הרומן מתרחש בשנת 1490- כבר התחלה טובה מבחינתי.
הסיפור עצמו הוא על אציל שמזמין מצייר הולל
סדרת שטיחים שמככב בהם חד קרן.
הספר כתוב כל פעם מפי דמות אחרת,
מה שעושה את הספר עוד יותר מעניין.
ולבסוף גיליתי שהשטיחים אמיתיים!
הפתעה נפלאה!
מומלץ בחום.

על פיתוי והעמדת פנים

כשקראתי בגב הספר, על שטיח אמנותי המשמש השראה לספרה של טרייסי שבלייה, הגבירה וחד הקרן, נזכרתי לפתע בשכן שלי בעיר הולדתי, יצחק ויינברג, איש יוצא דופן שלצד עיסוקיו המסחריים, היה אמן שטחי קיר, שיצירותיו היו תלויות במוסדות ציבור רבים בצפון, כמו בקופות חולים. חיפשתי עליו אזכורים בגוגל, ולהוציא סרטון קצר ביו טיוב, המתאר את פרויקט שטיחי השואה שלו, לא מצאתי דבר. באותם הימים, האמנות הזאת נחשבה, תחום לא ברור בין האריגה לציור. יתכן וגם האופנה של הגובלנים, רקמה על גבי בדים מודפסים, חיקוי לאמנות השטיחים הפלמית, שהייתה מאוד נפוצה בילדותי, אך נחשבה מאוד קיטשית, השפיעה על מעמדה הנחות של האריגה האמנותית. כעת הקשר בין אמנות לעמלנות, מאוד נחשב. זיכרון ילדותי עורר בי סקרנות רבה לספרה של שבלייה, העוסק באורגים ובציירים הפלמיים ובקשר ביניהם.

תקופת הרומן מעניינת, קו התפר בין ימי הביניים, שעוד רגע יתפוגגו לתוך העת החדשה, בה עולות הערים, בריסל ופריז כמרכזי אמנות. שבלייה מתארת את גילדות האמנים, אורגי השטחים וטכניקת האריגה, את מעמדן הנחות של הנשים, מצד אחד, גבירות שנישאו בשידוך כעסקה ונועדו להעניק יורשים לאצילים, ומצד שני, בתחתית הסולם החברתי משרתות, נטולות זכויות, שלעתים נפלו קורבן לגברים שראו בהן אובייקט למימוש תשוקות מיניות אפלות, תיאורים יפים ומוחשיים המקנים אמינות לרומן.

ימי הביניים, רוויים בסמלים מסתוריים, אחד מהמעניינים בהם, הוא חיית חד הקרן, שאין ודאות לגבי מקורה, האם מדובר באגדה, או מציאות. חד הקרן סימל מאבק מטפיזי בין אנושיות לחייתיות. קיימות מספר פרשנויות למשמעות אותה מסמלת החייה שממצחה מזדקרת קרן כפלוס, המבקשת לפתות בתולות. מצב הפוך, הגבירה היא שמפתה את החייה והופכת אותה לייצור אוהב ואנושי, גרסה ליפה ולחייה. פירוש שלישי, בכוח חד הקרן להפוך טומאה לטהרה, כבתולה הקדושה, המקדשת את הנישואים. שבלייה בחרה בחייה ובגבירה המפתים והמפותים כשני מצבים אפשריים, והשתמשה בהם כמטפורה לרומן שלה, בו מרכבי הפיתוי והארוטיקה הם הציר המרכזי עליו נעה העלילה.

חד הקרן שימש השראה ליצירת שישה שטחי קיר, הנושאים את השם, הגבירה וחד הקרן, שנארגו מפלנדריה בסוף המאה -15ונחשבים לפאר היצירה הימי ביניימית. כל שטיח מתאר גבירה, יחד עם חד הקרן, בכול תמונה קיימת התרחשות שונה, הגבירה נוגעת בקרנו של חד הקרן, מציבה מול פניו מראה, מנגנת בעוגב, מחזיקה זר ריחני, לוקחת ממתק. כל אחד מחמשת השטיחים, מייצג את אחד מחמשת החושים, המגע, הראיה, השמיעה, הריח והטעם.

