפילו לחתול
קרנף עלול להיות כבד מידי

ודבר אחרון:
מישהו כאן הזכיר את עניין ההתאחדות רק לעת צרה. גם יקירוביץ' התייחס לכך במדור אקטואליה, בציניות שאינה במקום לטעמי. תכונת הערבות שלנו היא מופלאה ומדהימה בעיני, ומי שזה לא מחמם את ליבו, צריך א.ק.ג דחוף. ברור שהיה עדיף לו תכונה זו הייתה מתגלה גם בזמני שלווה, אך מה לעשות שאז היא מסתתרת מאחורי חילוקי הדעות. רק מסתתרת, אף פעם לא נעלמת.

הדיון הזכיר לי גם את הפסוק "הן עם לבדד ישכון", פרשת בלק (שבת שעברה), שאני תמיד מתפעמת מן האמת הנצחית שלו.

עם ישראל יכול להיות בדד על דרך החיוב - להיות סמל ומופת לשאר האומות, עם עוצמה פנימית המייחדת אותו,
וחלילה, כמו שיעידו דפי ההיסטוריה, על דרך השלילה - שהעולם יתבדל מאיתנו.

כך או כך, תמיד בדד. אז בואו נלך על האופציה הנעימה יותר.

נעמי, קבלי חיבוק וירטואלי משונרא החתול שתמיד יישאר שונרא החתול ואף פעם לא יתקרנף.

חני, אני בכלל לא צחקתי כשכינו את "החבורה" קו קלוקס קלאן" ומטריד אותי שזה מצחיק אותך.
אני גם יודעת שהכוונה הייתה אלי, כמי שעמדה בראש "החבורה".
אני גם יודעת שאותה אחת שתמיד מטיפה על תרבות דיון כתבה דבר חמור ביותר.
אני גם יודעת שההתבטאות הזו היא הוצאת דיבה ולא בטוח שאפשר לעבור עליה בשתיקה.

חני, אני נושאת אותו בגאווה, והוא דווקא מיישר את כתפי. לשמחתי גם בסימניה יש אנשים עם כתפיים מספיק רחבות.
מצער אותי ששוב ושוב אנשים מערבבים בין המושג של עם נבחר ועם סגולה לבין גזענות. זו טענה שחוקה והיא בדרך כלל מלמדת בעיקר על מי שאומר אותה.

מתחרטת על הלייק לביקורת האחרונה לליאור, וקוראת לו לצאת מהמאורה שלו ולהתחיל להגיב, או להישאר שם.

" עם נבחר" הוא "סלוגן" כבד מידי על הכתפיים הצרות שלנו עוד מימים שבכלל לא הייתה מילה כמו "סלוגן". המיוחדות הנפלאה שלנו היא כושר ההישרדות שלנו כיהודים לאורך ההיסטוריה וכן הדבק שקושר אותנו לכאן באופן תמוהה בעיקר כשצרה מתרחשת.הייתי רוצה כמו כל אחד בארץ הזו שנחיה בלי לנסות לשרוד אויבים שקמים עלינו לכלותינו באופן תמידי. אך מציאות וחלום הם שני דברים שונים. ודושקה יקרה נראה לי "שעלית" על ליאור כשאמרת שהוא מדבר מתוך כאב, מי שתרם שנים רבות מחייו למען המדינה מי אנחנו שנשלח מישהו לאן שהוא.
נעמה זה היה מצחיק לכנות את החבורה "הקו-קלוקס-קלאן" ובכל מקרה כיפת הברזל אצלנו בעיר לא הייתה סובלת אותנו בפארק אם היינו מעלים משהו על מוקד.

אלון לצערי בזמנים כאלו אני תמיד נזכרת בך ובקופסאות השימורים שאתה אוגר לעת צרה,נראה לי שאני רצה לקנות:)

נכון, דושקה. אין איזון בין תנאי החיים וזכויות האדם שאצלנו לבין אלו שבמצריים, בסוריה, בעיראק, באיראן, בסודאן, ובשאר המדינות הערביות. היוצאים מן הכלל הם אזרחי ישראל הערבים, שאחיהם הערבים בשאר מדינות ערב יכולים רק להתקנא בהם.

עולם ואפרתי, האיזון לא קיים משום בחינה, לא רק מהבחינות שציינתם. אין איזון בתנאי החיים, אין איזון בזכויות האדם הבסיסיות, אין איזון בין מה שיש לנו להפסיד לבין מה שיש להם להפסיד במאבק הזה. אבל אני בכלל לא מתייחסת לזה מהכיוון של "הם ואנחנו" אלא מהכיוון של "אנחנו ואנחנו".

אתם יכולים להגיד שסרטון מהסוג שהזדעזעתי ממנו הוא עניין סמנטי בלבד, כשמנגד מנסים להרוג אותנו באופן רנדומלי לחלוטין, כשאנחנו הולכים להיכנס לעזה ולספוג אבדות וכן הלאה.

אבל בני ישראל ערבים זה לזה, ויש האומרים ערבים זה בזה, ולכן כשבני עמי, שממנו לא אוכל להתנער גם אם ארצה (ואני לא רוצה), מתנהגים באופן אלים ומבזה אני לוקחת את זה קשה בלי שום קשר לצד השני.

כי אני לא רוצה להיות ערבה ל ולא מעורבת באנשים שמצטלמים עם שלטים הקוראים לנקמה (40,000 לייקים בפייסבוק) ואני לא רוצה להיות ערבה לאנשים שמצלמים את הילדים שלהם נושאים נאומי שטנה
ואני לא רוצה להיות חברה של האמא מהגן שכתבה היום בווטסאפ: מה קרה למוחמדים, הם משתוללים היום..
ובכוונה לא הזכרתי את האנשים ששורפים ילד חי כי הם מעטים וקיצוניים. האנשים שהזכרתי, לעומת זאת, מייצגים דעה מקובלת.

תסלחו לי שאני מתעסקת בקטנות כשרוצים לזרוק אותי לים עם הנפש היפה שלי וכל זה. אני עושה את זה מתוך פטריוטיות. בעיני אין דיכוטומיה בין פטריוטיות לביקורת עצמית. להפך.

זהו להיום וגם לימים הבאים, אני מקווה. לא אוהבת להיות טקסט פוליטי אבל גם לי קשה להתאפק לפעמים.

