ביקורת ספרותית על סלמנדרה - סלמנדרה: כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים #1 מאת ק. צטניק

---

ספר זה סיימתי לקרוא לפני כשנה בערך, בעקבות יומן קריאה שעשיתי אודותיו.
ובכן, רבים הם ודאי השואלים מדוע, אם כך, אני כותבת ביקורת על ספר שסיימתי לקרוא לפני שנה? למען האמת, הייתי דיי עצלנית כדי לכתוב ביקורת ועם כל הדברים שהטרידו אותי אז וכיום- אפשר להגיד שהעניין ''סוג של'' פרח ממוחי.
אמנם, קראתי את עבודתי שנכתבה על ספר זה בשנית ואז, שבה אליי ההבנה.
אתם מבינים, כל ספרי השואה שקראתי עד אז היו יחסית ''רכים''- ולא שאני מתכוונת שהיו קלים לקריאה, אמנם, אך תיאורי ההתעללות והזוועה היו הרבה פחות מוחשיים מאשר בספר זה.
אני זוכרת את הימים אשר בו קראתי אותו ואת הזוועה לנוכח הכעס שגאו בי בו- זמנית. מכיוון שהארי פרלשניק וסאניה (איני זוכרת את שם משפחתה) היו בסך הכל אנשים רגילים ומאוהבים עד כלות האחת בשנייה, והדבר היחיד שלשמו עברו את כל זאת, רק בשל היותם יהודים.
ומשאני חושבת על כך, עולות הדמעות בעיניי, מכיוון שלמרות שהארי פרלשניק ''שרד'' את כל זאת (אזהרת ספויילר), הוא נשאר כלבדו בעולם החרב והמעלה להבות- ללא אשתו, ללא ידיעה מה עלה בגורל משפחתו והחשוב מכל- מה יעשה כעת? אני מתכוונת, הוא שרד, אך, האם זה היה שווה כל זאת, לאחר שראה את אותה מישהי אשר אהב, אשר גופתה מונחת לה דוממת?
איני יודעת. ספר זה אכן מעלה תהיות ושאלות קשות מנשוא. ולהתעמת עם נושא השואה במלוא אכזריותו- אולי זה דבר קשה מדי, אפילו לאותה מישהי בכיתה ט' (שנה שעברה).
לא אוכל לדרג ספר זה, מכיוון שאינו ניתן לדירוג. זוהי זוועה אשר אנשים עברו ועודם עוברים (לא את השואה באופן ספציפי, אבל איני רוצה לפרט כעת על צפון- קוריאה). אולם, אני ממליצה לקוראו, מכיוון שהוא אכן יכול לגרום לאנשים להעריך את חיים מחדש, לנוכח העובדה שבעיני אנשים פעם, היעדר הפחד נחשב למותרות.

» ביקורות נוספות של מלכת הספרים
» ביקורות נוספות על סלמנדרה - סלמנדרה: כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים #1