ביקורת ספרותית על זרה בגן עדן מאת רות אלמוג
ספר טוב

---

הייתי בשנות העשרה, כשטסתי בפעם הראשונה בחיי, לגרמנייה במשלחת ספורט של בני נוער, עם שתי גופיות ריצה מבד כותנה, בכדי להתארח במועדון אתלטי העל, באייר לברקוזן, לגרמנים הייתה זאת אפשרות לכפרה, ועבורי אפשרות להרגיש אווירת חוץ לארץ, בצילם של אלופי עולם, הסדר שהיה מצוין לכולם.

כך חשה, פאטי ציירת נופים ישראלית, שקיומה מתנהל במאבק הישרדותי תמידי, המקבלת הצעה להתארח בבית אמנים גרמני כפרי, הבעיה היא שהאירוח בגרמניה, היא הפרת שבועה לאמה פליטה מגרמניה, שלא לדרוך על אדמת ארץ הגזרה, פאטי מפרה את ההבטחה, בכדי לנשום מעט אווירת אמנות בינלאומית, דילמה שגם אני הייתי בה, בין הגשמה אישית לנטל המורשת הלאומית והמשפחתית.

גרמניה, יוצרת משיכה וזיכרון מעיק, לנופיה, הירוק הכהה של היער כטבע וכזיכרון אפל, נוף הריין יפה עד כאב, יש בו חזות מטעה בדמות טירות ומנזרים עתיקים כמו באגדות, וכרמים בצל מצוקים הנופלים לנהר רחב ומתפתל, נוף שלא משתנה יובלות, כמו פרעות ורדיפות יהודים בימי הביניים, שהשתמרו והופיעו שוב, בעת החדשה, כעת הם זיכרונות היסטוריים טעונים, דרכם מנהלת פאטי שיח עם עברה המשפחתי והלאומי, על רקע מראות המשתקפים מחלון רכבת החולפת וחוצה את עמק הריין, או כמסע לכפרים ציוריים בדרך היין המרהיבה. כשמקלפים מעט את קליפת הנוף הפסטורלי, מגלים עבר אפל, הנשמר בקשר של שתיקה.

דרך המסע הזה נאמרת אמירה קשה, בגרמניה התרבות והברבריות הן תאומות.

הספר זרה בגן עדן הוא סוגה מפתיע של כתיבה בשלושה ממדי זמן, סיפור המסע בהווה, המתכתב עם סיפור מקביל של חיי האמנית בארץ, חלקו מתואר באמצעות יומן. המסע מתכתב גם עם העבר הרחוק, היסטוריה הלובשת צורה של אתרים ודמיות הכתובים כערכים אנציקלופדיים, המזכרים נוסע מודרני היוצא למסע, ומפעיל את הסמארטפון לקבלת מידע אינפורמטיבי כללי, המהווה בסיס לשיח עם אנשים טעונים בזיכרונות אפלים, מסע פיזי לנופים ואנשים המעורר מסע לנבכי הנפש אל הזיכרון והטראומה הלאומית והפרטית.

המארחת של פאטי, אנדריאה, היא משוררת גרמניה, חברה בחוג יוצרים מקומי, המחברת שירים אניגמאטיים לעצמה, המפגש איתה מתפתח לסיפור אהבה מתעתע, שבו חלקו של הסיפור ברור וחלקו האחר הוא חידתי, כמו ציור פנים המורכב מצרוף חלקים ריאליסטיים, ומחלקי פנים הנמוגים ומתערפלים למופשט, כמו מצביה הנפשיים המטלטלים של אנדריאה, המובלים להתפוררות נפשית, על רקע הדחקת סוד אמיתי או בדוי מעבר אביה במלחמה.

רות אלמוג בספריה מערבת אלמנטים בדויים עם מרכבים אמיתיים של חייה, כביוגרפיה סמויה, היא בוראת מסע בדוי, אך שותלת בו סימני דרך אמתיים, להתחבטויות חייה, לצמתים בהם הייתה, לתהומות הנפש אותן חוותה, ליחסיה עם אמה, כשברקע מהדהדת השואה, ביחסה לאמנות, קיים הד לקשר מיוחד ועמוק לאביה הצייר, שכמהו רות, עוסקת בציור, אם כי בצורה לא מסחרית, עטיפת הספר היא ציור שלה. דרך כתיבתה, רות אלמוג מנהלת שיח נפלא עם האמנות, שיח המאפשר לה לגעת ולא לגעת בתהומות הנפש, כמו ליחסיה לנשים, האם מדובר באהבה אפלטונית, אולי באהבה בדויה, החוצה גבולות, רות אלמוג משאירה לנו את יחסיה, ואת התחבטותה, בלתי פתירים, כאלו שמכריחים לחשוב, ולברוא סיפור חדש ואישי כמראה לסיפור המיוחד של רות אלמוג.

רות אלמוג בשפה עגולה, יודעת לספר סיפור מעניין ומאתגר, כזה שמחבר בין אמנות למילה הכתובה, בין שירה לפרוזה, להיסטוריה אנושית, ולחוויה אישית, מסע החוצה נופים ונוגע באנשים, שנע במספר רבדים של חוויה, תרבותית, אסטטית, ונפשית.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על זרה בגן עדן