קראתי בבי"ס היסודי וממש ממש נהניתי...
אבל שמו באתר תקציר שגוי^

התקציר הנכון הוא זה:
96 עמודים.
ג`ניפר נרדמה באוטובוס בדרכה לבית-הספר. כשהתעוררה מצאה את עצמה בארץ זרה ויפה. האנשים שם משתחווים לפניה, פונים אליה בשם הנסיכה מירנדה וממהרים לשרתה. אבל כשג`ניפר פוגשת את הדוכס רינלדו, מתברר לה שלא הגיעה לארץ החלומות, ושרינלדו זומם למסור אותה למכשפה האכזרית סונהילד, כדי שתהפוך אותה – כפי שעשתה לשש נסיכות שקדמו לה – לציפור מפלצתית. ואולם בעזרת ליצן החצר סמסון וחברו פרוספרו מצליחה ג`ניפר להינצל ולהציל אחרים. ספרו של ניק סאליבן על הרפתקאותיה של ג`ניפר – או מירנדה – בממלכת אלדריה נקרא בנשימה עצורה.

וואו, איזה ספר.
איזו יצירה מקסימה.
מלאה באנושיות, בחמלה.
הוגו מיטיב להבין את העולם ולספר עליו.
העלילה יפהפייה, מתרחשת בפריז של המאה ה־15, הדמויות שובות לב -

מי צריך יותר מזה?

(היום, 9:00)
זה לא יהיה יותר מספר נוער דיסטופי טיפוסי כמו שאר הספרים שמשתלטים על המדפים (הבחירה, מפוצלים, משחקי הרעב, הגן הכימי, להמשיך?) אני לא אומרת שהספרים האלה לא מעניינים (למרות שחלקם כן) אבל ברצינות חמודים, תמציאו עוד רעיונות.

(היום, 9:30)
אני מדמיינת, או שזה עוד גרסה של משחקי הרעב? בבקשה תגידו לי שהאפשרות הראשונה.

(היום, 9:45)
אוקיי, סורי. זה לא עד כדי כך גרוע.

(היום, 12:30)
אני הולכת להרוג את הבנאדם שלקח את "מנהיגי העתיד" מהספרייה!!!!!!!!!!! (זה המבחן #2)
כל 5 דקות מרעננת את הדף אינטרנט כדי לבדוק אם הבנאדם הזה החזיר את הספר, אבל לא! לא!!! 0 עותקים זמינים!!!)

אז כן. אנחה מלאת כאב נפשי
כן. אני איאלץ להמתין עד אחרי סוכות כדי לנסות להשיג שוב את הספר. כי מחר הספרייה מתחילה את חופשת סוכות!!! (אני חייבת למצוא את הבנאדם הזה, יהיה אשר יהיה, לבוא אליו באישון לילה עם סכין חדה ומשוננת, ו - אופס, אולי כדאי שאני לא אכתוב את כל המחשבות שלי באתר. בכל זאת, בטוח יש כמה שוטרים חובבי קריאה.)

העלילה:

השלטון עוקב מדי שנה אחרי הציונים של בוגרי בתי הספר מכל מושבה (המדינה שלהם שבנוייה על הריסות ארה"ב [כמה מפתיע] מחולקת ל18 מושבות). כל שנה הוא לוקח את המצטיינים למבחן שאף אחד לא יודע את טבעו, מהסיבה הפשוטה שכל מי שעבר אותו - מחקו לו את הזיכרון כדי שפרטי המבחן יוותרו חסויים. (חשוד)
במושבת "חמשת האגמים" כבר עשר שנים שלא נבחר אף בוגר להשתתף במבחנים. (חשוד)
עד שסיה ועוד 3 בוגרים נבחרים בבת אחת (מאוד חשוד) בדיוק בשנה שבה המנהלת מתחלפת. (מאוד מאוד חשוד)
אם לא הסקתם את ההסבר של כל הדברים החשודים האלה, תגלו את זה בספר. (או שאולי רק לי הכול נראה עכשיו ברור אחרי שקראתי, אז אל תרגישו מטומטמים אם לא הסקתם, זה בסדר)
ספר שמזכיר פעמים רבות את משחקי הרעב, אבל שומר על ייחודיות מקסימה משלו. האמת שנהניתי הרבה יותר מ"המבחן" מאשר מ"משחקי הרעב" ואין לי מושג למה השני יותר מפורסם.

הדמויות:

*סיה - אני כל כך אוהבת אותה!!! היא כל כך אנושית, בניגוד לקטניס למשל, האמיצה באופן מוגזם, היפהפיה ושוברת הלבבות (זאת הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש, כנראה בגלל הדמיון בין 2 הספרים, אבל זה קיים בספרים רבים כל כך, שהדמויות אינן אנושיות. וזה גרוע בעיניי, כי דמות אנושית היא אחד הדברים הכי חשובים בספר, שגורמים לי להתחבר אליו).
סיה לא יפה באופן מיוחד. לא אמיצה באופן מיוחד, היא אמנם חכמה מאוד, אבל, טוב, זה הקטע של "המבחן". אם כבר מדברים על החוכמה שלה אז אני ממש נהניתי מכל מיני דברים שהיא פתרה והסיקה (לאלה שקראו: למשל עם רומן במבחן של הצוותים).

