ביקורת ספרותית על איש ואישה ואיש מאת סביון ליברכט
ספר טוב

---

פגישה מקרית במחלקה הסיעודית בבית אבות מטלטלת את חייהם של חמוטל ושאול-אמה ואביו שוהים בה-וקשר נוצר ביניהם. קשר נפשי וגופני, חיבה ואהבה על תנאי בין מי שהוריהם שרויים בזקנה עלובה וסופם קרוב והם מחזקים זה את זו. חמוטל נשואה ואם לשתי בנות ושאול שאשתו וילדיו חיים בשיקגו ומדבר על חזרה אפשרית לשם ביום מן הימים .
חמוטל רדופת זכרונות ילדות של בת להורים ניצולי שואה נוקשים ועצורים ברגשות שלא היו מסוגלים לבטא אליה אהבת אמת ומצאה נחמה אצל אם חברתה הטובה. האם הלוקה באלצהיימר חיה בעולמה- זכרונות עבר וסיוטים . הקשר המשמעותי בחיי חמוטל הוא עם בת דודתה והיא מוצאת בשאול בן ברית מנחם המבין ללבה יותר מבעלה ובנותיה המתבגרות שעימם הקשר מתוח ואינם תמיד סבלנים למצב בו היא נמצאת- נאמנות ומסירות לאם לא קלה בצד הצורך להיות עם משפחתה. לקראת הסוף מגלה חמוטל דברים מהעבר הקשורים לסיוטי אמה המטלטלים אותה.
סביון ליברכט כתבה ספר הנוגע בעצבים חשופים על קשיי הזיקנה, חולשה פיזית ותלות, ניצולי שואה רדופי סיוטים שסופם קרב,דור שני לשואה שגדל בצל סיוטי ההורים ואהבה בלתי אפשרית שלא ברור להיכן תוביל.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על איש ואישה ואיש