ביקורת ספרותית על משחק זיכרון - יונה לינה #3 מאת לארס קֶפּלֶר
ספר טוב

---

האמת שאחרי "המהפנט" שקצת התיש אותי לא ציפיתי להישאב כך לתוך הספר. אבל לשמחתי העלילה מותחת ומשכנעת, אם כי נשארו מעט שאלות שלא מקבלות מענה מלא בעיקר לגבי דמותה של החשודה המיידית בעלילה - הנערה ויקי בנט- שבסופו של דבר לא ברור מה היא, דמות של שורדת עם מאפיינים של ילדה ננטשת שמחפשת אהבה או נערה תוקפנית ואלימה בעלת נטיות רצחניות. גם דמותה של מי שהטיבה עם הנערה, אותה אשה עשירה, אלין, שמסתבר שהיא גם יהודיה(כמובן), שלעתים היא דמות פלקטית - שיצאה מתוך ירחון אופנה מפורסם ולעתים היא דמות בעלת פנים רבות שבתוכה אהבות ושנאות ואכזבות - לרגע היא מצטיירת כאשה החלטית שמוכנה לצאת למסע להצלת חייה של הנערה וברגע אחר היא סתמית כמו ידוענית מן השורה השלישית. אבל הגיבור האמיתי של הסיפור המפקח יונה לינה, שלאט לאט רק כמשקיף מהצד ואני איתו, מקלף שכבה אחר שכבה מן הסיפור העצוב של חברה שלכאורה מגשימה החלום של מדינת רווחה מוצלחת, וחושף לפני הקוראת עוולות של הפרטה, של מעמדות נישאים ותחתונים, של התעללות ופגיעה בחסרי ישע, ובעיקר באלימות שמבעבעת ועולה ופוגעת בכולם. הסיפור הבלשי הוא תלבושת נאה כדי לספר את החלק העצוב של החלום השבדי - אך הוא עדיין מרתק כל כך שמוכרחים להקדיש לו שעתיים ולשמוח על הסוף שיש בו קמצוץ של תקווה.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על משחק זיכרון - יונה לינה #3