הביקורת נכתבה ביום שני, 16 ביוני, 2014
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
יש לבוב דילן שיר אחד שבו הוא אומר (בתרגום ספונטני שלי): 'שכח את המתים, הם לא יעקבו אחריך', חמש שנים עברו מאז הפרשה של דודו טופז שהביאה להתרסקות הנוראה שלו ובעקבותיה כידוע בחר לסיים את חייו בהתאבדות, ואני מרגיש שמבחינתי דודו הוא לא סיפור חיים שנגמר. אני מתגעגע אליו, במיוחד לתקופה שלפני עידן הרייטינג, בו הייתי מקשיב לו דרך קבע ב-"ציפורי לילה" (נדמה לי שזה היה בימי שלישי) של גלי צה"ל.
מצאתי את הספר הזה, "סטגדם" (ספר שיריו השני) ככה סתם אחרי שביקרתי ביריד של ספרים יד שניה שמתקיים לאורך "שבוע הספר" בחיפה, ובו נמכרים כל מיני ספרים בעלות של 10 ש"ח לספר, אבל מי שמכיר אותי יודע שלא קניתי אותו בגלל המחיר שלו. בדיוק מהסיבה שבה פתחתי את דבריי. חיפשתי את הספר הזה כבר מזמן, אמא שלי שביקרה איתי ביריד יודעת כמה שאני מתגעגע אליו, אחת לכמה זמן אנחנו מוסיפים לדבר עליו, פחות או יותר באותה מתכונת כמו בתקופה שהתוכניות שלו שודרו בטלויזיה, היא שמצאה לי את הספר באחת הערימות.
את היריד עזבתי אחרי שמצאתי עוד ספר שלו, "כתם לידה" (שיש בו גירסאות ראשונות למה שכתב יותר מאוחר באוטוביוגרפיה שלו "החיים זה לא מה שהבטיחו לי") אבל מכיוון שכבר סיימתי לקרוא את הספר הזה אני כותב עליו. השירים שבו נכתבו בכנות רבה ויש כמה מתוכם שהם נורא מצמררים, מעבר לאלו העוסקים בחיפוש שלו אחר עצמו (הוא רומז על הנרקיסיסטיות שככל הנראה סבל ממנה), חוסר תיגמול (יסלחו לי חבריי אמני הבמה, הוא מדמה "אמן במה הוא כמו זונה") ובכלל אין אהבה מספקת. בגב הספר מובאת בדיחה בה אפשר להבין שהוא אפילו מעיד על עצמו כבדרן הסובל מדיפרסיה, וזה מוזר בעיניי כי הספר יצא לאור דווקא בתקופה שדודו שידר "עבורי" תמימות מסויימת אבל בדיעבד גם בהם אם נשאיל בשינוי קל את הדימוי מיורם קניוק הוא מסתכל על 'החיים (דרך) נייר זכוכית'.
לא שונה מהסיגנון הכנה של אסי דיין ויבדל לחיים ארוכים מהם, יהונתן גפן שאחרי הכל כנראה לא סתם שלושתם בני אותו הדור (והיה מי שאמר "דור מזויין"? "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"). כדרכו של גפן לתרגם לעברית משיריהם של אמנים שאהובים עליו, דודו תירגם את אחד השירים של פול סיימון "סלע אני" (I'm A Rock) אחד השירים שאני אישית מאוד אוהב, במיוחד במשפט "ספרים יש לי / מוקף שירה הנני" ובעניין זה מעניין שהספר הזה יצא בהוצאת "טרקלין (גוונים)" אותה הוצאה לאור בה אני הוצאתי את ספרי השירה שלי. את הספר חותם שיר "אם אמות ברגע זה מה אני אשאיר?" ואי-אפשר לסגור את הספר בלי להזיל לפחות דמעה אחת, כמה שהספר הוא דק, בסך הכל 47 עמודים הוא בעיניי חד כתער.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אהוד בן פורת
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
עמיר, שוב לא שאני חלילה מצדיק את מעשיו של דודו טופז
אבל כמי ש"עקב" אחריו עוד מהתקופה שהיה אנונימי ושידר בגלי צה"ל ועד לתקופת חייו האחרונה, למדתי להכיר אותו. לצערי הרב, החברה בטבעה (ועוד יותר בימינו) הם יגזרו על מישהו אם הוא לא עלינו "משוגע" או לא, אז דודו אולי אשם במשהו אבל בוא לא נשכח שאנשים עשו לא רגליים (לוא דווקא אלה שחטפו מכות ממנו). אני זוכר בדיוק מאיפה הדרדרות שלו החלה, ואני לא אמשיך ואפרט: א. כי אני לא מחפש לשכנע אותך ב. אני לא רוצה להתעמת עם אף אחד, ומסתפק בלכאוב את סיפור החיים הזה של דודו (גם אחרי שנים) שלא היה צריך לסיים כך את דרכו. יהי זכרו ברוך !!!
