• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

מאת גרהם גרין

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוגדירוג
הוצאה לאור:עמיחי
שנת הוצאה:1963
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
scoe
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

חביב ומאיר באור עוקצני וסטירי את הריגול האנגלי בתקופת מלחמת העולם השניה. סוכן שואבי האבק שממציא רשת ריגול ומדווח עליה למפעיליו בלונדון ואשר גורם לתסבוכת פוליטית. השפה קצת מיושנת וקצת פוגמת בהנאת הקריאה. אני מנסה להשוות את הספר הזה ל"חייט מפנמה" של ג'ון לה קארה - עלילה דומה להפליא על חייט עלית בפנמה המגויס לשירות המודיעין הבריטי וממציא רשת ריגול דמיונית ו"משגע" את לונדון בדיווחיו. רק שג'ן לה קארה עושה את זה טוב יותר. לגרהם גרין בכל מקרה שמורה זכות הראשונים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של חמדת
חמדת
1קורא|גיל ממוצע70|100%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
683 ביקורות•1 נבחרות•3,513 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות683
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,513
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת287מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של רוני

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני 3 שבועות•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
אפילו פרפר מטיל צל

אפילו פרפר מטיל צל

מיה לוי־ירון

שמח להיות הראשון שמדרג את הספר. אהבתי אותו מאוד. יש בו משפטים חכמים ומבריקים שממש היה לי רצון (ואולי עוד אעשה זאת) ל"מרקר" אותם כך שיהיו ברשותי גם כן. זה לא ספר עם עלילה התחלה וסוף אבל יש פה סיפור שכתוב כל כך יפה עם הבלחות לעולמה האישי העשיר של הכותבת. זה ספר שאם הייתי צריך להגיד עליו מלה אחת - חכם. התיאור של הספרים בספרייה בה עובדת גיבורת הספר אשר עם סגירת הספרייה מתחילים לקרוא אחד את שכנו - הוא תיאור נפלא. הספרים הישנים ששמו אותם למעלה להיכן שאף אחד לא מגיע - תיאורם כספרים הנעלבים הוא פשוט מקסים. משפט יפה "...לא קיבלנו מהאימהות העייפות שלנו מפתח אמיתי לרצונות שלנו, ומפתח שלא פותח , מתכסה חלודה, הופך לדג רעיל בנשמה" תיאור של נשיקה .."נישקת אותו. ברוך, גם בזעם כאילו שלפת את הנשיקה הזאת מתוך מחסן של נשיקות אבודות.." תיאור העמידה מול ארון הבגדים "...היא מאמינה שמגיל מסוים השמלות בארון הבגדים אוצרות יותר זכרונות ממי שלבשה אותן...כוח האינרציה של הזיכרון הוא שמכריע מי מהן תילבש היום על ידה.." ועוד מלא דוגמאות של משפטים מלאי יופי שמעוררים מחשבה. ספר מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

זה לא הספר הראשון שהייתי לוקח לאי בודד. בסה"כ ספר סביר ובעיני - לפחות - הציפיות היו מעל מה שקבלתי - אבל כמובן זה אישי ו"על טעם ועל ריח..." - זה ספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה ולמרות התרגום העכשווי, זה נשמע מיושן (זה מה שזה) ולא ממש מותח. זו אכן לכאורה עלילת פשע אבל מה שכתוב בדש האחורי "רומן מפתיע, חסר רחמים ורב תהפוכות וכו'" לא לגמרי מצדיק את הקצב האיטי והלא כך מפתיע של הסיפור. זה עדיין ספר שכדאי לקרוא ולו כדי, לפחות פעם אחת, לקרוא את פטרישיה הייסמית וגם להבין תוך אחרית הדבר את הרקע לסיפור. על הסיפור אין הרבה מה להרחיב - בחור עם רקע של גירושים קשים, משועמם שמוצא לעצמו "עניין" - ממש לא אירוטי - להציץ בחלון מטבחה של אשה צעירה ולעקוב אחר תנועותיה- לאחר שהיא "תופסת" אותו על חם - היא מתאהבת בו למרות אירוסיה והארוס הנבגד מתחיל במסע נקמה נגד הבחור וכך מתפתחת לה העלילה מול בלש עם השם המקורי ליפנהולץ. בקיצור - אפשר לקרוא אבל לא ממש התלהבתי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
אטלנטיס

