ביקורת ספרותית על אין גבול מאת ספי רכלבסקי

---

אין גבול ספי רכלבסקי

הספר "אין גבול" הוא ספר מסוכן עבור ילדים, אנשים תמימים ואנשים חסרי ידע, מפני שאמת ומידע מופרך משמשים בו בערבוביה כאילו כל מה שנאמר הוא דברי אלוהים חיים. וממש לא כן הוא.
לכן כשאני בא לומר משהו על הספר "אין גבול", מתעוררת אצלי תחושה מעורבת, כי אי אפשר לכתוב או לומר דבר על הספר, מבלי להתייחס לכותבו ספי רכלבסקי.
ואם הסופר היה ניצב לפני אז הייתי פונה אליו ואומר - “אדוני, יש גבול למה שמותר ומה שאסור לכתוב בספרים, במיוחד כאשר מנסים לתאר תופעות אנושיות ותופעות היסטוריות".
יחד עם זאת יש משהו מעורר ומכונן בהתמקדות של הסופר במצב הפרדוקסלי הקיים בישראל, שבו נבחרי ציבור מרשים לעצמם לפעול בניגוד לחוק. בניגוד לחוק הישראלי, ובניגוד לחוק הבין לאומי ועדיין למרבה הפלא גם לקבל תמיכה ממשלות ישראל, אם בהעלמת עין או אפילו בתמיכה פעילה. והכוונה להתנחלויות.
מי שאינו מכיר את הנפשות הפועלות בהנהגה הישראלית מקום המדינה ועד ימינו, עלול לקבל דעה שגויה לחלוטין על מנהיגי ישראל לדורותיהם. באפשרותי להביא מספר רב של דוגמאות בהן אמירות סוטרות את עצמן ומספר רב של דוגמאות בהן מציין הכותב אמירות מופרכות לחלוטין ומתייחס לכתביו כאילו “אלה דברי אמת ואין בלתה” אם אלה אמירות מבחינה היסטורית, או אם מדובר בניתוח תופעות חיים בישראל, ואם אלה אמירות אגב, שפשוט אינן נכונות.
אביא דוגמה אחת והיא בהחלט לא הדוגמה החמורה ביותר.
הסופר מטביע מושג "עולם הטכלס הישראלי". המושג הזה בקיצור נמרץ מתאר לפנינו תפישת עולם של מנהיגים בישראל שכל מה שעניין אותם זה הביצוע. לקבוע עובדות בשטח מבלי להתחשב בהשלכות ומבלי להתייחס לערכים, שכן במצב המדיני שאין גבול פיזי ברור ומוסכם, אז מטשטש גם הגבול הערכי ומבלי משים גם הגבול החוקי נעשה בלתי ברור.
לעלות על המצב המדאיג הזה ולכתוב אותו בספר, על זה אני אומר כל הכבוד. לקרוא לתופעה הישראלית הזו "עולם הטכלס הישראלי" זה בסדר גמור. אבל להדביק את הגישה הזו גם לבן גוריון, אני מצטט - “דוד בן גוריון כפי שראינו, פעל באופן טכלסי ובעצם יסד את עולם הטכלס הישראלי …" זה מופרך לחלוטין וזה מופרך מכמה בחינות.
א. המשפט "… דוד בן גוריון כפי שראינו...” מופרך באופן מובהק מתוך העיון בספר עצמו, כי בספר הזה עצמו, לא היה פעם אחת שראינו שבן גוריון פעל באופן טכלסי.
ב. יתכן והסופר שכח מה הביא למפלתו הפוליטית של בן גוריון, אז ראוי להזכיר לו שמפלתו הפוליטית של בן גוריון, הייתה בדיוק ההפך הגמור מהסכמה ל"עולם הטכלסי הישראלי". דווקא העולם הטכלסי הישראלי חפץ כל כך להשתיק את הפרשה שנקראה "עסק הביש" אחר כך "פרשת לבון" ואח"כ "פרשת האדם השלישי". כי דווקא בן גוריון הבין והתעקש שאסור בשום פנים ואופן להסכים לשתי ממשלות מקבילות על מדינה אחת. זו עבור בן גוריון הייתה הכרעה ערכית של הישרדות, לא ההישרדות הפוליטית שלו, אלא הישרדות המדינה. זה התחיל עם פרשת אלטלנה, אח"כ פירוק הפלמ"ח ועוד, עד אשר התבצעה אותה פעולה שעליה דרש בן גוריון ועדת חקירה על מנת להוציא את האמת לאור. ולתזכורת "הפרשה” שבן גוריון דרש לחקור לפי ויקפדיה:
“היא "עסק הביש" הוא כינוי שניתן לאחר מעשה לפעולת טרור במסווה (false flag) שבוצעה במצרים על ידי ישראל. הפעולה הוסוותה כך שיתקבל הרושם כאילו בוצעה על ידי ארגון טרור מצרי”.  תוצאת המקרה - הפעולה נכשלה והסוכנים נלכדו. סיכום ציטוט: “... חברי החוליה נשפטו בבית דין צבאי מצרי, המשפט החל ב-11 בדצמבר 1954. אב בית הדין היה יוסוף דיגווי, אשר מונה כשנתיים לאחר מכן, ב-1956, למושל רצועת עזה, במקומו של הגנרל עגרודי, ונפל בשבי הישראלי במבצע קדש. ב-27 בינואר 1955 ניתנו פסקי הדין הבאים:
ראשי החוליות, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה ב-31 בינואר.
ויקטור לוי, רוברט דסה ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם.
מרסל ניניו נידונה למאסר של 15 שנה, העונש החמור ביותר שהוטל על אישה במצרים עד אז.
מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נידונו למאסר של 7 שנים.
אלי נעים וצזאר כהן זוכו”.