*תומאס - הוא קצת פחות אנושי, סוג של "האביר על הסוס הלבן" ניראה לי, לפחות בהתחלה אבל לאורך כל הספר. אבל הוא כזה חמוד! התאהבתי בו ביחד עם סיה. איזה באסה רק שהוא לא אמיתי.

*ויל - הוא חכם מאוד ולמרות שזה מאוד קשה לי, לא אספיילר.

זה ממש מעצבן שאני לא יכולה להמשיך בביקורת אבל אני פשוט לא רוצה לספיילר לכם!
אז בברכת קריאה נעימה (אני בטוחה שהיא תהיה נעימה ויותר מזה!),

אני.

אין ספוילרים

כשפתחתי את הספר, על העמוד הראשון ראיתי "רשימת דמויות". הרשימה נראיתה לא מאוד ידידותית, עם מעל 40 הדמויות שבה. זה הרתיע אותי מעט, כי חשבתי שהספר הולך להיות מבולגן ולא ברור, ושאני לא אזכור מי זה מי. בחיים לא קראתי ספר כל כך עמוס בדמויות. אבל המוטו שלי (מרגע זה והלאהD;) הוא: "תן צ'אנס לכל ספר באשר הוא". אז החלטתי לנסות כמה עמודים, אם ישעמם ויהיה מבולגן וסבוך מדי, אז אני פשוט אגיד לו שלום ולא להתראות.
הו, כמה שטעיתי. הספר אמנם מפותל ומלא דמויות והתרחשויות, אבל מאוד קל ונעים לקריאה. היה פשוט -כיף- לקרוא אותו.

המחברת שמרה על קצב התרחשות מהיר שלא מותיר רגע של שלווה נפשית. לעתים המתח עולה, לעתים יורד, אבל לאורך כל הספר יש אווירה מתוחה ולעתים עצבנית. המחברת יצרה עלילה מופלאה שלוקחת הרבה דמויות שונות ורחוקות זו מזו, ומצליבה את דרכן בכל מיני דרכים. בספר יש סצנות דרמטיות, רומנטיות, עצובות, מלהיבות, וכולן כתובות נפלא.

אם הייתי צריכה לתאר את הספר בשתי מילים: מסעיר ומהנה.

ספר טוב בטירוף.
התרגשתי עם מדלין, בכיתי עם מדלין, התאהבתי עם מדלין, כעסתי עם מדלין, צחקתי איתה.
כל כך הרבה רגשות, בספר אחד.
ספר מדהים שבכתיבה היפה שלו, גורם לך לשים את עצמך במקום הדמויות, ולשאול את עצמך "מה אני הייתי עושה במצב הזה". לשאול את עצמך שאלות קיומיות ומוסריות רבות. הספר והמחשבות שעולות בך מקריאתו, יישארו בך זמן רב ולא ירפו.
אהבתי מאוד ולא עזבתי לרגע מהידיים.

היכונו לביקורת עם הכי הרבה סוגריימים שכתבתי/ראיתי אי פעם.

*

הנה הציונים שאני מעניקה לספר הנ"ל:

יצירתיות: 5/5 (מלא בדמיון ובצירופי מקרים. אני מתה על צירופי מקרים.)
הומור: 5/5 (אחד הספרים היחידים, אם לא היחיד, שגרם לי לצחוק ממש [לא לגחך, לצחוק].)
מקוריות: 5/5 (יש כאלה שאומרים שהוא העתקה של "הזקן בן ה100..." אבל אני לא רואה קשר מלבד השם הארוך.)
דמויות: 5/5 (אני פשוט משוגעת על דמויות מוזרות, ויש כאלה פה בשפע!!! חוץ מזה, הדמויות עקביות ובנויות כמו שצריך.)
עניין: 5/5 (סיימתי לקרוא תוך פחות מיום, מרתק וממכר!)

אז לא, חברים, אין לי בעיות בחשבון תודה לאל. אני יודעת שהייתי אמורה לתת לו ציון כולל 5/5, שזה אומר 5 כוכבים. אז למה נתתי לו רק 4?

התשובה היא שאני פשוט לא מסוגלת לתת ציון זהה ל"המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה", ול"חלף עם הרוח"! (אני יודעת שזאת לא אשמתך, רומן פוארטולס. ידיך בהחלט כתבו יצירה מקסימה ומרתקת. אל תכעס עלי, תכעס על מרגרט מיטשל!)

*

אני גם רוצה לכתוב את הסיבה שבגללה לקחתי את הספר (משום מה היא נראית לי ראויה לציון.): השם שלו. מאז ומתמיד היתה לי חיבה לשמות ארוכים. זה התחיל מתומס אומלי, או ליתר דיוק אברהם־דלייסי־ג'יוספה־קייסי־תומס־אומלי (ואם השם הזה לא נשמע לכם מוכר אפילו מעט, אז הילדות שלכם עשוקה או שאין לכם ילדות או איך שתרצו לקרוא לזה). אחר כך היתה לי חברה טובה ששמה המלא כלל שבע מילים (כן). בהמשך נהנתי מאוד מקריאת הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה".

