ביקורת ספרותית על אמא מאת רם אורן
ספר לא משהו

---

פעם כשהחזרתי את הספר "לטרון", דברתי עם הספרנית על הכתיבה של רם אורן.היא אמרה משפט נפלא "דע לך יש שני רם אורן, המעמיק והחוקר מול הרדוד".
לצערי ספר זה שיך לקטגוריה השניה.
לכאורה , נושא כאוב " חטיפת ילדי תימן".

נושא שמוכחש עד היום על ידי השלטונות, ואני אישית חושב כי לא נחקר מספיק.
והנה גישה אמפטית כשלי לנושא נתקלת בכתיבה של קש וחצץ. אין פיתוח של הדמויות, התיאורים טכניים מקוצרים ולעיתים סכריניים.
אפשר להאריך בביקורת , אציין רק מספר נקודות.
על פי הכותב, מעורבים שני טיפוסים בתהליך, רודפי הבצע ומקבלי השלמונים מחד, ואנשים תמימים מאידך.
מה קורה כשקבוצה לא קטנה ( יותר משלושה אנשים), מעורבת בענין,איך הוא לא הודלף? אם לא באותו זמן, הרי לאחר מכן?
איך העלמות ילד מבלי לציין את מקום קבורתו, עובר בשלום?
היותר חמור כי בצד קבוצה זאת עבדה קבוצה של אנשים שלא קיבלו כל תמורה לשתיקה שלהם, כמו אותה אחות שולמית שעבדה במירפאה. ועליה מוטל לספר להורים כי בנם מת. מוזר, תמוה, על גבול הכתיבה האידיוטית.
אפשר להמשיך הלאה.
גם הסיום הפסאודו הוליבודי, מוזר. לא מובן מה קורה בנפשו של אברהם / ג'ימי, הילד המאמף/ חטוף. סתם הליכה מטופשת לקראת השקיעה.
ולהקורא יערב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אמא