אטלנטיס

רון מיברג

מבחינת יכולת הכתיבה מגיע לו מעולה - יש פה כתיבה שאני מאוד נהנה ממנה, אבל הנושאים האיזוטריים שהוא עוסק בהם .... חבל שלא מנצל את כשרון הכתיבה הבאמת ייחודי שלו לנושאים שתופסים יותר. מצד שני הזדמנות להכיר פנים אחרות של אמריקה דרך כותבים, מנגנות, יוצרים. כמובן שהקטעים האישיים בהם הוא פותח את הנפש ואת הצרות האישיות שלו הם קטעים מאוד חזקים וקצת עצוב לקרוא על ההידרדרות ממעמד של כותב-על, לאיך שהוא מתאר את עצמו כעת. ספר בהחלט קריא מאוד אבל לא לכל אחד.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
ירח דם

ירח דם

יו נסבו

הארי הולה עדיין חי ובועט!! עדיין מצליחים לסחוט מהלימון המשומש הזה ספר טוב. הפעם שולפים את הבלש הארי הולה ממקום גלותו בלוס אנג'לס כאשר "סיפור הכיסוי" הדי מאולץ לפיתוח העלילה בתחומי נורבגיה הוא "מחויבותו" לעזרה לשחקנית הוליוודית מזדקנת שנקלעה לחוב עצום והוא לקח על עצמו להציל אותה. מכאן ואילך עלילה קולחת, מרתקת ומעניינת ומאוד דומה בסה"כ לעלילותיו הקודמות עם דמויות מוכרות ועם עוד פרטים מזוויעים לגבי רוצח עם מניעים חולניים, רעיונות מטורפים, רקע ילדות קשה ביותר וכל המרכיבים הדי מוכרים מעלילותיו הקודמות של בלשנו הארי, כולל האינטריגות ומאבקי הכוח מול המשטרה הממוסדת שאותה עזב, תוך מערכת יחסים גם כן לא חדשה עם העיתונות הפלילית אבל למרות הכל ולמרות "הלימון הסחוט"- ספר בהחלט טוב שקשה לעוזבו לרגע.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "האיש שלנו בהאוואנה"

האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

העלילה מתרחשת בקובה, בעיקר בבירה הוואנה במהלך שנות שלטונו האחרונות של פולחנסיו בטיסטה ( עלה לשלטון בעקבות הפיכה צבאית ב-10 במרץ 1952 וברח לפלורידה ב-1 בינואר 1959) ולאחר שפידל קסטרו החל לפעול במחוז אוריינטה (דצמבר 1956). הספר עצמו פורסם באוקטובר 1958.

וורמולד, אזרח בריטי, בשנות ה-40 לחייו, צולע קלות (כמו הגיבור בספרו של גרין "סופו של רומן"), אשתו עזבה אותו והוא נשאר עם בתו מילי, בת ה-16. הוא מייצג חברת שואבי אבק בסניף בהאוונה. הסוכנות שלו אינה בדיוק סיפור הצלחה. בתו מילי, בת ה-16, קתולית אדוקה בכל האמור בטקסים ובתפילות. היא מוציאה ממנו כל מה שהיא רוצה למרות המצב הכלכלי הקשה שלו. בנוסף היא מתרועעת עם סגורה, מפקד המשטרה האכזרי של הוואנה. במצב עניינים עגום זה פונה אליו סוכן בריטי בשם הותורן ובשם הפטריוטיות מבקש לגייסו כסוכן הביון הבריטי בהוואנה. וורמולד, הזקוק להכנסה נוספת כאוויר לנשימה, נענה בחיוב ומקבל את עצתו של ידידו הטוב ביותר, דר. האסלבאכר, רופא גרמני מבוגר המתגורר בהוואנה, ומתחיל לספק דיווחים כוזבים למפעיליו. הוא בונה רשת דמיונית של סוכני משנה, המבוססת על שמות חברים במועדון מקומי, ונותן דרור לדמיונו הפרוע. ההכנסות זורמות ומפעיליו מרוצים. הם מרוצים עד כדי כך שהם שולחים לו עוזרת בשם ביאטריס וצפן....

