מיהו העם הנבחר? מאת אבי בקר הוצאת ידיעות ספרים.
המחבר אבי בקר נולד בשנת 1951 ונפטר בשנת 2015 ממחלה קשה. אבי בקר היה ד"ר ליחסים בינלאומיים ומדע המדינה, כיהן כמזכיר הכללי של הקונגרס היהודי העולמי, חבר במשלחת ישראל באו"ם ומרצה בכיר ללימודי תואר שני בדיפלומטיה ומשפט בינלאומי.
בספר "מיהו העם הנבחר?" מציף בפנינו המחבר את השאלה הגדולה מכולן המעסיקה כנראה את מרבית האומות ובעיקר את הדתות שמגדירות את עצמן כעם נבחר. יותר ממיליארד סינים בטוחים שהם מרכז היקום. מרבית אזרחי ארצות הברית רואים באומתם כאומה נעלה והם לא שונים בזאת מהבריטים או מהצרפתים. אף אחת מהן לא עוררה את קצפן של הנצרות והאסלם כמו הצגת היהודים כעם הנבחר על ידי האל, ואפילו עיקרון ההחלפה שמשמעותו שבשלב מסוים האל התחרט על בחירתו והעדיף את ישו או מוחמד על פני משה, לא עזר ושנאתם כלפי היהודים שתורגמה לאנטישמיות עתיקה ולאחר מכן לאנטישמיות מודרנית ממשיכה עד עצם היום הזה ללא שום סממן לדעיכה.
שיטת המחבר להצגת נושא הספר וחקירת השאלה המופיעה בכותרתו היא דרך הצגת 12 דמויות מגוונות מתקופות שונות המאירות על הנושא כל אחת בדרכה הייחודית.
הדמות הראשונה היא מל גיבסון. מל ובמיוחד אביו מייצגים את העמדות השמרניות והקיצוניות של הנצרות. את הקיצוניות מספק לנו המחבר באמצעות פיסת המידע על כך שאביו של מל הוציא ספר תחת הכותרת "האם האפיפיור הוא קתולי?" התיקונים בשנת 1965 בדוקטרינת הכנסייה והתמתנותה כלפי היהודים הביאו את משפחת גיבסון וקהילתם למסקנה שהיהודים והבונים החופשיים השתלטו על הכנסייה. מל יצר את הסרט השנוי במחלוקת "הפסיון של ישו" לפי הפרשנות הקיצונית ביותר של צליבתו של ישו. פרשנות זאת עלתה בחיי מיליוני יהודים לאורך ההיסטוריה בשל האנטישמיות שהיא הפיצה וליבתה. אך בל ניטעה, התיקונים ב-1965 הסירו את האשמה על רצח האל, אך לא על תיאוריית החילופין שלפיה התגלות ישו מחליפה את העם היהודי כעם הנבחר והברית החדשה מחליפה את הישנה ועוד. נקודת הרתיחה בסרט היא ההתמקדות במשפט המפתח המופיע בבשורה על פי מתי "דמו עלינו ועל בנינו" שבעצם חורצת את דין כל היהודים במרחבי הזמן באשמה של רצח ישו. רק בשנת 2011 יפרסם האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר הבהרה עמומה שאין להאשים את כל היהודים ובטח שלא את היהודים של ימינו.