אחרי כל זה, מה הפלא שספר בשם "המסע - המופלא - של - הפקיר - שנתקע - בארון - של - איקאה" משך את תשומת לבי.
מה גם שיש לי (וכנראה לכולנו) חיבה מיוחדת לאיקאה D;

*

לסיכום, אל תשכחו לעולם! "העולם קטן כמו ממחטת כיס ממשי הודי". (אהבתי הרבה משפטים מהספר. משפטים הרבה יותר יפים מזה שכתבתי. אבל רק אותו אני זוכרת, וזה אומר שזה משפט מיוחד. אז הרגשתי צורך לכתוב אותו.)

אני כל כך מבואסת... כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, לא?
מיד בסיום קריאתי את "חלף עם הרוח", רצתי לספריה לחפש את הספר הזה. הציפיות היו בשמיים - הרי זה המשך לספר הגאוני בעולם!
אבל לא. הרמה אפילו לא מתקרבת... משעמם ונמתח, וניכר שהוא מנסה להידמות ל"חלף עם הרוח". ללא הצלחה, בטח כבר הבנתם.

מיותר לציין שלא עברתי את החצי.

נכון יש כל מיני סוגים של ספרים? יש ספרים שאתה קורא בשביל לגמור אותם, יש סתם "ספרי טיסה" שמעבירים ת'זמן ויש ספרים שאתה לא רוצה שייגמרו.
אז "פופולרית" הוא שילוב של שני הסוגים האחרונים.
נהניתי (כמעט) מכל רגע בקריאה והשתעשעתי מההתבוננות של מאיה בחיים, והערצתי אותה על האומץ שלה. הספר גרם לי לבחון מחדש עד כמה אני מושפעת מהסביבה וכמה שזה מטופש ושכולם אותו דבר אחרי הכול.
מומלץ:)

*עלול להכיל ספויילרונים

כבר שנים הוא שכב במדף ואמא שלי המליצה לי עליו שוב ושוב, עד שלבסוף החלטתי לקרוא אותו. וזאת אחת ההחלטות הכי נכונות שעשיתי בחיים שלי! אני לא מצטערת אפילו מעט על שעות השינה שנגזלו ממני בשל הקריאה...

"חלף עם הרוח" הוא רומן היסטורי שקראתי בשקיקה וללא הפסקה. מהעמודים הראשונים הוא תפס לו מקום נכבד במוח ובלב שלי. מלבד ההנאה, דרך הקריאה למדתי על מלחמת האזרחים בארה"ב, שלא ידעתי עליה מאומה, וזה הרחיק אותי צעד מלהיות בורה מוחלטת.
העלילה מתרחשת בתקופה שאני מאוד מחבבת, תקופה שבה כל הבנות לבשו שמלות מפוארות, כל הבנים רכבו על סוסים והיו מין ג'נטלמנים קשוחים כאלה, היו משרתים והיו הרבה גינונים ונימוסים. מסיבות שונות לא הייתי רוצה לחיות בתקופה הזאת, אבל לקרוא אודותיה זה נורא נחמד.

העוני והקשיים המתוארים שם גורמים לך להסתכל בפרספקטיבה נכונה על החיים שלך, ואם אין לך את הפלאפון שהכי רצית או את הבגד שממש אהבת בחנות, או דברים אחרים קטנים, זה כלום וזה חיים של מרשמלו וקצפת בהשוואה למה שמתואר בספר (עוני, התאלמנות, מוות, פחד, ייאוש, רצח, רעב ועוד ועוד)

בכיתי כמה פעמים במהלך הקריאה, אבל זה היה כאין וכאפס לעומת הסוף. הסוף פשוט שבר אותי והתייפחתי בקולי קולות וזעמתי על מרגרט מיצ'ל המוכשרת והאכזרית, שהעיזה לתת סוף שכזה.

בנוסף הקריאה בעברית גבוהה, יש כאלה שלא יאהבו את זה אבל בשבילי זה מאוד מעשיר את הקריאה. גם למדתי מילים ספורות שלא הכרתי.

תוך 100 העמודים הראשונים הוא הפך לספר האהוב עלי ביותר, בלי צל של ספק!!!
*רק הערה קטנה: היו מספר קטעים בספר, של תיאורי המלחמה, ששיעממו אותי קצת וקראתי אותם ברפרוף. לאט לאט הם הפסיקו לשעמם אותי, ככל שהתקדם הספר, כך שאם אתם קוראים את הספר, אל תיבהלו אם יש קטעים שבא לכם לדלג עליהם, ותמשיכו לקרוא בכל זאת.

אני בטוחה שתתאהבו בדמויות האנוכיות והאינטרסנטיות של סקארלט ורט, ובסיפור האהבה הכואב שלהם. נהניתי מכל רגע, עד כדי כך שנעלם לי החשק לקרוא ספרים נוספים - כי דבר לא יגיע לרמה של "חלף עם הרוח"! ונותר לי לשאול רק דבר אחד;

למה לא כתבת עוד ספרים, מרגרט מיצ'ל???