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
"ההתרסקות הנוראה שלו" ?
כן, החיים זה לא מה שהבטיחו לו - נכון. הוא גילה ולא בכוחות עצמו (טוב, הראש שלו היה מלא בנוזל ממקום אחר בגופו שטיפס לשם לאורך שנים) וטוב שגילו לו, רק חבל שבעקבות מעשיו הנפשעים שיש גבול עד כמה אפשר לצחוק וללעוג על ומאנשים עד בלי די. להיות רע במסכה של נחמד. להיות מגעיל ודוחה במסכה של "איכפת לי מהחברה הישראלית" - נמאס ממנו ומהסגנון הדוחה שלו. אי אפשר היה להיות רע. פושע. פוגע - גם פיזית - עד בלי די - יש גבול. ומוטב שהוא גילה את הגבול מאוחר מאשר אף פעם. וטוב שגילו את הפשעים שלו (מאוחר מדי) והביאו אותו לדין כראוי.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
בעמוד הפייסבוק שלי קיבלתי תגובה ממיקי גולדנברג
שהוא כידוע אחיו של דודו: להבדיל מספר הבדלות(!!!), ביקש בצוואתו גדול הסופרים היהודים, שלום עליכם, כי אחת לשנה יתאספו חבריו ויקראו מספריו וזאת מפני ש"עדיף שתזכרו אותי מתוך צחוק מאשר לא תזכרו אותי בכלל". תודה בשמו של דודו. לאחרונה יצא לאור הספר השישי שלי שעוסק בחיים המורכבים שהיו לי עם דודו, הן כאחיו הצעיר והן כמפיק של הופעותיו. ניתן לראות שם את העליות והמורדות במשך שישים השנים בהם חייתי איתו, לאורו ולצילו...
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה, אני לא יכול שלא להסכים איתך
במיוחד לנוכח העובדה שאני מודע לה שאנשים לא רק שנפגעו מהתנהגות לא יפה שזה מילא, יש שנפגעו פיזית, אבל מאחר וכמו שהפסוק אומר "יש דברים שרק הזמן מרפא" כולי תקווה שידעו בסופו של דבר לסלוח ולעשות הפרדה אם לא בין אישיותו של דודו טופז לבין התפקידים שמילא בחייו (שזה באמת קשה אולי לעשות מעצם שהוא בעצמו לא שם את ההפרדה) אז לפחות להפריד בין התקופות השונות בחייו, לדעתי בהתחלת דרכו הוא הראה את טוב לבו, אני זוכר עד היום את הנימה השונה שלו בין הצורה שדיבר בה ברדיו לזו שהיתה לו בשלב מאוחר יותר בטלויזיה וזאת הסיבה שאני (אפשר לקרוא לזה כך) שומר לו "חסד נעורים".
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
על פי הדימוי הציבורי
מדובר באיש אלים. בהתחלת חייו זו היתה אלימות מצחיקה, אבל זה שרבים צחקו מהבדיחות לא עשה אותן פחות אלימות. בסיום חייו זו היתה אלימות עצובה, וכבר אף אחד לא צחק.
עכשיו יכול להיות שעמוק בלב מדובר באיש נפלא, אוהב אדם ועושה חסד, אבל שום דבר מזה לא יצא אל הפרסונה החיצונית שלו. (וזה להבדיל מאמנים אחרים, וגם מבדרנים אחרים. כך שאין כאן להאשים אלא את האדם). |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
דן, אני מודה לך על תגובותיך
כמובן שזה מחמיא לי שיש מי שמוצא שהדברים שאני כותב מעניינים אותו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
אב''פ
ביקורת יפה, חכמה ורגישה מאד. בדומה לנצחיה, גם אני לא אהבתי את דמותו של דודו טופז אם כי אפשר שהיה איש אחר לחלוטין מהדמות הציבורית כפי שהצטיירה. הצגת את זוית הראיה שלך באורח מרשים. דודו טופז בחר לשים קץ לחייו אבל בטוחני שדבריך הכנים ינעמו לבני משפחתו.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה, אני לא אכנס איתך לעניין
למה לא אהבת את דודו טופז? לדעתי צריך להבין!!! ולוא דווקא לסלוח למה שקרה לו בתקופת חייו האחרונה. אני בכל אופן מודה לך שמצאת לנכון להגיב ולתת לייק.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
לייק, למרות שממש לא אהבתי את דמותו של דודו טופז.
אבל כתבת יפה.
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