נעמה - תודה על הציטוט המעניין. כמו שאת ודאי יודעת, הגישה של "הכל שפיט" מעוררת מחלוקת. ריצ'ארד פוזנר, משפטן ואיש אקדמיה מבריק, הוא אחד החולקים עליה. הנה ציטוט מכתבה המתארת את עמדתו.

"נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספג בימים האחרונים ביקורת חריפה על משנתו השיפוטית מצדו של אחד המשפטנים האמריקאים החשובים, הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט פדרלי לערעורים. בימים האחרונים פורסמה ביקורתו של פוזנר על המהדורה האנגלית של ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית", בכתב העת "ניו ריפבליק", ובה תוקף פוזנר את ברק במילים חריפות: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין שודד-ים משפטי".

לדברי פוזנר, "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים. כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי', זה היה קרוב מאוד לאמת. ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיוויים ביותר שלנו. רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".

פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום משפט וכלכלה שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, והוא עדיין משמש בה מרצה. הוא משמש שופט מ-1981 וב-2005 היה אחד המועמדים להחליף את השופטת סנדרה דיי אוקונור בבית המשפט העליון. על פי ההערכות הוא לא זכה במינוי בשל כמה מעמדותיו יוצאות הדופן. בין היתר פוזנר תומך בהפיכתם של הסמים אל-אס-די ומריחואנה לחוקיים; הוא טען שסחר-מכר בתינוקות בתנאי שוק חופשי יוביל לתוצאות טובות יותר מאשר כללי האימוץ הממשלתיים; והוא טען ששלטון החוק עצמו הוא "רכיב אידיאולוגי שניתן לוותר עליו".

בביקורתו על ספרו של ברק כתב פוזנר כי "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח. מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה. בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".

עם זאת פוזנר מוסיף כי "יהיו חולשותיו של הספר אשר יהיו, ברק עצמו הוא לכל הדעות מבריק. ברק צעד לתוך ואקום פוליטי ומשפטי, והיה מעין שודד-ים משפטי, ואולי זה מה שישראל היתה זקוקה לו".

נכון, אפרתי. מעטים יודעים, אבל גם החמאס דואג להזהיר את האזרחים בפני הטילים. הטילים אותם משגר החמאס למרכזי הערים, ולגני הילדים, ולבתי הספר, ולבתים של אזרחים סתם, מכילים מאות כדוריות ברזל, ומי שיטרח לפתוח כדורית כזו (לפני שהיא תפתח אותו) ימצא שם פתק המזהיר את האזרחים בפני הטיל.

בחרתי להביא קטע ממאמר של אדם ברוך זצ"ל על אהרון ברק ועקרון שיפוט בחברה צבאית.
אהרן ברק פורש והולך בפועל מהעליון, ופסק הדין בעניין הסיכולים הממוקדים שניתן על ידו בשבוע שעבר ראוי להיקרא ..ככמיהה להשלים תהליכים והשפעות, כתחושה של אדם נשמט והולך, כניסיון ללכוד את הזמן או לפחות להשהותו מעט, .. יש היום, עכשיו, בימי פרישה אלה, דבר מה טרגי באהרן ברק. טרגי הראוי לדרמטורג גדול. העליון עובר מאהרן ברק לגברת ביניש דרך הסיכולים הממוקדים, דרך פגיעות בנפש (פלשתינים) שלא בעת קרב דרך הכפפת מהלכים צבאיים למשפט הבינלאומי, דרך הטענה שלחימה אינה שפיטה (ניתנת לשיפוט). דרך הניסיון של המדינה (צבא) ליצור שטח מלחמתי שאינו שפיט, שטח מלחמתי שהוא טריטוריה משפטית ומוסרית לעצמו. דרך כל אלה ועוד עוברת השליטה בעליון מברק לביניש. לפי שעה בעניינים אלה עמדת ביניש כעמדתו. וברק חוזר בפסק הדין בעניין הסיכולים הממוקדים על שיטתו ועל עקרונותיו משכבר הימים: אין שטח פנוי מביקורת שיפוטית; הקרב או הלחימה אינם משתיקים את השיפוט; חיי אדם הם הערך העליון, ולצדם צלם אנוש. ועם זאת, אל נתעלם מכך שבג"ץ, בראשות אהרן ברק, בכל זאת השאיר בידי המדינה (הצבא) לקבוע את הכרח החיסול. אין זה בדיוק "רישיון להרוג", כטענת השמאל, ואין זה בדיוק "מכירת ביטחון המדינה", כטענת הימין - אלה קווי התיחום של עצם הדיון בשאלת הסיכול, על פי בג"ץ. אולי ברק חש עכשיו כאדם הנספג בחורף ארוך, ובשביל הבריאות הנפשית שלנו ובשביל הרקורד שלנו כחברה צבאית, ושלו כשופט הנשפט גם על ידי העולם המשפטי ולא רק על ידינו, בני עמו, ברק שב ומזכיר שהכל שפיט, בבחינת "בכל מקרה: תישמע האמת במלוא הבהירות". (ברוך, 2006)

כן עולם, אין איזון קדוש. אין. לפני פעולה קרקעית דובר צה"ל מודיע לאזרחים להתפנות מאיזור הגבול. גם הם הודיעו לנו לפני כל פיצוץ של אוטובוס או מסעדה, נכון? כל מי שמנסה לראות איזו סימטריה, רואה מהרהורי לבו הטוב (והנאיבי, יש לומר). אגב, אויבינו אינם מבחינים בין שמאלני אוהב לימני אוהב פחות. הם אינם עורכים שיקוף לב לפני שהם רוצחים.

dushka - בהחלט יש שינאה משני הצדדים. אבל נסיונות מכוונים ומאורגנים להרוג אוכלוסיה אזרחית באים רק מצד אחד. מחבלים מתאבדים שרצחו כאן מאות אזרחים ופצעו אלפים יש רק מצד אחד. מערכת חינוך שמסיתה באופן מאורגן לשינאה ולאלימות יש רק מצד אחד. ארגון טירור בעמדת שלטון שקורא להשמדת הצד השני וליסוד מדינת שריעה יש רק בצד אחד. אין כאן סימטריה.

גם המילה הקטנה הזו "ח"כ" שמופיעה לפני השם חנין זועבי, היא בדיחה. על חשבוננו.
ומי שתצחק אחרונה מהבדיחה הזאת היא חנין זועבי, בעודה שוזפת את פרצופה האנטישמי על סיפון המרמרינה תוך כדי שהיא זורקת גלגלי הצלה מחוררים וריקים מאוויר ליהודים הטובעים מסביבה, מימין ומשמאל. כי כשיזרקו אותנו לים, לא תהיה הבחנה בין ימנים לשמאלנים.