מכאן העלילה רק מסתבכת וורמולד נאלץ לכל כח היצירתיות שלו כדי שלא יתגלה השקר שלו. יתרה מזאת, עולם המציאות חודר לעולם המומצא שלו. חלק מסוכניו הפיקטיביים מוצאים את מותם. באותה עת הוא צריך להתנהל בזהירות רבה מול סגורה, מפקד המשטרה בהוואנה, החושק בבתו. עם הגעתו של קרטר, נציג של חברת מתחרה המשווקת שואבי אבק, המצב מסתבך כשמסתבר שקרטר הוא לא רק סוכן מכירות של שואבי אבק...

ובינתיים במטה המודיעין הבריטי שביעות הרצון מהסוכן החרוץ וממפעילו גורמת למודיעין לשמור על הידיעות לעצמו ולא לחלוק את הידיעות הטכניות עם מומחים או סוכנויות אחרות. גרין מתאר בצורה יפה את ההתנהלות שירות המודיעין ואת השגרירות הבריטית בהוואנה. גרין ממשיך לתוות את העלילה וללעוג לדרך בה מפעיליו של וורמולד מתמודדים עם התנהלותו. כאמור, גם משרד החוץ הבריטי מוצג באופן מגוחך. הלעג של גרין ליכולת ההערכה של משרד החוץ הבריטי מעוגן במציאות: באוגוסט 1958 כארבעה חודשים לפני נפילת משטר בטיסטה, משרד החוץ הבריטי העריך שהסיכוי לעלית קסטרו לשלטון הוא קלוש.

הגיבור וורמולד עובר טרנספורמציה במהלך התפתחות העלילה. מלוזר חסר-חן ומי שאינו מצליח בעסקיו לדמות יצירתית הלוקחת את גורלה בידיה. פטר הולמה, במאמר שכתב על הספר, ציין כי קרטר, הדמות היריבה של וורמולד, חולקת אותו שם של תלמיד שהתענה לגרין בילדותו. גרין הרבה להשתמש באירוניה דקה. כך הוא אומר למילי בתו התוהה על פשר השתקעות אביה בכתיבה – היא אינה יודעת מה הוא כותב – הוא אמר לה שהוא הפך לסופר בעל דמיון גם ביאטריס, שותפתו לניהול "תא המודיעין", אומרת לו שהוא משתף אותה בעבודה כאילו הוא סופר. גם דמותו של הותורן זוכה למחמאה אירונית: מנהליו במודיעין רואים בו כמי שתמיד טעה בהערכתו את האנשים שגייס ואילו הפעם – במקרה של וורמולד – הוא הצליח....

כמו בלא מעט מספריו, גם הדת הנוצרית קתולית מוצאת את מקומה באמצעות דמותה של מילי. היא מתחנכת בבית ספר המנוהל על ידי נזירות ומקפידה, גדולה כקטנה, על התפילות ובמקביל נהנית מתפנוקי החיים. הואיל ומדובר בקומדיה, גם במקרה זה ההתייחסות לעניין "הדתיות" היא היתולית וחסרת כובד-הראש המאפיין לא מעט מספריו האחרים.

פטר הולמה ציין כי הסיפור "מבוסס על מקרה אמיתי", שלו גרין נחשף במהלך עבודתו בריגול הנגדי של בריטי בשנות ה-40': סוכנים בפורטוגל העבירו מידע מודיעיני כוזב למודיעין הגרמני תמורת בצע כסף.... לדברי הולמה, מיקום העלילה בקובה לא נבע ממשהו ייחודי לקובה. וכך גרין עצמו העיד על עיסתו: "אני חושב שהספר 'האיש שלנו בהוואנה' הוא ספר קומי טוב. המטרה לא היתה לדבר על קובה, אלא לעשות צחוק מהשירותים החשאיים. הוואנה היתה רק הרקע – תאונה – לא היה לזה קשר לאהדתי לפידל (קסטרו)". יצוין כי גרין עצמו היה פעיל באמצעות ידידו חבר פרלמנט ממפלגת הלייבור כדי לעורר דיון בפרלמנט הבריטי נגד מכירת נשק למשטר של בטיסטה.
ואכן עוד לפני כתיבת הספר, גרין הכין תסריט דומה, אך התוכנית המקורית היתה למקם את העלילה באסטוניה ב-1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, אך העברת העלילה לקובה בזמן המלחמה הקרה נראתה כמעניינת ורלבנטית יותר באותה עת.