השטיח השישי הגדול מכולם, נותן משמעות לסדרת השטיחים. הגבירה עומדת מול תיבה, ומניחה בה מחרוזת אותה היא ענדה, ברקע כתוב: "לתשוקתי היחידה" (A Mon Seul Désir). הוויתור על העדי מסמל וויתור על הנאות חיים ארציות וחיצוניות שעוררו בה חמשת החושים, המבטאים את האדם המונע מכוחות חיצוניים, תפיסת מקומו של האדם בימי הביניים. השטיח השישי מייצג את החוש השישי הפנימי, את רוח האדם וכוח רצונו, ביטוי לתפיסת הרנסנס, שראתה באדם ורצונו החופשי, מרכז ההוויה האנושית. אם כך מדובר בגישה מהפכנית, בשורת העידן החדש, מה גם שזאת נאמרה על ידי אישה.

השטיחים המצויים כיום במוזיאון קולוני בפריז עדיין חידתיים, לא ידועים, יוצרם, מטרת יצירתם, ומי הגבירות הארוגות בהם, תעלומה העשויה להוות בסיס לרומן היסטורי מרתק. האם שבלייה עמדה באתגר, או ביומרה לפרש יצירת אמנות מסתורית, באמצעות רומן שאמור להיות, מעניין וחכם?

העלילה מספרת על, ז'ן לה- ויסט, אציל שאך זה עתה עלה לגדולה, המזמין שטיח קיר, האמור לבטא את מעמדו החדש, ולהעניק לו יוקרה. בהתחלה הוא בקש תמונה של קרב כיאה לגברי התקופה, אך גבירתו גורמת לשינוי הנושא, לחד הקרן והגבירה, יצירה ארוטית ופילוסופית. היצירה הוזמנה מהצייר, ניקולה דו אינוסאין, אישיות מפוקפקת, שילוב של אמן ומפתה נשים חסר תקנה. ניקולה פונה לאורג השטחים, דה - לה - שאפל, בכדי שיארוג את הציור שלו, אתגר מורכב לכל הדעות.

לניקולה הצייר יש בעיה, הוא נקלע לתסבוכת עם בתו של האציל, עם משרתת הגבירה אותה הוא הכניס להריון, ומתעלם מאבהותו וממצוקתה. גם בתו העיוורת של אורג השטיחים מפותה על ידי הצייר, פתיין סדרתי, המזכיר את משיח מהפרסומת "קוואטרו" של סלקום, הרוקד עם שלוש נשים יחד, ולבסוף מסתבך ונופל. הרומן שלנו לעומתו, מסתבך בתוך עצמו, לנפילה מביכה המזכירה את משיח, המלהג בסגנונו הרהבתני, כהעמדת פנים לסטייל מקורי, אך למעשה הוא מייצג טראש בהתגלמותו. עם משיח אנחנו צוחקים יחד על החרטה ברתה שלו, ואילו שבלייה, לועגת לטעם שלנו, באמצעות העמדת פנים לתחכום תרבותי שהרומן שלה מתיימר להיות, אבל הוא לא.

עלילת הרומן קלושה, הדמויות שטוחות, הוא לא מביא לביטוי בצורה משכנעת את רעיונות היצירה והתקופה, שבלייה השתמשה בהם כיומרה ללא כיסוי, הרומן שאמור להיות היסטורי, הפך לרומן רומנטי למשרתות, המשלב ארוטיות בוטה, לעתים ללא צרוך. האתגר לספר את דמויות השטיחים באמצעות גיבורי עלילה, הוא ניסיון מוגשם ולא אינטליגנטי, חוש הריח מודגם באמצעות צבע צמר מסריח ומוזר המעורר תהייה. שפת הרומן, דלה ולעתים גסה. הרומן הזה הוא אריגה לא מזוהה, כמו שַׁעַטְנֵז, חסר זהות וסטייל.