(שונרא)
(ואילו ידעתי לצייר זה היה הופך לקריקטורת ווטסאפ)

ולי סיפרו כי ראש ממשלת סודן יצא בהודעת גינוי חריפה נגד ירי הטילים על ישראל: נגיב בתקיפות נגד כל פגיעה באזרחינו!

הומור של מלחמות.

וח"כ חנין זועבי אמרה כי החמאס לא זורק טילים על ישראל. מדובר בסטודנטים לאווירונאוטיקה, שהגישו את עבודת הגמר שלהם.

זהו. הגיע הזמן להצחיק זה את זה.

עיריית תל אביב פותחת את כל המקלטים לרווחת התושבים
שעה ראשונה - 20 ש"ח
כל רבע שעה נוספת - 7 ש"ח

(ווטסאפ)

עולם, השנאה היא דו צדדית. בתוך עמי אני חיה ולא מדובר על עשבים שוטים ולא על פירות באושים אלא על אימהות מהווטסאפ הכיתתי שהעלו לפני שעות ספורות סרטון שבו מצולמת ילדה בלונדינית חביבה שאומרת שצריך לזרוק את הערבים לזבל. שנאה היא נורמה, דה הומניזציה היא נורמה, הכללה היא נורמה.

ולגבי ליאור, הוא מאוד מאוד בוטה, כרגיל, אבל זו לא שנאה עצמית. זה כאב.

dushka - ודאי ששינאה מפחידה גם כן. והטילים הנורים אל אוכלוסיה אזרחית הם ביטוי מובהק של שינאה חסרת-אבחנה, כך שאין צורך "לבחור" בין שינאה לטילים, אנחנו מקבלים שניים בכרטיס אחד.

נכנסתי לפה רק כדי לראות על מה כל המהומה...
ועל מה באמת כל המהומה? הביקורת לא כל כך עצבנה אותי...

אני רק הערה אחת, קצת-הרבה כעוסה. ליאור הוא פירומן של מילים. כל כמה זמן הוא זורק איזו פצצת תבערה ונבלע בהמון כדי לראות את האש בוערת. זה מרגיז אותי, כי לדעתי הוא פרובוקטור פר-אקסלנס. אני לא בטוחה שההערות שהוא משמיע הן בכלל דעותיו האמיתיות, אבל הוא אוהב להרגיז ואנחנו נותנים לו להרגיז אותנו. הוא כותב מוכשר מאוד, אבל לטעמי איש לא נחמד כלל וכלל, שאפילו לא טורח לתת איזה שבח למי מהכותבים פה. תחושת העליונות שהוא מדיף היא לא נעימה באנדרסטייטמנט. הוא משדר קור אנושי שמעצבן אפילו בימים חמים אלה.

אפרתי , יש פה רוב צמחוני ולמרבה השעשוע הצמחוניות היא נטיה של שני המחנות , כך שעוד לא הספקנו לפתח נטיות קניבליות. אלון, לא הכחשתי את רמות הארס בדיון הזה השוויתי לדיון אחר שהתנהל במקביל.
אני לא עונה בשם ליאור ואם השמאלנים לוי/ אברמוביץ מרימים גבה זה לא אומר שהם מתבטאים בחריפות , להיפך לא מוציאים הגה. בקשר להריסת הבתים, אם הורסים אז לכולם.
אפרתי תודה רבה על דברייך, אני את שלי אמרתי ואת מנסחת הרבה יותר טוב ממני את תחושותי אני מודה ומתוודה על כך.

נעמה, איפה הקו-קלוקס-קלאן מסתתר ברמת הדיון האנינה שאת כה שואפת אליה? לגבי העובדה שלא שמעת בתקשורת קולות שמאלנים שתוקפים את צה"ל, ובכן, לזאת יש לי כמה תשובות:
1. שום דבר שהוא רק קצת שמאלני לא יעורר את השמאלנו-מטר שלך שמכוון כנראה איפשהו לאמצע, בעוד שימני, אפילו לא קיצוני, יראה את זה כעוד חוצפה שמאלנית-שיילכו-כבר-לעזה-או-לסוריה. אני, עם העין שלי, הספקתי להתפחלץ כבר מוויינט עם עמוד החדשות של אתמול, שכל כולו היה מפוצץ בדה-מורליזציה מיתממת על התעצמות כוחות החמאס ועל כך שמתקפת צה"ל מהוססת, מעאפנה ולא-מוצלחת.
2. טוב, אולי את צה"ל לא יתקפו ישירות. למה להם? די בגלגול עיניים אחד של יונית או קריצה סמי-עוקצנית של אמנון אברמוביץ' כדי להעביר את המסר החבוי לכלל האומה שכאן אנחנו אולי באולפן חירום, אבל אוי ואבוי שלא ניכנס פה לאיזו פעולה צבאית. אבל חכי שייהרגו עוד כמה אזרחים, ואז נקבל את הדאבל מינינג עם קצת פחות הסוואות.
3. הפיד שלי בפייסבוק מפוצץ בהתלהמות שמאלנית על כך שצריך להרוס את הבתים של רוצחי מוחמד אבו חדיר ואותם צריך לשרוף. עלק שמאלנים אוהבי אדם. הרי מספיק שמישהו יגור סמוך מספיק לקו הירוק כדי שיירד לרמת תת-אדם שהערכים ההומנים לא חלים עליו.
4. לא מדובר בחוסר טאקט של ליאור, אלא בבורות וניסיון (שצלח) להכעיס. סוג של פרובוקציה מגעילה, חנין זועבי במיטבה.
5. די, אני צריך לעבוד.

נעמה,כלי התקשורת אינם בשליטתי לכן אין בכוחי לשלוט מה מפרסמים ומה לא...
אני מסכים איתך שיש מקום לדיון מכבד בין שני הצדדים.בסוף של דבר, כולנו פה אנשים בוגרים שהמשותף להם היא החיבה לספרים. אפשר להפחית את הארסיות ואת השתלחויות הלשון נטולות הרסן.

