ביקורת ספרותית על איש ואישה ואיש מאת סביון ליברכט
ספר טוב

---

אשה סועדת את אמה איש סועד את אביו , נפגשים ככה בדרך מ... ל.. הכי רומן רומנטי שיכול להיות. הוא מנותק מכאן, בכלל בא לסיים עניינים ומתכוון לשוב אל מעבר לים. היא, מחוברת בעבודה, במשפחה, בזוגיות בילדים - בחיים שנטועים כאן ועכשיו. אבל פתאום יש מקום לבדוק אם מה שהיה פעם בתוך כל אחד מהם עוד מהבהב ואפשרי. רק בדיקה. לא יותר. ובעצם זו רק העטיפה המתוקה לסיפור על בדידות גדולה, על דור שני לשואה שהחום של השמש לא הביא בעקבותיו חום של בית. ומשפחה זה רק שם לאיזה קשר, אבל לא לכל מה שזה יכול להיות. ודווקא במקום הכי פחות אפשרי היא מוצאת חיבוק ואהבה וקבלה, דווקא אצל מי שנחשדת שהיתה שם קאפו. היא המחבקת מכול הלב. ואת זה לוקחת האשה , ועם זה היא הולכת לפרידה מאמה שלה. והוא שהחיבור שלו לאביו מלא בחצאי אמירות ושברים משתדל להישאר הכי אנליטי שאפשר. שניהם יודעים שהחיבור שלהם לא יכול להיות הדבר האמיתי, ואולי דווקא בגלל הפריכות והזמניות של הקשר הזה - יש בו משהו נכון. בכיתי בכיתי בכיתי ואהבתי מאוד. שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על איש ואישה ואיש