ביקורת ספרותית על Clockwork Princess - The Infernal Devices #3 מאת Cassandra Clare
ספר מעולה

---

טוב, קודם כל אני אתחיל עם הכריכה, משהו שאני בדרך כלל לא עושה. אבל הם באמת השקיעו בספר הזה. התמונה הזאת כל כך מרשימה ויפה, וממש מייצגת את טסה בצורה טובה.


*ספוילר בהמשך*

את סדרת Infernal Devices אהבתי יותר מאשר את הסדרה הראשונה שהיא כתבה, The Mortal Instruments. יכול להיות שזה בעיקר בגלל שפה קליירי וג'ייס לא היו בשביל לעצבן אותי (אני אוהבת אותם, אבל הם עולים לי על העצבים לרוב).
טסה היא דמות חזקה, מעניינת -ושונה-. אחרי שהתרגלנו לשדים, לShadowhunters, לערפדים ולאנשי זאב, מגיעה פתאום דמות שלא קשורה בצורה ישירה לאף אחת מהקבוצות.

אמא של טסה הייתה Shadowhunter, אבל היא אף פעם לא עברה את הטקס. אז הגנים היו קיימים, אבל לא פעילים. אבא של טסה הוא שד. לשד ולShadowhunter לא אמורים להיות ילדים, אבל כשהגנים לא פעילים כמו במקרה של אמא שלה, מתברר שזה אפשרי.
טסה מסוגלת לעשות דברים שונים ומיוחדים, ואני אוהבת אותה כל כך בגלל זה. היא הייתה דמות שהוכיחה שאתה קובע את הגורל שלך, לא המוצא שלך.

קסנדרה קלייר כתבה טרילוגיה מדהימה, ואלו הספריםשלה שאני הכי אוהבת. התחברתי לכל הדמויות, למרות שהרבה מהם עזבו מוקדם מדי לטעמי. אבל מה שהכי אהבתי זאת העובדה שבסופו של דבר טסה זכתה גם בוויל וגם בג'ם.
החלק הזה תמיד הכאיב לי, ששניהם רצו אותה, אבל כמובן, הם לא יכלו בדיוק לחלוק אותה. אבל בסוף קיבלתי את הסוף השמח שלי (פעם ראשונה אני חושבת!). אז תגידו שזה רמאות, אבל לי לא אכפת, כי את הסוף הזה אף אחד לא יקח לי.

» ביקורות נוספות של Bar
» ביקורות נוספות על Clockwork Princess - The Infernal Devices #3