גרין ביקר בקובה מספר פעמים בקובה במהלך שנות ה-50' עניינו במקום גבר בעקבות ראיון שערך עורך בניו-יורק טיימס שראיין את פידל קסטרו במפקדתו שבאיזור ההררי במחוז אוריינטה, דבר שגרם למבוכה גדולה למשטר בטיסטה (פברואר 1957). הולמה הזכיר באותו מאמר שגרין השתתף בזמן העבודה על הסרט בהוואנה. הוא קיבל אישור להפקת הסרט בקובה ממשטר בטיסטה, ולאחר נפילת משטר זה גם ממשטרו של קסטרו עם כי המתאם מטעם ממשלה זו התלונן שדמותו של סגורה, מפקד משטרת הוואנה, אינה מיוצגת באופן אכזרי מספיק כפי שהיתה הדמות האמיתית – אסטאבאן ונטורה נובו (1913-2001). ואכן אמנם סגורה מאופיין כאדם בעל שם של איש אכזר, אך התנהלותו מול וורמולד ובתו היא ג'נטלמנית וגם האיזכור של ארנקו העשוי מעור אדם מוצג ע''י סגורה עצמו שהוא נלקח מאדם שעינה למוות את אביו....

השורה התחתונה: הספר כתוב היטב, שזור בהומור דק ומצבים ואירוניה. אני מעדיף יותר את ספריו "הכבדים" יותר, אך אין זה מפחית מההנאה שבקריאת ספר זה.
הערה: הספר שקראתי יצא לאור בספרית מעריב ב-1985 בתרגומו של אהרון אמיר.

הערה: קראתי את הספר שיצא לאור ב-1985 בהוצאת מעריב בתרגומו של אהרון אמיר.
.

לפני שנה•
★★★★★
•דן סתיו
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

נראה שאנחנו לא מטילים שום ספק בנחיצות ובהכרחיות של שירות ביון למדינה. לכל מדינה. גם למדינות שאין להן אויבים טבעיים כבר עשורים רבים. נראה שאנחנו מניחים שמעשר ממה שנקרא "התוצר הלאומי" חייב להגיע לשירותי ביטחון שונים, מדינה חסרת שירותים כאלה אינה ראויה להיקרא מדינה...גרין רוקח פה פארודיה חמודה, המתייחסת לשירות הביון הבריטי, ומתאר בשנינות רבה את התרבות הזאת, בה אין, אולי, ראשי ועד כוחניים המספקים עבודה משתלמת לאנשי שלומם ובני משפחתם, אך יש שירות ביון ושירות החוץ, המספקים עבודה משתלמת ל"אולד בויס".

מעשה באחד מר וורמולד, בריטי לא יוצלח החי בהוואנה ומתפרנס בדוחק ממכירת שואבי אבק. היתה לו אשה (שעזבה אותו), יש לו בת בת 17 שמתייחסת אליו בפטרונות טובת לב וכורכת אותו ללא מאמץ על אצבעה הקטנה. יש לו חבר אינטימי - רופא גרמני בגימלאות, שב 15 שנות חברותם עדיין לא התקדמו לשימוש בשמות פרטיים. מה שחסר לו זה קצת כסף, שיאפשר לו רווחה מסויימת. ואת הרווחה הזאת מספק סוכן חשאי מכור לסודות ודרמות, שמתעקש לגייס אותו - את וורמולד - להיות סוכן חשאי בעצמו. וורמולד - לאחר כמה ביטויים של אי רצון, מוצא עצמו נאלץ להפוך למרגל ולשלוח דו"חות כיד הדמיון הטובה עליו.