נעמתי, אף אחד לא ישתיק ולא משתיק אף אחד. הוויכוח היה על טיבו של העם הזה ועל טיבם של אויבינו. אני לא חושבת שבשעת מלחמה אסור להתבטא. אדרבא, בשעת מלחמה זו מותר גם מותר להגיד מה דעתנו, משמאל, מהימין ומהמרכז. וגם אם האמוציות תוססות, אין פה לא עוכרי ישראל ולא אנשים שסועדים תינוק ערבי לארוחת בוקר.

אפרתי, בדיוק. ישראל ללא תורה העז שבעמים (או משהו כזה).
אנחנו לא נולדים עם זה בילט אין. בשביל כבוד צריך לעבוד.

אלון קודם כל יש לי שאיפה הזויה לשמור על דיון ברמה מסוימת, והכוונה שלי היתה לדיונים הספציפים באתר שלנו ולכן כשאומרים לכל דעה לא ימנית שזה חוסר טקט להביע דעה כי נלחמים , לא מקובל עליי. הרי לא שמעת את ההתבטאויות חריפות נגד צה"ל בכלי התקשורת אלא פה במסגרת המצומצמת קראת התבטאות נגד טיב העם היושב בציון.
בשיח הציבורי הפנימי יש מקום לכל הדעות! כשבשלטון יש שר בטחון וראש ממשלה ימני איך בדיוק הגעת למסקנה שמשתיקים את הימין שמנהל את המלחמה שם? אבל אני מודה לך שהצלחת באמת לתת לי תשובה רצינית ומעמיקה.
עומר, כאן במיקרוקוסמוס שלנו יש מקום לכולם להביע דעה, אני לא ראיתי בתקשורת קולות שמאלנים שתוקפים את צה"ל. ואם כן היו בהחלט יש מקום לניסוח עם טקט כפי שאתה אומר. אצלנו באתר אין הרבה טקט וכן יש הרבה ארס גם מצד הגיפה האנטישמית עוכרת ישראל וגם כלפיהם . אם שמת לב יקירוביץ גם הביע עמדה שמאלנית שהתגלגלה לדיון ארוך בלי קללה אחת ולכן זה היה דיון מעשיר ומכבד לשני הצדדים.

אלון, עלית עלי. הייתי צריכה להמשיך להתחבא בבועת הפלורליזם הרב משמעי שלי.
לא ידעתי, חשבתי שזה מפגש תמים של אוהבי ספר, הציעו לי טרמפ.
תירוצים, תירוצים.
אבוד לי..
תפסו לי את המקום בסירה, אפילו שאני שמנמונת.

דושקה, הפירוש שלך לעם הנבחר הוא נכון. נבחר לקיום תורה ומצוות. זכות? תלוי בעיני המתבונן, אבל בוודאי שזו חובה ענקית ולא קלה כלל וכלל. עליונות מוסרית? כשיש לו זה טוב, כשאין לו זה רע שבעתיים.

דושקה את פאקינג פשיסטית. כנראה שהכינוס של הרד-נקס במודיעין רק חשף את פרצופך האמיתי

הביטוי "העם הנבחר" הוא ביטוי דתי. גם אם המילה "עם" הופכת אותו ללאומי, עדיין, לפי הדת היהודית, תכלית קיומו של העולם היא התורה, והעם הנבחר תפקידו ללמוד ולקיים אותה, לשם כך הוא נבחר.
לכן, שימוש בביטוי הזה, מחוץ להקשרו המקורי, כביטוי לעליונותנו, מעבר להיותו בעייתי (בעיני), הוא שגוי.

ולגבי השאר, בתקופה זו של "אחדות" (א לה אורוול), אנשים נוטים להדגיש את עמדותיהם ביתר שאת.
כולם כאן עשו כך וקשה לי מאוד להתאפק. גם אני רוצה להיות חלק מן העם הנבחר.

אז במשפט אחד-
גם כאמא לילדים, הרבה יותר מהטילים מפחידה אותי השנאה.

סוריקטה - אדם צריך לבדוק את עצמו, אין ספק. בקיצוניות אחת, ישנם אלו שתמיד יצדיקו את עצמם ויאשימו את האחר, ללא קשר למציאות. זה פסול. בקיצוניות השניה, ישנם אלו שתמיד יאשימו את עצמם, ללא קשר למציאות גם כן. גם זה פסול. ובהחלט ניתן למצוא אנלוגיות לגישות האלה גם ביחס של ימין קיצוני ושמאל קיצוני למדינה. אלא שבהקשר הפוליטי זה מורכב יותר, וישנם המשלבים את הגישות האלה כדי לזכות בטוב שבעולמות: מכים במרץ (תרתי משמע) על חזה של המדינה האשמה-תמיד - גם כאשר לאשמה זו אין כל בסיס במציאות - ומתהדרים ביפי נפשם. והדברים האלה נאמרים באופן כללי ואינם מכוונים כלפייך.

בדיוק כשכתבתי על המוזות שלא שותקות, התותחים רעמו שוב ושוב ושוב ושוב.
דרושה תוכנית התנתקות נוספת: לנתק את הראש של החמאסניקים מהגוף שלהם.

סוריקטה היקרה, השאלה נשאלת למה יהודים אמריקנים לא רוצים לגור פה. והתשובה ברורה: המצב הבטחוני והמצב הכלכלי. כשערבים ישראלים אמרו לי שבחיים הם לא יגורו תחת שלטון פלסטיני, הם אמרו שהם לא רוצים לגור במדינה כל כך הומנית ודמוקרטית כמו פלסטין. הם מעדיפים מדינה מושחתת, מפלה ומתעמרת כמו ישראל.
הצער של הפלסטינים הוא צער, הסבל שלהם הוא סבל וחלילה לי לזלזל לרגע במצבם של אנשים שחיים תחת כיבוש. אבל אני אגואיסטית מטבעי, וכשבטחוני האישי עומד מול הצער הפלסטיני אני מעדיפה לחיות ולא להירצח. יש כלל שכתב רש"י לפני אלף שנה בערך: הקם להורגך השכם להורגו. אז נכון, שאם הייתי צריכה להרוג מישהו שעומד מולי עם סכין, לא בטוח שהיד שלי הייתה פועלת. אבל מכיוון שאמות המידה המוסריות של הערבים לא דומות לשלנו, ואני עדיין מתעקשת על כך, אני לא רוצה לנסות את טוב לבם.