לכן אם אנו למדים שהנוצרים מציגים את שינוי בחירת האל בעם הנבחר מהעם היהודי לנוצרים, מחליט אבי בקר שכדאי שנלמד קצת על הבחירה הראשונית של העם הנבחר. הדמות שדרכה מחליט המחבר להציג את הבחירה בעם היהודי היא על ידי ....משה רבנו ? לא . אבי בקר מתוחכם יותר ולכן הוא מתמקד דווקא על דמותו של רבי עקיבא שנאמר עליו מדרש חביב ביותר ודרכו נגלה את גדולתו. משה בסיני ראה שהקדוש ברוך הוא יושב ומעטר את אותיות התורה ומתעכב בפעולתו. משה תמה על כך וה' עונה לו שעתיד להגיע עקיבא בן יוסף שידרוש ויפלפל אלפי הלכות על כל קוצו של אות . משה רבנו מתפלא ומבקש לראותו. מופיע משה רבנו בבית מדרשו של רבי עקיבא ואין הוא מסוגל לקלוט את ההולך בדרשותיו של עקיבא והוא נרגע רק כאשר עקיבא אמר שההלכה היא מסיני. משה מוכנע ומקשה על ה' ואומר לו "יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי ? ענה לו ה' "שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
רבי עקיבא זוכה לכך שהוא יסוד המשנה ואביה המכיר את פשוטה וסודה של התורה. הוא זה שהכיר בקשר המיסטי בין העם היהודי הנבחר לאלוהיו. הוא גם הדמות המתאימה להצגת הסבל שנגרם עקב בחירה זאת ועם כל הסבל הבין רבי עקיבא שחביבין ישראל מפני שהם הבנים של אלוהים.
הדמות הבאה היא של רבי יהודה הלוי המוצגת כאן בעיקר בשל ספרו "הכוזרי" שהינו מסמך הגותי מקיף בנושא בחירת עם ישראל על ידי אלוקים. כאן מוצגת התפיסה שהנבחרות מביאה עמה זכויות אך גם חובות למכביר. מלך כוזר בוחן את הדת הנוצרית ואת הדת המוסלמית אך לבסוף משוכנע בנכונותה של הדת היהודית . בספר זה מדבר רבי יהודה הלוי על עם הסגולה שמרכיב גנטי עובר בו מדור לדור.
המחבר מתאר דרך אוגוסטינוס שכתב את הספר "וידויים" בעקבות התגלות שחווה. הוא אמנם לא המציא את דוקטרינת "החטא הקדמון" או את "עקרון החילופין" אך בעזרתו הם התקבעו כשתי הדוגמות המרכזיות בנצרות.
על מנת לתאר את הזווית המוסלמית מביא המחבר את מוחמד לקדמת הבמה. מוחמד דוחה את התיאולוגיה הנוצרית אך מאמץ את גישת הבוז כלפי היהודים. עד היום מתורצים מעשי האלימות של המוסלמים לפי פסוקי הקוראן. הסיסמא של הג'האדיסטים "ח'יבר ח'יבר יא יהוד, ג'יש מוחמד ס-יעוד ואילא פלסטין נעוד" ושפירושו אומר "זכרו יהודים את ח'יבר וצבא מוחמד עוד יחזור ואנו נשוב אל פלסטין.
מהעולם העתיק עובר המחבר אל ניצני העת החדשה. מרטין לותר, אבי האנטישמיות המודרנית שנולד בשנת 1483 היה כומר גרמני שחולל את ההתנגדות לאפיפיור הקתולי ושייסד את הדת הפרוטסטנטית. שיא השפעות האנטישמיות של לותר מגיע לימי השואה בגרמניה הנאצית.
מזווית שונה מביא אבי בקר את סיפורו של בנג'מין ד'יזראלי שכיהן כראש ממשלת בריטניה לראשונה בשנת 1868 בתקופת המלכה ויקטוריה. הוא היה רוה"מ היהודי הראשון והיחיד בבריטניה. אביו המיר את דתו לנצרות בנערותו אך הוא תמיד נשאר נאמן ליהודים ואף השתמש ביהדותו כמקור לגאווה ודוגמה מפורסמת לכך היא תשובתו להערה אנטישמית של עמיתו לפרלמנט "כן, אני יהודי, וכשאבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו עדיין פראי אדם אלימים באי לא ידוע, אבותיי שימשו ככוהנים בבית המקדש של שלמה המלך". הוא הרבה להשתמש ברעיונות שהיהודים הם מעצבי תרבות בשל כישרונותיהם המיוחדים ויכולתם הארגונית וזאת מפני שהם עמו של האלוהים. הוא התגאה והציג שלוש מצוות המהוות בסיס לקנאה ויריבות בין הדתות והן: השבת, הכשרות וברית המילה.
