ביקורת ספרותית על המתיקות שבשכחה - פרוזה # מאת קריסטין הרמל
ספר בסדר

---

כשהתחלתי את הספר לא ידעתי למה לצפות. פעם ראשונה בחיי שלא קראתי את התקציר בגב הספר ופשוט התחלתי לקרוא אותו.
ההתחלה ממש משכה אותי, ולאט לאט גיליתי שיש גם עניין על השואה ובהמשך גם התפלאתי שגם עניין הדתות נכנס לסיפור.
אני מאוד אוהבת ספרי שואה, והספר הזה מאוד שונה. דבר ראשון רואים שהסיפור מומצא, דבר שני זה ריגש אותי בצורה שונה ממה שספר שואה רגיל יכול לרגש אותי.
הספר גרם לי לתובנות על החיים. על איך לא לאבד תקווה גם במקרים הכי קשים וגם במקרים שלא הכל הולך כמו שרצינו.
כל הספר חשבתי על השם של הופ, שבעצם המשמעות של השם היא תקווה, וכל פעם כשקראתי את הספר נורא, הצחיק אותי שהשם שלה לא מייצג את מה שהיא חושבת. לא הייתה בה תקווה. היא תמיד הייתה פסימית לכל דבר.
ואז חשבתי על השם שלי, ועל המשמעות של השם שלי. וגם אני לא ממש מייצגת את השם שלי כמו שצריך. אז הספר הזה בהחלט גרם לי לחשוב על החיים בצורה שונה.

ועכשיו ספוילר!
ממש לא אהבתי את כל עניין ה״אחווה, אהבה ושלום״. זה באיזשהו שלב כבר היה ממש להציג לנו את העולם כמושלם. והוא לא. עדיין יש שנאה בין דתות ותמיד תיהיה.
כל עניין הערבוב בין כולם נתן לי סיבה קטנה להפסיק לקרוא. מה שגרם לי בסופו של דבר לסיים את הספר זה הסקרנות לגבי הדמות של ז׳קוב ורוז, למרות שציפיתי לסוף קיטשי ומרגש. כי הרי כל העלילה הייתה קיטשית ומרגשת.

בסך הכל אהבתי. ספר בסדר.

» ביקורות נוספות של The Swan Queen
» ביקורות נוספות על המתיקות שבשכחה - פרוזה #