ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 באוקטובר, 2023
ע"י אור שהם
ע"י אור שהם
אני מתקשה עדיין להתמסר לאסקפיזם אמיתי, עוד לא הגיעה השעה. אני מרגיש צורך להעניש את עצמי, לכאוב את כאבם. רצחו, עינו וביזו את בני עמי כמו לפני שמונים שנה. נדרנו אז, לעולם לא עוד. והנה, שוב זה קרה.
הארי פרלשניק, מוזיקאי פולני, חש בלבו כורח פנימי לעלות לארץ ישראל בשלהי קיץ 1939. הבעיה? אהובתו סאניה ממאנת. היא ניאותה להקשיב לאזהרות אביה על פני בעלה, ובכך חורצת את גורלם.
היצירה מגוללת את קורות הזוג, מהגטאות, אל מחנות העבודה ומחנות ההשמדה.
כתיבתו של ק. צטניק ישירה ונוגה, דימויו יפים גם אם אפלים. בתיאורו את הזוועה הוא משכיל לרגש ולעורר חמלה. הוא יודע להפיח חיים בדמויותיו, רגע לפני שהוא נוטל אותם מהם, ושובר בכך את לבנו.
הסופר לא נרתע מתיאור אימת השואה כהווייתה, הוא חש אחריות לתעד את השלכותיה של מכונת ההרג הנאצית על האדם. הוא מאניש את המוות בדרכו היצירתית ומביע את כתב אישומו כנגד אלוהים באמצעות דמויותיו.
על אף ריבוי סיפורי הגבורה מאותה התקופה, האופן בו הצליחה לכאורה סאניה להשיב ממחנה העבודה את בעלה, לא היה אמין בעיניי, והרגיש יותר כמו פנטזיה ממציאות.
"סלמנדרה" הוא למעשה מעין שיר הלל לאהבה שהצליחה בדרכה לגבור על הזדון ועל המוות.
לק. צטניק, הלוא הוא יחיאל די-נור, היה חלק בלתי נפרד בפרויקט הנצחת השואה ומיקומה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. עד השתתפותו כעד במשפטי אייכמן (בהם חשף את זהותו הספרותית והתעלף), האתוס הציוני סירב לקבל את ניצולי השואה שלטענתו דאז, צעדו כצאן לטבח.
סגנונו הספרותי של די-נור ב"סלמנדרה", הראשון בסדרת ספריו האוטוביוגרפיים למחצה, היה חדשני בזמנו, והיווה מעין רומן תיעודי הטווה סיפור אהבה רומנטי לצדם של פרטים גרפים קשים.
גם על השואה של שבת השחורה הזאת עוד יספרו, על כל זוועותיה, מחדליה וגיבוריה. יכתבו, יספרו ויגבו עדויות ליד ושם החדש, שלא נעז לרגע לשכוח ולסלוח.
23 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על סלמנדרה - סלמנדרה: כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים #1
» ביקורות נוספות על סלמנדרה - סלמנדרה: כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים #1
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אור שהם
(לפני שנתיים)
תודה על ההמלצה כרמלה, מהתקציר שקראתי אכן הוא נשמע כמו ספר שיכול לסייע כעת.
|
|
|
כרמלה
(לפני שנתיים)
תודה אור.
שנים לא העזתי לקרוא את ק. צטניק. רק בגילי המופלג, קראתי לפני כשנה את "השעון", אותו אני מבינה שמלמדים בתיכון. קשה ומצויין.
מנצלת את ההזדמנות להמליץ על הספר "הבחירה - גם בגיהנום יש תקווה" של הפסיכולוגית ד"ר אדית אגר, שורדת אושוויץ וצעדות המוות. ספר דוקומנטרי עוצמתי, מלא השראה, ומאד אקטואלי לימינו אלה. סיימתי אותו כמה ימים לפני השבת הנוראה. שואבת ממנו כוחות עכשיו. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים)
אכן, אור.