כמה טוב שהמוזות שהוגות את השמות למבצעים של צה"ל לא שותקות.
גם השמות הפיוטיים:
צוק איתן
שובו אחים
עמוד ענן
הבאת ביכורים
גשמי קיץ
חורף חם
עופרת יצוקה
חומת מגן

וגם השמות המיליטנטיים יותר:
ענבי זעם
מכת ברק
דרך נחושה
דין וחשבון

אנחנו בטח בטח בטח לא פראיירים.

נעמה היקרה,כשהתותחים רועמים לדעתי אין זה הזמן והמקום להעביר ביקורת על "העם הנבחרא".אני מפציר בך לפתוח את הטלוויזיה ולראות שאנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית-שמאל,ימין,ערבים,ישראלים,דתיים וחילוניים-כולם כמעט בפה אחד מחזקים את עם ישראל ואת יישובי הדרום.
מדינת ישראל איננה דיקטטורה,וכמובן שלכולם נשמרת הזכות להביע את דעתם.אני לא פוסל אף דעה,למרות שחלקן לא קוסמות לי במיוחד.אבל לכל דבר יש זמן ומקום,ובזמנים אלו בו דרושה אחדות לאומית בצורה יחסית גדולה,חבל לי שנשמעים קולות של ביקורת על ישראל מפנים.כאילו מה שחסר לנו זה עוד ביקורת בעולם.

אפרתי, כמה מיהודי ארצות הברית היו רוצים לחיות כאן? וזה צריך להפריע לחשוב שמותר להם לחיות שם ולפעול משם למען ישראל?
ולמה זה רלוונטי?
ועולם, יש אנשים שבכלל, בחיים,כשמשהו מפריע להם הם בודקים מה הם יכולים לעשות במקום לחפש את מי ואת מה אפשר להאשים או למי אפשר להגיד מה הוא צריך לעשות. ווחלקם עושים את זה גם כשמדובר בעם שלהם ובארץ שלהם. מצער אותי לקרוא את מה שכתבת.

ליבי ליבי עם אנשי השמאל המודרים מן השיח הציבורי, וקולם כלל אינו נשמע בערוצי הטלויזיה והרדיו, בעיתונות, ובשדרות האקדמיה, המשפט ואיפה לא. בואו נשאל את עצמנו רגע: מה ההבדל המהותי בין ימני לשמאלני בימים אלה? נכונות לפשרה טריטוריאלית עבור שלום אמת? כולם בעד. שאיפה לשלום? כולם בעד. סלידה וגינוי של מעשי אלימות מכל צד שהוא? כולם בעד. ההבדל הוא בבטן. ההבדל הוא למי נתונה ההזדהות הרגשית האינסטינקטיזית כאשר קורה משהו. אלו הקרויים "שמאלניים" לעולם יגיבו מבטנם בגינוי ישראל. אלו הקרויים "ימניים" יגיבו בדרך כלל בהזדהות עם ישראל.

הקרנפים באים, הקרנפים באים. מזל שאני אוהבת בעלי חיים.
והאמירה על הקו קלוקס קלאן במודיעין זו לא רק הוצאת דיבה, זו גם הוצאה של כל הג'יפה השמאלנית הרקובה.

תודה אלון. נציג הקול השפוי - ברצינות ובלי שמץ ציניות.

אני מרגיש שהשיח הזה מרודד עד לכדי בינאריות. או שחור, או לבן. אין באמצע. כל אחד מקצין והולך, וכל מה שנמצא על המנעד העצום שבין "העם הנבחר" ל"עם הנבחרא" נזנח. "העם הנבחר" הוא לא העם הנבחר. זה רק כינוי, שבעטיו אנחנו בעיקר סובלים לאורך ההיסטוריה.

אני לא ימני. ממש לא. אני פטריוט ציוני שגם בוחר להטיל ספק, שמנסה לחשוב גם כשאין ממש פנאי לזה. הצבעתי בחיי גם למפלגת העבודה, ואפילו למרצ לפני שזהבה גלאון היתה אלמנט מרכזי בה. אני לא חושב שכשהתותחים רועמים צריך לשתוק. צריך להמשיך לחשוב. אני מתקומם נגד התיוג האוטומטי הזה שלי כימני, פשוט כי העזתי להגיד כמה דברים שלא התיישבו עם תפיסת העולם העדרית והאטומה מהצד השמאלי. נעמה, את משתמשת בדיוק בתמונת הראי של אותה טרמינולוגיה של הצד הימני, כשאת משתיקה בזלזול כל מה שלא מסתדר עם מה שאת מאמינה בו. גם אם זה לא נראה לך, רוב הצד הימני של המפה מרגיש בדיוק הפוך ממך - שאין לו שום פתחון פה. שמי שמחזיק בעמדות המפתח בתקשורת נתון בידיים שמאלניות, ואפילו המעוז האחרון "שלו", ישראל היום, מותקף ונדרש להיסגר.
נראה לי שיש בעיה כל כך קשה עם תפיסות עולם הרמטיות, לא חשוב מאיזה כיוון. את השמאלנים קשה לבלבל עם עובדות, ואת הימנים קשה לעניין עם אידיאות. אז כל אחד מתבצר בבקתה המטופשת שלו, זה עם רובה ציד וזה עם עט בין השיניים. כל עוד לא נוכל להטיל ספק גם בעמדה שלנו, אנחנו סתם יוצאים מטומטמים.

תודה אלון. שמת לב. שהמכנה המשותף לתגובות הוא שכל השמאלנים צריכים לשתוק. ? לשתוק כי יש מלחמה וגם כשאין. וגם כהשמאל בשלטון וגם הימין . פשוט מחנה השמאל אמור לשתוק , מי שלא מסכים אתכם נחשב לאנטישמי באופן אוטומטי ?
ועומר היקר . כשהתותחים רועמים. אסור להעביר ביקורת ? רק לקרוא לחלק נרחב מהעם שלך אנטישמי עוכר ישראל בשם הפטריוטיזם ?

עולם, איפה ראית בהתייחסות של ליאור שאנחנו בקצה הסקאלה? רוב מה שהוא אמר לגיטימי וחלקו נכון, אך בהחלט יש זמן ומקום נכון להשמיע ביקורת וטקט זה כנראה לא הצד החזק שלו.
ועמיר, ליאור מפורסם בזריקת פצצה - ויברח

עולם, אני חושש שאתה מגזים משהו. איפה ליאור - אולי תגובה. משהו ?

טוב, נתי, תכל'ס - הימור לגמר שמת כבר ?