שני דברים טובים אפשר לומר על הספר, בזכותו הכרתי את חד הקרן ואת היצירה המעניינת, חד הקרן והגבירה ואת טכניקת האריגה האמנותית בימי הביניים.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/e/e6/The_Lady_and_the_unicorn_Taste_detail_3.jpg
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/5/58/Unknown_weaver_-_A_Mon_Seul_D%C3%A9sir_-_WGA24179.jpg

יש משהו קסום בעיני בעלילה המתרחשת אי שם בהיסטוריה הרחוקה של המאה ה-15 על ההווי, אורח החיים , העיסוקים, מקורות הפרנסה ותפיסת העולם האופיינית לאותה תקופה .העלילה נסובה על יצירת אומנות ששמורה עד היום באחד המוזיאונים בפריס.הגבירה והחד קרן הוא ספר מעניין דווקא בגלל האופן שבו הסופר מביא את רוח התקופה בצורה כה מוחשית וצבעונית עד שאפשר לחוש את המראות ,להריח את המקומות שבהם מתרחשת העלילה ולשמוע את הקולות. זה מה שיפה כל כך בספר הנפלא הזה שריתק אותי אליו במשך מספר ימים. ממולץ לקרא את הספר גם למי שאינו חובב סיפורים על רקע היסטורי.

נתקלתי בספר הזה ממש בטעות.. לא היה לי מה לקרוא והוא היה קצר ועוד רומן היסטורי שזו האהבה האמתית שלי בקריאה אז התחלתי לקרוא אותו.
ממש נהנתי ממנו, ההתחלה ישר שאבה אותי פנימה לתוך העלילה והצלחתי להכיר את כול הדמויות ואני באמת חושבת שזה ספר ממש ממש טוב. הוא לא ארוך מידי ולא חופר, העלילה ממש לא תקועה ואין תיאורים מיותרים, הסופרת רצתה לרשום את הסיפור של השטיחים האלה ובאמת העבירה את זה בדיוק בצורה שזה צריך להיות.
ממש מיוחד שהיא רשמה רומן היסטורי על יצירת אומנות, הספר שלה גרם לי להסתכל על יצירות אומנות בצורה אחרת לגמרי, בעזרת הספר באמת התחלתי להבין שמאחורי כול ציור או פסל יש סיפור בפני עצמו, סיפור מרתק עם אנשים אמיתיים.
קראתי את הספר ממש מהר ונורא נהנתי ממנו, אהבתי את זה שהיא כול פעם משנה את נקודת המבט של הדמות ובאמת נותנת לקורא ראיה כללית על כול המהלך של היצירה ולמרות שיש שם בדרך כול מיני דרמות של ימי הביניים, הסופרת לא סוטה מהעלילה הראשית שלה ולא מתמקדת יותר מידי בדמויות הפחות חשובות, היא עוברת על כול שלב ביצירת השיחים הללו מבלי להתייחס לדמיות יותר מלשטיחים וזה ממש מיוחד שפשוט כול הספר נבנה רק על השטיחים הללו מבלי להתמקד רק בדמות אחת ראשית. כול הדמויות היו פשוט משניות וראינו את הסיפור של כולם ואת החלק של כול אחד ביצירת השטיחים.
גם ממש אהבתי את הסגנון של טרייסי שבלייה ואני חושבת שאני אקרא את שאר הרומנים ההיסטוריים שלה על יצירות אומנות, היא כותבת בצורה מיוחדת מאוד וקלילה יחסית לימי הביניים והיא הצליחה להעביר את אווירת התקופה ישר לתוך הקורא והצלחתי להזדהות עם הדמויות ולהבין את הרגשות שלהם, ספר מאוד מיוחד וממש מומלץ לאוהבי הרומנים ההיסטוריים.

