ביקורת ספרותית על 13 סיבות מאת ג'יי אשר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 ביוני, 2014
ע"י מישהי עם כנפיים-מע''ך


אני עיינתי קצת בכמה ביקורות קודמות לפני שאני כתבתי את הביקורת שלי.
ולפי מה שהבנתי, אי אפשר לכתוב ביקורת לספר הזה בלי לגלות קצת מהעלילה.
אז ראו הוזהרתם, ספויילרים לפניכם.

סך הכל לקח לי שלושה ימים לקרוא את הספר.
אז הנה החישוב שלי למה יכולתי לקרוא אותו רק ביום במקום שלושה.
אין מה לקרוא. אני אומרת לאחותי הגדולה שאני לוקחת לקרוא את '13 סיבות' שחברה השאילה לה. היא אומרת לי שזה ספר קשה. אני אומרת שאני אסתדר.
ונחשו מה? אני לא. אני קראתי בערך 70-80 עמודים במשך שעה בערך, סגרתי את הספר ואמרתי:"אני לא מסוגלת להמשיך לקרוא אותו." למה? אני לא יודעת. השאלה עדיין מהדהדת במוחי. למה?
למחרת החלטתי לנסות לקרוא אותו שוב. ואחותי הגדולה החזירה אותו לחברה שלה!! איזו אכזבה.
ומאז? לא הפסקתי להזכיר אותו. שאלתי את חברות שלי אם יש להן את הספר, אם הן שמעו את השם שלו, אם הוא מוכר להן וכל דבר אחר.
עכשיו נעבור ליום שני, ה-16.6.14
חברות שלי הלכו לבלות יחד בשבוע הספר ואני לצערי לא יכולתי לבוא.
וביום למחרת, זאת אומרת אתמול, שאלתי אילו ספרים הן קנו. והן קנו את 13 סיבות ועוד ספר. אני לא זוכרת מה שם הספר ההוא בגלל ההתרגשות שלי.
אחת החברות הוציאה את הספר מהתיק והניחה על השולחן. ואני לקחתי אותו. והתחלתי לקרוא אותו. ודפדפתי לעמוד שבו אני בערך עצרתי.
ולא נפרדתי ממנו.
אנשים שאלו מה אני קוראת, אני עניתי להם ואז הם ביקשו תקציר. בזמן שאני קוראת. סירבתי. והם? "נו מה 'כפת לך? אני רק קוראת ת'תקציר לשניה" ואני חושבת, היי, מה הטעם שאני אתן לכם לעשות את זה? במילא רובכם תראו את התקציר, תחשבו עליו כמה שניות-דקות ואז תשכחו ממנו.
אז נלחמתי עליו ולא נפרדתי ממנו. עד סוף היום בצלצול. כי לא הסכימו לי להשאיל אותו.

בחוג שלי בשעה מאוחרת יותר באותו יום אני רואה את אחת החברות שלי שביקשה ממני לקרוא את התקציר אפילו שטענתי שזה לא לגילה.
עם הספר בידיים.
התנפלתי עליה. תקראו לי אגרסיבית, אבל הייתי במתח והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל להמשיך לקרוא את הספר. התקשרתי לחברה שלי -שהסכימה להשאיל לה את הספר ולי לא- וצעקתי-דיברתי עליה ואז... לא כל כך משנה, בעצם. לקחתי לה את הספר וקראתי קצת. ואז החזרתי לה אותו.
היום לקחתי אותו וקראתי. גמרתי אותו.

ואני מזועזעת. כאן מתחילה הביקורת האמיתית והכואבת.
כן, אני מבינה את האנה. כי גם אני חשבתי על זה.

כשכל הסיפורים הכואבים מתקבצים במקום אחד בפתאומיות כואבת, יש לך נקודת מבט חדשה על העולם שגורמת לך לחשוב שוב. שגורמת לך לחשוב אחרת. לפעמים גם בשליליות. כן, זה קרה לי. זה קרה לי. בכאב, בדמעות ובאדישות.

אבל למה? למה כל הקלטות?
אני לא הייתי יכולה לחיות אם הייתי יודעת שאני גורמת למישהו סבל ורגשות אשמה. במחשבה שנייה, האנה לא חיה. *צרצור~צרצור*
לא לנסות להתבדח, אוק.
אני חושבת על מה שהאנה אמרה. היא דיברה. אני תוהה אם היא כתבה את זה קודם ואז הקריאה מדף, כי זה היה מדויק כל כך. אבל היא דיברה, וזה מה שחשוב. פעם הייתה לי נקודה כואבת במשך ימים. אני שמרתי אותה בתוכי והרהרתי בה. ואז הגעתי הבייתה, נכנסתי לחדר, הסתכלתי במראה ודיברתי לעצמי. אמרתי את כל זה לעצמי. זה היה קשה ובכיתי ובהתחלה לא הצלחתי. אחר כך, הייתי אסירת תודה שאני עשיתי את זה. אז כל הכבוד שהצלחת לדבר, האנה.

וקליי...זה כואב. את הצד שלך אני דווקא לא כל כך מכירה. להקשיב לכל זה. אבל יש לי קצת ניסיון. אני מרחמת עליך, קליי. היית צריך לסבול זוועה. למרות שאתה לא שייך. נשברת. להישבר זה כואב, בשני הצדדים.

אבל אתם חייבים לקרוא את זה. אתם חייבים להיות מודעים מה קורה. לפעול בהתאם. לגלות אם לא פעלתם נכון ולשנות את התנהגותכם מיד. אולי אני לא מתנהגת כמו קורטני, אבל אני בהחלט אתחיל לשים יותר לב למעשים שלי. אני אהיה מודעת.
ואתם? תתכוננו נפשית, תקחו נשימה עמוקה, תקחו את הספר בידיים ותתחילו לקרוא. אם אתם מרישים שזה יותר מידי תעצרו באמצע. כמוני. אחר כך תמשיכו. אתם צריכים להקשיב לקלטות עד הסוף.
האמת, אחרי הביטוי הזה, אני מרגישה כאילו אני השלושה עשר בר המזל שלוקח איתו את הקלטות לגיהנום.
ואני לא בכיתי בספר הזה. אבל קראתי עד הסוף.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מישהי עם כנפיים-מע''ך (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זשל"ב, אם יש לך תקווה לראות-רק-כוכב-אחד-שניתן-לספר-13-סיבות תמשיך לקוות. ותודה רבה, נופיר :)
no fear (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעולה. את נהדרת ביותר.

אגב, אהבתי את הקטע של הצרצור.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
למה לעזאזל כל פעם שאני רואה את הספר הזה בביקורות אחרונות שנכתבו אני מיד נכנס אליה בתקווה שמישהו, לא משנה מי, ייתן לו כוכב אחד?
איזו אכזבה.
מישהי עם כנפיים-מע''ך (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אני גם שמחה שהמשכתי בסופו של דבר..
POLLO (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הרגשתי בדיוק כמוך בעמודים הראשונים, ואני שמח שהמשכתי בסופו של דבר..





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