מה צריך לעשות אדם המרגיש תיעוב כלפי עמו? וברור מדבריו של ליאור ("תמיד צריך לזכור שיש סקאלה, ועליה יש מנעד הפרוש מהעם הנבחר ועד העם הנבחרא.") שזה מה שהוא חש. במקרה כזה, השאלה שהעליתי ("אז אולי תיטיב עם עצמך אם תנסה את מזלך אצל עם אחר?") בהחלט ראויה להישאל. בואו נזכר בכמה מקרים בהם יהודים-ישראלים מתעבי עמם ומדינתם אכן החליטו לעזוב ולשנות את הזהות הלאומית שלהם. כך עשו מרדכי וענונו שהתנצר, כך עשתה טלי פחימה שהלכה בעקבות אהוב ליבה החמאסניק והתאסלמה.

אני מאמין שהבוז שליאור חש לעמו אינו מגיע למדרגה הזו, ומקווה מאד שנותרו בו אהבה והזדהות עם מדינת היהודים. אבל אם אדם מתעב את המקום בו הוא נמצא, אולי הוא צריך להמצא במקום אחר.

יריקה בפרצופו של העם הזה והזדהות עיוורת עם אויביו בעת שהם יורים עלינו טילים ללא אבחנה מעוררות בי כעס. לא מדובר כאן בעניין אקדמי: שנאת-ישראל מתוצרת עצמית היא סכנה משמעותית לישראל.

וואלה, ממשלת ישראל מספקת לנו גם מים וגם חשמל ובחלק מהמקומות אפילו מקלטים תקינים - כפיים! יש יפי נפש בגרוש ויש פטריוטים בגרוש - זה מקל עם שני קצוות

נתי ק. - שמח שהצחקתי אותך. לא דיברתי על עלויות. על נזקים. על השלכות לאחר כך. על הנהגה. על בעיות. על אי תקינויות. ועל למה הגענו למצב הזה שוב.
ואם עמים אחרים ישתמשו באותה כיפת ברזל - זה לא יגרע כי אם יוסיף לגאוותי עליה.
דיברתי על זה שכאן ועכשיו והיום ואתמול היה נחמד אם כל יפיופי הנפש בגרוש היו שמים לימים בצד את הציניות והעוקצנות ומרגישים קצת יותר שייכות למקום שהם שייכים אליו. וקצת יותר הוקרה לאותם אלו שמגינים עליהם בימים אלה.

עמיר, מע אז אני מניחה שכשהאתגר יגיע, גם עמים אחרים ישתמשו במערכת. כל טיל יירוט של כיפת ברזל עולה 100000 דולר וכולנו נשלם את זה דרך המיסים שלנו, המדינה לא עושה לנו שום טובה. כל זה לא גורע כמובן מגאווה עצומה שאני חשה כלפי האנשים שפיתחו את המערכת באפס זמן. אני לא רוצה להתייחס לשאר הדברים, אפרתי מבחינתי אמרה את כל מה שאני חושבת בצורה רהוטה כדרכה, אבל הטיעון של כיפת הברזל שלך קצת הצחיק אותי.

הייתי מוסיף ואומר, שכדאי לזכור - כן, יש הרבה בעיות, אבל הייתי מזכיר לכל יפיופי הנפש בגרוש ש:

"...אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה..."

אין לי ארץ אחרת וגם לכם לא - אז לא יזיק לפרגן קצת.
עוד משהו: אתם מכירים עוד ארץ בעולם שהעם הנבחרא שלה מפעיל יחידות כיפת ברזל שמגינות עליכם ועלינו כבר כמה ימים ?

אני בדרך כלל לא נכנס לויכוחים פוליטיים,פשוט בגלל ״למה להכניס ראש בריא למיטה חולה״.אבל ישבתי מהצד וקראתי את התגובה של ליאור,וזה הצליח להוציא אותי משלוותי.
אני לא פטריוט,בכלל לא.אף פעם לא הבנתי מה איבדתי פה.ישראל היא בסך הכל חלקת אדמה ים תיכונית שחם בה רוב הזמן,אבל משום מה כולם רבים עליה.ובימים אלו של מאבקי כוחות,הבנתי בעצם שעם כל הביקורת שלי כלפי מדינת ישראל (ויש לי הרבה),זה נכון מה שאומרים-אין לי ארץ אחרת.הישראלים הם עם חם ומחבק,ולמרות שאולי קוסם לי לגור במטרופולין שוקק כמו לונדון או ניו יורק,סביר להניח שלא אעשה זאת.
וליאור,למען השם,איפה הטקט שלך?
בזמנים בו אנחנו מותקפים בטילים ורקטות בצורה יומיומית (בעיקר תושבי הדרום),חשבת שזה יהיה זמן מצוין להשמיע את הביקורת שלך על ישראל?!

יפה מאוד, נעמה.

סוריקטה, כמה מערביי ישראל יסכימו לחיות תחת שלטון פלסטיני, בהנחה שהם לא זזים לשום מקום, אנחנו נסוגים לגבולות 67 ומדינה פלסטינית קמה. זו לא תעמולה ישראלית. זו התשובה שקיבלתי מערבים ישראלים.

ידעתי שזה עניין של זמן עד שה"פטריוטים " ישמיעו קול. לא היה לי מושג כמה שנאה יש בכם מרוב אהבת הארץ למה לשלוח את ליאור לגרמניה כי הוא לא מיישר אתכם קו? פותחים קן של הקולקאס קלן בפארק במודיעין?

כמה דברים. קודם כל, ה"אין פרטנר" הוא ללא ספק אחת ההצלחות הגדולות של התעמולה הישראלית נכון, קשה ואולי אפילו אי אפשר לעשות הסכמים עם מי שחי כבר עשרות שנים בתחושה שאין לו מה להפסיד, אבל כדי שיום אחד אפשר יהיה להגיע לזה צריך להתחיל לעשות. בלי לייצר אלטרנטיבה כלכלית אצל הפלשתינאים ולהביא בתהליך ארוך וכנראה כואב למצב בו התלות שלהם בנו תהיה קצת פחות מטוטאלית, באמת לא יקרה פה שום שינוי. ואשרי מי שמצליח לראות אלטרנטיבה שהוא יכול לחיות איתה בשלום.
לגבי רמת המוסר והצדק, אין ספק שנוח מאד לחשוב שאנחנו כן והם לא. נדמה לי שכדי לקבל מבט אובייקטיבי יותר של הלך הרוחות בחברה הערבית צריך לא להסתפק במקורות המידע הישראליים. צר לי, באמת, אפרתי, על האכזבה שנחלת מאנשים שפגשת. לי זה לא קרה. ואני מקשיבה וגם שומעת גם ערבים, כמו יהודים, חילוניים ודתיים, אגב, שעמדותיהם המוסריות מעוררות בי כבוד.
ודבר אחרון. זה ששולחים פה כל מי שהביקורת שלו על החברה הישראלית היא לא מספיק "מאוזנת" לחפש לו עם אחר, זה נחמד. מזל שלילדים שלכם אתם לא עושים ככה.