ללא ספק ספר מופת.
הספר הטוב ביותר של טרייסי שבלייה שאני קראתי (מתוך "נערה עם עגיל פנינה", "מלאכים נופלים" ו"הגבירה וחד הקרן").
ספר קסום שאי-אפשר להניחו מהיד, בו שוזרת שבלייה עלילה אנושית ונוגעת ללב על רקע היסטורי-רומנטי של המאה ה-15 באירופה.
הספר מספר על מלאכת אריגת השטיחים בתקופה זו - אומנות ייחודית אשר נחשפתי לה לראשונה בספר זה וכשסיימתי אותו, מייד התחשק לי לארוג לי שטיח משלי...
ספר חובה לאוהבי ספרות וספר.

אחת הסיבות שאני חושבת שהספר הוא גאוני היא העובדה שגם גברים (סטריייטים) שקראו את הספר הזה וגם נשים חשבו שהוא מדהים.
אין גיבור בספר, כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת בסיפור.לכאורה נשמע מלאה, בפועל אין כמעט חזרתיות על הארועים מנקודות מבט שונות, לומדים להכיר כל דמות מהמקום הכי אישי והעלילה כן נשמרת בצורה אחידה. אפשר לראות שנעשה מחקר ממש רציני לפני הכתיבה,בקיצור ספר ששווה להציץ בו ולהישאב לתוכו.

אהבתי!
אני נורא מתחברת לספרים היסטוריים ככה שחיבבתי אותו מיד.
הופנטתי לגמרי מאריגת השטיחים ומהסיפורים שטווים אותם יחד, לרגע אחד בסיום הקריאה התחשק לי לשבת ליד נול ולארוג לי שטיח עם סיפור מופלא דומה, בפועל מה שעשיתי היה לחפש את התמונות המדהימות ולבהות בהם כאילו אני שותפה לסודות שהם אוצרים בתוכם.
הדמויות כ"כ חיות, שממש ראיתי לנגד עיני את המתרחש.
אני אוהבת סיפורים שמוגשים ככיסוי על יצירות אומנות, זה גורם להכל להראות הרבה יותר חי ואמיתי וטרייסי שבלייה יודעת להגיש אותם בצורה מקסימה.

לאוהבי ההיסטוריה והאומנות וגם לאלו שלא אני ממליצה בחום!!!

אהבתי את הספר הנקרא בקלות ובמהירות
מתפלאת מהיכולת של הסופרת להקים לתחייה את תהליך אריגת השטיחים
ממש כאילו היתה היא עצמה היתה עם הדמויות
בסדנת האריגה וראתה את כל התהליך מקרוב!
פחות אהבתי את סיפור התשוקה שבין הצייר לנערה,
בתו של מזמין השטיחים, לא ריאלי כ"כ בעיני
אך בכל זאת ספר מרתק שכיף לשקוע בו

הרומן "הגבירה והחד-קרן" מבוסס על סדרת שטחי קיר שנארגו במאה ה-15 באירופה. מיד בתחילת הרומן מופיע ניקולה דז-אינוסן (בתרגום מצרפתית- התמים) .
ניקולה הוא ציר מינאטורות שמזומן לחדר הסעודה של משפ' לה-ויסט , משפחה עשירה בממון שמנסה להתברג באצולה המקומית. מסייה לה-ויסט מטיל על ניקולה לצייר סדרת שטחי קיר..אך במקום סדרה שמתארת קרב יצר ניקולה סדרת שטחים שחמישה מתוכם מתארים את חמשת החושים, וכל אחד מהם מכיל דיוקן של גבירה והחד קרן.
השטיחים נארגים בבריסל ,וניקולה נאלץ לנדוד בדרכים על מנת להגיע למשפ' דה-לה-שאפל ,מטובי האורגים מבריסל.
העלילה מסופרת כל פעם ע"י דמות אחרת וכך הקורא מקבל את מירב האינפורמציה.בספר ניתן לראות את היחסים המורכבים בין נשים לגברים וכיצד הכל נארג יחדיו ליצירה מדהימה.
מומלץ לקריאה .