ביקורת ספרותית על אפשר לקרוא לך אמא מאת לאה פריד

---

שמעו חברים:
אני השונא מספר אחת של ספרים חרדיים. הם צפויים, שמאלציים ומשעממים - תוצאה של חוקי היצע וביקוש.
הספר הזה בפירוש יוצא דופן.
ברגישות, בדייקנות ובלי טיוח הוא מתאר את כל מה שעובר שתי משפחות שבורות שמנסות להתאחד: הקשיים, השאלות לאלוהים, הזעם, הקושי של הילדים מול ההורים החורגים. ההתמודדות עם התווית "יתום". הקושי של המשפחה המורחבת עם הצעד של האלמן / האלמנה.
וכן, הסוף הטוב והלא מושלם, כי החיים לא מושלמים, אבל אם מתאמצים, טובים הם יכולים בהחלט להיות.

מה בכל זאת היה חסר לי? טישו. אני לא בוכה בספרים, אף פעם. אינני תינוק בכיין. רק מדי פעם עומדות לי דמעות בעיניים, ובספר הזה זה קרה לא אחת.

אגב: הספרים האחרים של המחברת הם על הפנים. כמו שאמא שלי הגדירה את זה: היא לא מגיעה לקרסוליים של עצמה.

» ביקורות נוספות של אריאל
» ביקורות נוספות על אפשר לקרוא לך אמא