שונרא, עולם ואלון, כל מילה שלכם נכונה כנכון היום. אני לא רוצה להתייחס דווקא לליאור, שמכל הביקורות שלו מצטייר כמיזנטרופ לא קטן, אלא להלוך הרוח הכללי של הכאה על חטא תמידית. הרי אין אדם וחצי במדינת ישראל שלא תקפה אותו חלחלה ותחושת שבר איומה בגלל הרצח המזוויע של הנער הערבי. האם גם הערבים תושבי מדינת ישראל חווים תחושה דומה כשיהודי נרצח? לצערנו הרב, חלק מאיתנו חושבים שהערבים שותפים לאמות המידה המוסריות שלנו, או שהם חולקים אותה כמיהה לשלום. ובכן, טעות מצערת. אינני ימנית ואני מוכנה לוותר מחר על שטחים נרחבים של ארץ ישראל, אם יהיה פרטנר אמיתי לשלום צודק. אני שייכת לאלה שמקדשים את החיים ולא את האדמה, שסבורים שמדינה דו לאומית איננה משאת נפש, שאין בי כל רצון לספח כפרים ערביים תחת שלטוננו. אבל, וכאן בא האבל הגדול. אם היינו יכולים לכרות ברית אי לוחמה עם הפלסטינים כמו עם ירדן ומצריים, היה טעם לכל ויתור. כרגע, ובעתיד הנראה לעין, אי אפשר לערוך הסכמים עם ממשלת בובות או לחילופין עם לוחמי גרילה.
בזמן שכל תינוק יונק את משאת הנפש לשלום עם הציור הראשון של היונה, אויבינו מחנכים את ילדיהם ללאומנות לוחמנית קיצונית.
כל השוואה ביננו לא תצלח והיא חוטאת לאמת.
במשך שנים לא מעטות היו לי קשרי מסחר עם ערבים, מהם תושבי ישראל ומהם ערבים מהשטחים. הקשרים הללו, שהפכו להיות ידידותיים מאוד, היו גם רעועים מאוד. האכזבה הייתה קשה. ולכן, למרות שאני יונה מוסרית ורודפת צדק, ולמרות שאני רואה אדם בכל אדם אלא אם יוכח אחרת, ולמרות שבתמימותי אני גם מאמינה שיש בצד השני קולות שפויים, שמוחרשים על ידי צעקות האספסוף, למרות הכל אני יודעת, שמבחינה ביטחונית אנחנו נמצאים בתקופה שהשלום רחוק מאיתנו כמו חלום באספמיה.
פעמים רבות פגשתי אנשים שרוממות השלום בגרונם, מה שמכונה יפי נפש מקצועיים. לצערי נוכחתי לדעת, שאותם אנשים שמקשקשים על גזענות נגד ערבים, הם מתנשאים ומתנהגים בגסות רוח כלפי חלקים נרחבים מבני עמנו, שאינם חולקים אותו מילייה חברתי ואינם שואפים אותו אוויר פסגות. אנשים אלה מתעבים מזרחיים, דתיים, חרדים, אתיופים, ומה לא. אבל זו שנאה לגיטימית, כביכול.
כל הדוגמאות שמנה ליאור, נכונות. אבל עצם הדבר שהתקשורת דשה בהם שוב ושוב, מעידה על הביקורת החברתית ורמת התסכול הגבוהה, שחש כל בר דעת מול תופעות כאלה.
ומול כל הרוע, אין הרבה עמים כמו עמנו, שכל טרגדיה קורעת את לבנו, שאנחנו חשים שותפות גורל עם כל יהודי וכל ישראלי על פני הגלובוס, שהכאב שלנו הוא תמיד כאב משותף.
ומי שלא אוהב אותנו, מוזמן לפרוש וללכת.

ליאור, בימים אלה כל שיש לומר "לחיי העם הזה, העם הזה,
שכמה טוב שהוא כזה, שהוא כזה..."
למרות החולירות שרצחו את הילד הפלשתינאי שמגיע להם להיענש כאחרוני המחבלים..
למרות הנוער העברייני ולמרות הערסים וחמומי המוח - ואפילו הפרחות - אבל לפחןת כולם עושים את זה בעברית. כאן בפינה הציונית הזו שכולה שלנו.ושבימים כאלה במיוחד עלינו לשמור אחד על השני וכולנו על חלקת האדמה הקדושה הזו.
ולמרות החולירות, הערסים וכו' - עדיין הרוב פה הוא "אנחנו" הרוב החנוני דתיים וחילוניים, נשים וגברים, משכילים יותר או פחות. אנשים טובים.
ולגבי 'העם הנבחר" הרינו עם ץככל העמים, רק עם מאותגר מאוד.

רק לעצם העניין, כי מהסגנון, כמו גם מהפנייה לדינהליס שרק המליצה פה על ספר, גם אני מתנערת. אגב, גם לשלוח את ליאור לגרמניה או לכל מקום אחר זה לא אי אי אי...
גם בשעת שלום וגם במלחמה מותר להגיד שאנחנו כנראה לא יותר טובים מאף אחד אחר. העניין הוא שהסכסוך הזה הוא לא הורדת ידיים בין שניים שהם שווי כוחות ואפשר לתת להם להמשיך כאילו כלום. אנחנו הריבון והיכולת שלנו להשפיע על מה שקורה פה רבה יותר ולכן גם האחריות שלנו גדולה יותר. ומה שאנחנו עושים איתה זה פחות או יותר כלום, רק שהכלום הזה פוגע בנו בדיוק בנקודות שליאור הזכיר. הוא הופך אותנו לחברה אלימה יותר ומוסרית פחות, לא בגלל הרצח. אני מסכימה שהוא היוצא מן הכלל, אבל הכלל מקבל רובה בגיל 18 והולך לעשות עבודות שיטור ולעמוד במחסומים ולבצע חיפושים וחיסולים ועוד שלל משימות שבמסגרתן הוא לומד להתייחס לבני אדם אחרים כאילו הם לא ואחרי כל זה קל מאד להתייחס ככה גם לקבוצות אחרות של אנשים, לפעמים יהודים, לפעמים לא. ואז הוא גם מגדל ילדים לתוך המציאות הזאת, וכן, זה משגשג.

