ביקורת ספרותית על עלייתו של מספר 9 - בני לוריאן #3 מאת פיטקוס לור
ספר טוב

---

וואו.
וואו מינוס.
*~אזהרת~ספויילרים~מאוד~מספיילרים~*

זה הולך ככה:
1=הרוגה
2=הרוגה
3=הרוג
4=נמצא
5=נעדר
6=נמצאת
7=נמצאת
8=נמצא
9=נמצא
10=נמצאת
ברני קוסאר=נמצא
בני אדם:
שרה הארט=נמצאת לקראת הסוף
סאם גוד=נעדר

וכל חברי הגארד הנותרים מתאספים. מוצאים אחד את השני ואת השלישי. פרט לחמש.

סאם וחמש נעדרים. הם מוזכרים בספר -וכמעט כל החלק הראשון של הספר ג'ון חופר על 'איך יכולתי להשאיר את סאם'- אבל הם לא נוכחים. הם -לא-. וזה מפריע לי.

הסוף מהיר. בייחוד כשמתחשבים בזה שהדמויות החליטו לסיים. הסוף היה קצר ולא מפורט. דיפדפתי קצת אחורה, ובדקתי אם פספסתי משהו. אבל לא. הסוף היה כזה, קצר ומהיר.

והעלייה של מספר תשע לא מובנת לי. איזו עלייה? להילחם בסטרקוס רא נחשבת עלייה? לפנייך שש נלחמה נגדו!! פעמיים!!! ולא, אתה לא הבסת אותו. הוא ברח. כמו פחדן. כמו שכינית אותו וכמו ששש כינתה אותו לפנייך.

הספר הזה איכזב אותי קצת. אבל קראתי את את הספר בהנאה. ובציפייה לעוד. אני מקווה שיש עוד ספר [אם יש הוא כנראה עדיין לא תורגם לעברית..]. הוא היה שווה את הזמן שהקדשתי לו ואת הצעקות על אחותי הקטנה "אני קוראת!!!!!!!!!!!!!!"

אני ממליצה לקרוא, אבל שהציפיות שלכם לא יהיו גבוהות מידי, כמו שלי. בשביל שלא תתאכזבו.

» ביקורות נוספות של מישהי עם כנפיים-מע''ך
» ביקורות נוספות על עלייתו של מספר 9 - בני לוריאן #3