הספר משובב נפש. הוא מתייחס בצורה צינית לשוחרי הריגול ולדמיון היצירתי שהם מפגינים. משסע את יומרותיהם של ראשי השירות, בוחן את חששם מחשיפת הסיפור הנלעג, העולם של שירות החוץ הבריטי באותה תקופה (הספר יצא לאור ב 1958) ושיתוף הפעולה הכפוי בין אנשי השגרירות (המוארים) לבין המרגלים (המוצללים) מתואר בצורה מוצלחת ומצחיקה. "...ואנחנו לא מאמינים לכם יותר כשאתם אומרים שאתם רוצים שלום, צדק וחירות. איזו מין חירות, בדיוק? אתם רוצים את הקריירות שלכם..." הספר הזה מומלץ ביותר לכל מוקירי ומעריצי שירותי הביון באשר הם, יחד עם "התמים" של מקיואן. וגם לאחרים, כמובן, המוכנים לצחוק על כמה פרות קדושות - בבריטניה, בבריטניה, לא אצלנו...



הערה חשובה - זה לא הספר שכריכתו מופיעה פה! מדובר בספר בהוצאת "פן" מ2012, בתרגום (מוצלח) של יואב כ"ץ, ועם ציור כריכה שמאפשר לקרוא את הספר גם ברשות הרבים בלי להתבייש...

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

ספרי ריגול ומתח אינם כוס התה שלי ,אבל גראהם גרין -כן !
לספריו התוודעתי לראשונה בשנות ה-70 בתרגומים הנפלאים של הוצאת עם עובד , במיוחד את :

-"העוז והתפארת " -העוסק אודות המאבק במקסיקו בין המדינה האתאיסטית לכנסייה.

-"כמאכולת אש "- עלילה המתרחשת במחנה מצורעים בלב בג'ונגל בקונגו.

-"מסעותי עם דודתי " -מסעות גמלאי אנגלי עם דודתו הזקנה ברחבי אירופה אשר מצליחה לנער ממנו את השמרנות הג'נטלמניות האנגלית הידועה .

הזיכרון אודות הספרים הללו נשאר חקוק היטב בי ,לא רק בגין כתיבתו של ג. גרין ,אלא בשל כריכות העטיפה הנהדרות של ההוצאה הזאת באותם עשורים- מבחינתי הם מקשה אחת .


אבל נחזור להווה . הספר הנו פרודיה על ספרי הריגול ומתח ובעיקר על התנהלות אנשי הסוכנות הביון הבריטית,שהסופר באחד משלבי חייו היה חלק מהארגון ההוא ,וכן סאטירה פוליטית וחברתית שהמרחק הבין-יבשתי בין אנגליה לקובה גורם לפרשנות שונה בקודי התנהגות וחשיבה בין הגיבורים המתנהלים בפרשת הריגול שבספר .

הזמן -קובה של שנות ה-50 תחת משטרו של הגנרל בטיסטה

הגיבור-מר וורמולד האנגלי איש קטן ואפרורי המוכר שואבי-אבק ,אשתו ברחה ממנו והשאירה תחת חסותו לגדל בת יפיפייה ומניפולטיבית בגיל ההתבגרות,שכמובן הוא אינו יכול להתמודד עם דרישותיה הכספיות .

משום מקום נופלת עליו הצעה מפתה להפוך למרגל בשירות הוד מלכותה -לספק מידע ובתמורה ליהנות מהכנסות כספיות צדדיות שיעזרו לו במימון גחמותיה של בתו הקפריזית.

הבעיה - שבגין אפרוריותו הוא אינו מסוגל לגייס סוכנים.ומכאן הוא מתחיל להמציא דוחות ,סוכנים ואירועים בדויים שבינם לבין המציאות אין הקשרים ובסיס . והדברים מפה והלאה רק הולכים ,מסתבכים ומפתיעים .

על קווי העלילה הזאת גרין מספק מנה גדושה של סאטירה ,לגלוג ומצבי -אבסורד בהתנהלותם של אנשי סוכנות הריגול הבריטי על כל מדרגיה.