אני בכלל לא בטוחה שאם איזה אלוהים היה צריך לבחור לו עכשיו עם, מחדש, הוא היה בוחר בנו.

בלי קשר לאם אני נוקט או לא בטרמינולוגיה ה, נגיד, שנויה במחלוקת - "העם הנבחר", התגובה שלך, ליאור, פשוט מכוערת.
גם לעם הנבחר יש נפילות. וגם בו יש רשע, ואטימות, וכל הדברים שמשותפים לכל בני האנוש. אלא שהאפסים הפחים שהרגו את הנער הערבי מוקעים ומוקאים החוצה מכל קצוות הקשת הפוליטית, ואפילו רבנים "ימניים" אומרים שיש עליהם "דין רודף". עד כדי כך. תגובה דומה לא תמצא אצל הערבים. פה לפחות יש וויכוח, ואם זו לא סיבה מספקת להיותנו "העם הנבחר", אז יש עוד. עם ישראל החרא תרם יותר מכל מדינה אחרת על הגלובוס כמעט בכל פרמטר: רפואה, מדע, חקלאות וכן, גם כללי מוסר בסיסיים. כאלה שלא חלים, נדמה לי, על עורפי הראשים האיסלמיים מאתיים קילומטר מהראש שלך.
ראה עצמך מוזמן לחזור ולשתות בירה ליד הנילוס, ויערב לך. אבל זה לא פשוט.
הטייטל "העם הנבחר" הפך את מושאו לעם השנוא והנרדף ביותר לאורך כל ההיסטוריה, וגם השורד היחיד. זאת לא זכות גדולה להיות נבחר. ואני יודע שגם למרות שיש בו ערסים ורוצחים וגנבים, אני יודע שכעם, אנחנו רוצים בעיקר שגשוג וחיים ושלום. זאת תפיסת העולם שלנו. זה הסיסטם שלנו. לא מוות ולא כיבוש ולא הרג.

ליאור - קראתי את מה שכתבת ושמעתי חריקה מעצבנת ומצמררת, כחריקת גיר על לוח. זה כנראה צליל מסור שמנסר את הענף עליו אנחנו יושבים. ברור שאתה לא אוהב את העם שלנו, שהרי אתה קורא לו עם נבחרא. אז אולי תיטיב עם עצמך אם תנסה את מזלך אצל עם אחר? אולי בגרמניה, או בסוריה, או בסין, או בשבדיה או צרפת (שם יש מוסלמים בלתי-כבושים רבים), או במצרים (שם פורח האביב), או באוסטריה (לא כל כך אוהבים שם יהודים, אבל גם אתה לא אוהב את רובם, שהרי רוב היהודים הם ישראלים, ולדעתך הם עם נבחרא) או בכל מקום אחר שתמצא לנכון. כי אם כבר מתחשק לך לנסר עם מסור של שנאה עצמית את הענף עליו אני ויקיריי יושבים, ביחד עם המדינה אותה הם אוהבים, אז לפחות שתצטרך מסור ארוך מאד.

ולמען הסר ספק - יש דברים רבים שגם אני לא אוהב בעם היושב בציון, אבל, שלא כמוך, אני ממש לא חושב שהוא בקצה של הסקאלה שאותו כינית "נבחרא". רוב העמים גרועים ממנו.

זהו. מנגנון ההשהיה נוטרל ומנגנון השיגור של טיל פטריוט ישראלי נכנס לפעולה.
כל העם כמעט, שלמזלו לא צריך לקרוא את הרפש שליאור זורק עליו, נמצא בסכנת התפוצצות ע"י עם אחר (חברים של ליאור כנראה) שכבר לא נשלט על ידי "העם הנבחרא" שלו.
ובכל זאת, לקרוא את ליאור ולהתפוצץ מזעם!
הייתי כותבת לו "תתבייש", אבל אנשים כמותו איבדו את הבושה, ואני לא בטוחה שאי פעם הייתה להם כזו.
לו זה היה תלוי בי, על מילים כמו שלו שנכתבות בזמן לחימה, הוא היה מושלך לבור לתקופת צינון והרגעה.
בני העם הנבחר על ידו (פלשתינאים) ביצעו גם הם פעילות מסוימת לפני כשבועיים, במסגרתה הוציאו להורג ביריות מטווח אפס שלושה ילדים יהודים, וסטודנט מהטכניון (עוד חבר שלו, כנראה) כתב על זה: "שלוש-אפס לפלשתין, למרות שהיא לא במונדיאל". אבל זה עבר לו מתחת לרדאר. הרדאר שלו גזעני.

כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות. חבל שגם שמאלנים אנטישמים שונאי ישראל לא שותקים.

מנגנון השהייה הופעל לפני כניסה בראבו

מנגנון השהייה הופעל לפני שיגור טיל טומהוק.

מנגנון השהייה הופעל לפני שיגור טיל פטריוט.

תמיד הפריע לי המושג הזה " העם הניבחר" מושג גזעני מיסודו! אין אדם או עם שהוא טוב מוחלט, שהינו טוב יותר או פחות מהשאר... העליונות הזאת מיותרת...

מעבר להנאה שלך מהספר, האם הקדשת מחשבה
לנושא של "העם הנבחר"?
נגיד, לאור פעילות מסויימת של בני העם הנבחר לפני כשבועיים במסגרתה הועלה באש ילד כשהוא בחיים?
או נגיד לאור המציאות בלילות שישי במועדונים, במסגרתה נטבחים על ימין ושמאל צעירים רק כי העזו לומר מילה שלא במקום?
או נגיד למציאות בכבישים במסגרתה מועלים קורבן מאות אנשים בכל שנה, רק כי לא הצליחו לחמוק מהערס השיכור התורן?
או נגיד למציאות במסגרתה שולט העם הנבחר על עם אחר?
תמיד צריך לזכור שיש סקאלה, ועליה יש מנעד הפרוש מהעם הנבחר ועד העם הנבחרא.