הבחירה הנוספת של המחבר באנה פרנק תמוהה במקצת, אך הבחירה מתבהרת כאשר הוא מצוטט מיומנה : "מי העמיד את היהודים מחוץ למחנה העמים? אלוהים הוא אשר עשה אותנו כך ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהום ויגאלנו...."
נקודה נוספת מוצגת על ידי העימות הרעיוני בין הרב קוק לסופר ברנר. שניהם מספקים הגשמה גשמית ורוחנית של העלייה השנייה כנגד חיי הגלות.
עוד בוחר המחבר לספר על האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה שפעל רבות לתיקון העוול שנעשה ליהודים על ידי הכנסייה, על ש"י עגנון וערגתו היהודית לירושלים ועל המופתי שניסה בשנת 1930 להכחיש כמיטב יכולתו לנסות לאבד את הקשר היהודי לירושלים ולעבות את הקשר של המוסלמים אליה.
לסיום יחד עם נגיעות מנאומו של בוש מציג בפנינו המחבר גם את הרומן "דניאל דרונדה" שכתבה ג'ורג' אליוט ( שם עט של הסופרת מרי אן אוונס). אותו גיבור יהודי שבוחר ביהודייה על פני אהובתו הנוכרייה ובדרכה מציגה את היהודי כגורם מוסרי ותרבותי בעל ערך אוניברסלי. באותו רומן אף הטיפה לתחייתו של העם היהודי במולדת משלו ועל כך היא נחשבת בין מבשרי הרעיון הציוני.
הרמב"ם הבין כבר במאה ה12 שבסיס שנאת העם היהודי הוא סביב בחירתו לעם הנבחר. יותר מ-3 מיליארד בני אדם מסכימים עם הבחירה ורק הוסיפו לה את עקרון ההחלפה שעליה הדעות חלוקות. שבעים אחוז יהודים מאמינים שהם העם הנבחר ויחד איתם עשרות מיליוני נוצרים שמסכימים לכך ומתפעמים שהעם הנבחר חוזר לארץ מכורתו. מולם עומדים המכחישים הגמורים שמתפלצים אל מול הרעיון של העם הנבחר וטוענים שרעיון זה המיט עלינו אסונות כגון השואה. נציגים פוסט ציונים שבכלל מתנגדים לעצם קיום העם היהודי זוכים לאהדה רבה של אנטישמים בעולם שקופצים על המציאה של יהודים המכחישים את עצם קיומם.
לסיכום, דר' אבי בקר מצליח להציג סקירה מרשימה ורחבת היקף על העם היהודי ועל הקרב בין הדתות על היותו העם הנבחר. הוא מציג קשת רחבה של אישים מכל התקופות ומכל הדתות ועל ידי סיפורם הוא מצליח לשפוך אור על המענה הנדרש לשאלה שהיא כותרתו של הספר. המחבר כותב בצורה קולחת ומעניינת עם תיבול רב של אנקדוטות מחכימות וציטטות. הקפיצה וההרחבה על הדמויות מוסיפה ידע מרשים בחן רב. התשובה ידועה מראש ולכן הספר אינו אובייקטיבי וכעת ניתן רק להתווכח על הדעה בדבר התשובה לשאלה המסקרנת " מיהו העם הנבחר?"
שמונה מתוך עשר בסולם עמנואל
מתוך עמוד הפייסבוק " ספריית ספרי העיון של עמנואל "

ספר מדהים הנותן מענה שורשי לבעיית האנטישמיות, זהו ספר שהרמה האקדמאית לא רק שאינו פוגם בחוויית הקריאה אלא אף מעצימה אותה!