ביקורת ספרותית על ביקור אחרון במוסקבה מאת מישקה בן-דוד
ספר בסדר

---

ביקור אחרון במוסקבה - מישקה בן-דוד

אחד מן הדברים האהובים עלי הוא טנדו - שיחה בשניים. אוהב לשוחח באחד על אחד או אפילו עדיף אחד על אחת, אוהב לצפות בטלוויזיה בתכנית שבה שניים יושבים ומשוחחים, ובעיקר אוהב להקשיב ברדיו לתכניות שבהן המראיין (שמתם לב משום מה זה תמיד מראיין ולעולם לא מראיינת?) יושב ומשוחח עם אורח/ת ושיחתם הולכת ומקיפה את כל משלבי החיים של האורח/ת עם מספר נגיעות לחיי המארח.

אז ככה הספר הזה: טנדו לכאורה בין מי שחשוד כסוכן לחוקרו, טנדו בין החשוד לבין עצמו, טנדו בין ישראל של שנות החמישים והששים לניו יורק של אותה תקופה, טנדו בין מהותה של אהבה למהותה של רעות, בין מהותו של אומץ לפחדנות ומעל לכל, טנדו שבין אדם למשפחתו.

כפי שכבר אמרתי לפני, אני אוהב שספרים מלמדים אותי על עולמות שאינני מכיר, וספר זה אכן עושה זאת, אך הוא אינו מושלם כספר מתח, בעיקר מאחר והפיתרון די ברור אחרי פחות ממחצית הספר.

בבואי להמליץ על ספר, אני מחלק את הספרים שאני קורא לשלוש קטגוריות: לספרים של קריאה אחת, של עשר קריאות ולספרים של מאתיים קריאות ומעלה.

ספר זה הוא לטעמי דוגמה אידיאלית לספר של עשר קריאות.

» ביקורות נוספות של מולי
» ביקורות נוספות על ביקור אחרון במוסקבה