קראתי אותם הרבה לפני גיל 20. זה היה סוג של בולמוס של גיל נעורים ואני משלמת את המחיר עד היום, לצערי. |
|
|
בועז
(לפני שנתיים)
הר"מ (רב-מחנך) שלי בישיבה התיכונית המליץ לנו לקרוא את סלמנדרה בכיתה ט'. לצערי שמעתי להמלצתו וכמה לילות אחר כך התקשיתי להירדם בלילה. ספר מזוויע.
|
|
|
אור שהם
(לפני שנתיים)
מבין ללבך חני, קשה להחזיר את האמונה באנושות אחרי ספרים כאלה,
וסיפור נורא, מקווה שתצליח להתאושש מזה היטב ובמהרה. |
|
|
חני
(לפני שנתיים)
תודה אור
לרוב משתדלת שלע לקרוא ספרים על השואה.זה משאיר אותי עם הרגשה של חוסר אונים מוחלט וחוסר הבנה לגבי בסיס הרוע בבני אדם והתנהגות חייתית שהיא בלתי נתפסת. בדיוק כמו עכשיו.(בת של חברים שניצלה רק כי ערמה של גופות היו עליה). לא נשכח ולא נסלח!!! |
|
|
אור שהם
(לפני שנתיים)
זה לא ספר שצריך לקרוא לפני גיל 20+ yaelhar, וגם אז רק במידה ומוכנים נפשית (ולא תמיד ניתן).
|
|
|
אור שהם
(לפני שנתיים)
אני אמשיך לפחות ל"בית הבובות" (השני בסדרה).
אלא אם נחשפת כבר לתיאורים קשים דרך ספרי שואה אחרים, אני חוזר בי סקאוט, אולי הוא יהיה גרפי מדי עבורך. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים)
בגיל צעיר מדי קראתי את כל מה שפורסם עד אז על השואה.
הספרים של ק.צטניק אחראים לעובדה, שמאז אני לא יכולה לקרוא שום ספר על השואה. לא יודעת מה ערכו הספרותי, אבל הוא תיאר דברים שחווה ברמת אמינות וזוועה גבוהים מאד. |
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים)
אור- תודה. אמן.
אז אני חושבת שאנסה אותו. לא יודעת אם עכשיו אבל מאמינה שבעתיד. אתה תמשיך לשאר הספרים בסדרה? |
|
|
אור שהם
(לפני שנתיים)
לא הרגשתי שהתיאורים גרפיים יותר מהזוועות המתוארות אצל פרימו לוי או ויקטור פראנקל למשל, אבל אנשים חולקים עליי.
לגבי בת דודתך, מזעזע סקאוט, שמח שהיא שלמה ומקווה שהיא וכולכם תצליחו להשתקם מהאירוע הקשה הזה במהרה. |
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים)
אני בסדר. אני לא יכולה לדמיין מה ---היא--- עברה.
לדעתי זו תהיה טראומה גדולה בשבילה. אני יודעת שדוד שלי השתגע מדאגה, כל הזמן היו חששות כי הוא כבר איבד בן אחד לטרור, אז לאבד עוד אחת? הכי חשוב שהיא בריאה ושלמה.אני מקווה שגם בריאותה הנפשית תהיה שלמה. |
|
|
ראובן
(לפני שנתיים)
אני לא יכול לדמיין איך את מרגישה,סקאוט.
|
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים)
ביקורת יפה.
אני חוששת לנסות את ספריו דווקא בגלל תיאורי היתר של הזוועה. קראתי ספרים המגוללים את קורות העם היהודי בשואה אבל משום מה כאן תמיד נוצר לי הרושם שהתיאורים זוועתיים, בסגנון הציפור הצבועה. לגבי השבת השחורה- בת דוד שלי גרה בנתיבות והיא עחדכנה אותנו על מחבלים שמכתרים את ביתה והיא מפחדת למות. אוזלת היד שהרגשתי באותו רגע שאני לא יכולה לבוא לעזור לה תלווה אותי זמן רב. |
|
|
מורי
(לפני שנתיים)
ניסיתי פעם משהו משלו ולא זרם.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
