ביקורת ספרותית על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3 מאת סוזן קולינס

---

הספר השלישי מתוך הסדרה שאב אותי שוב לתוך העולם של פאנם המחוזות והקפיטול הנורא.
הספר היה שונה מבין השניים האחרים להתחשב בעובדה שהשניים האחרים התחללו בזירה ,מה שבעיקר עיצבן אותי בספר היה הדיכאון ,רוב הספר היה עלילה דכאונית יותר מידיי אנשים מתים יותר מידיי פרקיי בתי חולים וכו.
הספר היה רענן יותר אם היו משאירים מקום לתקווה ,בכל כמה עמודים קטניס מעולפת תחת ההשפעה של תרופות שמסממות את הכאבים, עוד אכזבה בספר היה הריחוק של קטניס וגייל כאילו לא נשאר מקום לרומנטיקה בספר ,היו נשיקות אבל גם שם היה חייב להזכיר את המלחמה הפחד העצב הרוע וכל זה....ברור שזה עיקר הספר אבל לדעתי היה אפשר להןריד כמה מקריי מוות ולהוסיף קצת תקווה ועלילה נחמדה יותר.
בסך הכל אני לא יכולה להגיד שלא נהנהתי (קראתי את הספר פעמיים) כמו הספרים הקודמים לו ,לא הצלחתי להתנתק מימנו כאילו נשאבתי אליו.
המוסר השכל בספר ברור מאוד, הכיוון שאליו מועד העולם שלנו כמובן בהגזמה והחצנה רבה אבל בכל זאת ,תוכניות הריאליטי המלחמות ןהשחיטות הפוליטית .
במהלך כל הספר פשוט ריחמתי על קטניס ,רק רציתי להגיע לסוף שבו היא יורה בסנואו כולם חיים באושר, היא וגייל ביחד ואמא שלה ופרים חיות איתה, אך כמו שאנחנו מכירים את סוזן קולינס היא לא תכתוב לנו סוף צפוי ,ההפך הגמור קרא המוות של פרים העיק מידיי על העלילה גם זה שגייל רחוק ושאמא שלה במחוז אחר לא כל כך תרמו לפי דעתי,הסוף היה צריך להיות יותר משמח יותר כי אחריי כל הספר המטיש הזה כולנו צפינו לסוף שהיה שווה לקרוא את הספר בשבילו.

» ביקורות נוספות של akuna matata
» ביקורות נוספות על עורבני חקיין - משחקי הרעב #3