האנדרסטיטמנט {ההמעטה } בחוש ההומור האנגלי שגרין משתמש בו למכביר בכתיבתו פשוט גאונית,מצחיקה ומשעשעת .

ולכן למרות שאיני מאוהדות הז'אנר של ספרות הריגול והמתח -נהניתי מאוד מהקריאה בספר .

הספר שיצא בתרגום חדש של יואב כ"ץ -סוחף ומתגלגל .{למרות שאיני מחליפה את התרגומים האלמותיים של :אמציה פורת וחנוך ברטוב }.

כריכת הספר עוצבה באופן יפה ,מעוררת כבוד ומותאמת לרוח עלילת הספר ,ועל כך מגיעות מחמאות .

הקריאה בספר -מעניקה חוויה המשלבת עולם של מתח ,ריגול,עלילה מפתיעה ומסתבכת -ברוטב הומור אנגלי משובח .

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חמדת
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

הוואנה, קובה. שנות החמישים של המאה הקודמת. סיפור מוטרף. עלילה בלתי מתקבלת על הדעת בכל קנה מידה. דמויות הזויות. הכתיבה של גראהם גרין.
מה עוד צריך ביום שלא החליט עדיין אם הוא קיץ או אביב או חורף ?
הסיפור קליל, כמו קומדיה שנונה ומוצלחת. באמת מוצלחת. כזאת שיוצאים ממנה עם מצב רוח טוב וחיוך על הפנים.
אין יותר מדי תובנות או ערך מוסף "פסיכולוגי" אבל הוא טוב מאוד בתור ספר ממש נחמד (וכתוב נפלא) בין שני ספרים כבדים או משעממים או מעצבנים.
גראהם גרין - YOU ROCK !

לפני 14 שנים•מיכל
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

מזמן לא צחקתי ונהניתי מספר כמו שצחקתי ונהניתי מספר זה.
לכל מי שעוד לא קרא, ובא לו לרומם את מצב הרוח, ספר זה מיועד בדיוק למטרה הזו.

זוהי פרודיה משעשעת, על ריגול בשרות הוד מלכותה בקובה. גיבורנו וורמולד הוא מוכר שואבי אבק, לא יוצלח, אשר נודב למשימת ריגול. משימת הריגול שלו הינה גיוס סוכנים על מנת להפיק מידע מודיעיני.
מה עושים כשגיבורנו אין לו מושג את מי לגייס, לגראהם גרין הפתרונות.
הסופר מבריק, בהומור שנון הוא מוצא פתרון יצירתי לגיבורנו.
העלילה בהמשך מסתבכת ויוצרת מתח, ובאופן פלא, כפי שגרין יודע לעשות, אני מוצאת עצמי מזדהה עם גיבורנו. רוצה שיצליח במשימה. אז מה אם הוא לא יוצלח.
הנאה מובטחת. מומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•צילה
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

גרהאם גרין היה סופר שנון ועוקצני וכזה גם הספר.
גרין "לא דופק חשבון" וצוחק על כל מה שרקוב בעיניו בסוכניות החשאיות למינהן.
ברומן שנון ועוקצני במיוחד שוטח בפנינו גרין את ראיתו את האדם הרגיל המגויס לשורות הארגון החשאי ומצליח לסובב את כולם על האצבע הקטנה בלי בכלל להתכוון לכך, לא באמת בכל מקרה.
מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•scoe
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

גרהם גרין

נכון שלפעמים בא לנו לקרוא ספר קליל ולא מחייב, בעיקר לאחר ספר עמוק וקצת כבד? זהו אחד מהספרים. במילה אחת: 'משעשע'.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יניב
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
האיש שלנו בהאוואנה

האיש שלנו בהאוואנה

מאת גרהם גרין

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של רוני
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“גרהאם גרין היה סופר שנון ועוקצני וכזה גם הספר. גרין "לא דופק חשבון" וצוחק על כל מה שרקוב בעיניו בסו”

7/8
ביקורות על האיש שלנו בהאוואנה
הבאה
יניב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“נכון שלפעמים בא לנו לקרוא ספר קליל ולא מחייב, בעיקר לאחר ספר עמוק וקצת כבד? זהו אחד מהספרים. במילה א”