בן גוריון בזמנו דרש לחקור מי נתן את ההוראה על הפעולה הזו, שנעשתה ללא התייעצות וללא תיאום עם ראש הממשלה, הוא דרש שתהיה זו חקירה משפטית של משפטנים ולא חקירה של גורמים פוליטיים, כפי שהיה. דרישתו הנחרצת והבלתי מתפשרת לחקירת האמת, נבעה בדיוק מסכנת "עולם הטכלס" שהסופר מבקר אותה ובצדק. עבור אלה ששאפו לטשטש ולהעלים את הפעולות הללו שנעשו ללא סמכות, נשארה רק דרך אחת למנוע את החקירה והיא להכפיש את בן גוריון ולמוטט את הבסיס הפוליטי עליו נשען. לדאבון לב זה מה שהם הצליחו לעשות ואולי הם אלה שהיו היסוד ל”עולם הטכלס הישראלי”.
הסופר עצמו מציג את בן גוריון בקטע הבא: (ציטוט) “ … יצחק רבין, שהתפטר מיד וחש אחריות אישית לעבירה טכנית של אשתו. פעם היה נשיא המדינה,יצחק בן צבי שדרש לגור בצריף, פעם היה ראש ממשלה דוד בן גוריון שעבר לצריף בקיבוץ שדה בוקר. היבשת הזאת נראית כמין אטלנטיס, כעולם שאינו נגיש עוד... “.
אז אחרי מילים אלה שמביעות הערכה רבה לאלה שגרו בצריף, איך יכולה הייתה להתרחש פליטת קולמוס זו המציגה את בן גוריון כמייסד "עולם הטכלס הישראלי" ? רק לסופר פתרונות.
אם כן אפשר להבין גם רק על פי הדוגמה הזו, עד כמה יכולה הדלת המסתובבת הזו, של רעיונות מבוססים ובלתי מבוססים בעליל, להיות מסוכנת עבור התמימים והילדים.

» ביקורות נוספות של טוביה
» ביקורות נוספות על אין גבול