ביקורת ספרותית על האיש שלנו בהאוואנה מאת גרהם גרין
ספר מעולה

---

העלילה מתרחשת בקובה, בעיקר בבירה הוואנה במהלך שנות שלטונו האחרונות של פולחנסיו בטיסטה ( עלה לשלטון בעקבות הפיכה צבאית ב-10 במרץ 1952 וברח לפלורידה ב-1 בינואר 1959) ולאחר שפידל קסטרו החל לפעול במחוז אוריינטה (דצמבר 1956). הספר עצמו פורסם באוקטובר 1958.

וורמולד, אזרח בריטי, בשנות ה-40 לחייו, צולע קלות (כמו הגיבור בספרו של גרין "סופו של רומן"), אשתו עזבה אותו והוא נשאר עם בתו מילי, בת ה-16. הוא מייצג חברת שואבי אבק בסניף בהאוונה. הסוכנות שלו אינה בדיוק סיפור הצלחה. בתו מילי, בת ה-16, קתולית אדוקה בכל האמור בטקסים ובתפילות. היא מוציאה ממנו כל מה שהיא רוצה למרות המצב הכלכלי הקשה שלו. בנוסף היא מתרועעת עם סגורה, מפקד המשטרה האכזרי של הוואנה. במצב עניינים עגום זה פונה אליו סוכן בריטי בשם הותורן ובשם הפטריוטיות מבקש לגייסו כסוכן הביון הבריטי בהוואנה. וורמולד, הזקוק להכנסה נוספת כאוויר לנשימה, נענה בחיוב ומקבל את עצתו של ידידו הטוב ביותר, דר. האסלבאכר, רופא גרמני מבוגר המתגורר בהוואנה, ומתחיל לספק דיווחים כוזבים למפעיליו. הוא בונה רשת דמיונית של סוכני משנה, המבוססת על שמות חברים במועדון מקומי, ונותן דרור לדמיונו הפרוע. ההכנסות זורמות ומפעיליו מרוצים. הם מרוצים עד כדי כך שהם שולחים לו עוזרת בשם ביאטריס וצפן....

מכאן העלילה רק מסתבכת וורמולד נאלץ לכל כח היצירתיות שלו כדי שלא יתגלה השקר שלו. יתרה מזאת, עולם המציאות חודר לעולם המומצא שלו. חלק מסוכניו הפיקטיביים מוצאים את מותם. באותה עת הוא צריך להתנהל בזהירות רבה מול סגורה, מפקד המשטרה בהוואנה, החושק בבתו. עם הגעתו של קרטר, נציג של חברת מתחרה המשווקת שואבי אבק, המצב מסתבך כשמסתבר שקרטר הוא לא רק סוכן מכירות של שואבי אבק...

ובינתיים במטה המודיעין הבריטי שביעות הרצון מהסוכן החרוץ וממפעילו גורמת למודיעין לשמור על הידיעות לעצמו ולא לחלוק את הידיעות הטכניות עם מומחים או סוכנויות אחרות. גרין מתאר בצורה יפה את ההתנהלות שירות המודיעין ואת השגרירות הבריטית בהוואנה. גרין ממשיך לתוות את העלילה וללעוג לדרך בה מפעיליו של וורמולד מתמודדים עם התנהלותו. כאמור, גם משרד החוץ הבריטי מוצג באופן מגוחך. הלעג של גרין ליכולת ההערכה של משרד החוץ הבריטי מעוגן במציאות: באוגוסט 1958 כארבעה חודשים לפני נפילת משטר בטיסטה, משרד החוץ הבריטי העריך שהסיכוי לעלית קסטרו לשלטון הוא קלוש.

הגיבור וורמולד עובר טרנספורמציה במהלך התפתחות העלילה. מלוזר חסר-חן ומי שאינו מצליח בעסקיו לדמות יצירתית הלוקחת את גורלה בידיה. פטר הולמה, במאמר שכתב על הספר, ציין כי קרטר, הדמות היריבה של וורמולד, חולקת אותו שם של תלמיד שהתענה לגרין בילדותו. גרין הרבה להשתמש באירוניה דקה. כך הוא אומר למילי בתו התוהה על פשר השתקעות אביה בכתיבה – היא אינה יודעת מה הוא כותב – הוא אמר לה שהוא הפך לסופר בעל דמיון גם ביאטריס, שותפתו לניהול "תא המודיעין", אומרת לו שהוא משתף אותה בעבודה כאילו הוא סופר. גם דמותו של הותורן זוכה למחמאה אירונית: מנהליו במודיעין רואים בו כמי שתמיד טעה בהערכתו את האנשים שגייס ואילו הפעם – במקרה של וורמולד – הוא הצליח....

כמו בלא מעט מספריו, גם הדת הנוצרית קתולית מוצאת את מקומה באמצעות דמותה של מילי. היא מתחנכת בבית ספר המנוהל על ידי נזירות ומקפידה, גדולה כקטנה, על התפילות ובמקביל נהנית מתפנוקי החיים. הואיל ומדובר בקומדיה, גם במקרה זה ההתייחסות לעניין "הדתיות" היא היתולית וחסרת כובד-הראש המאפיין לא מעט מספריו האחרים.

פטר הולמה ציין כי הסיפור "מבוסס על מקרה אמיתי", שלו גרין נחשף במהלך עבודתו בריגול הנגדי של בריטי בשנות ה-40': סוכנים בפורטוגל העבירו מידע מודיעיני כוזב למודיעין הגרמני תמורת בצע כסף.... לדברי הולמה, מיקום העלילה בקובה לא נבע ממשהו ייחודי לקובה. וכך גרין עצמו העיד על עיסתו: "אני חושב שהספר 'האיש שלנו בהוואנה' הוא ספר קומי טוב. המטרה לא היתה לדבר על קובה, אלא לעשות צחוק מהשירותים החשאיים. הוואנה היתה רק הרקע – תאונה – לא היה לזה קשר לאהדתי לפידל (קסטרו)". יצוין כי גרין עצמו היה פעיל באמצעות ידידו חבר פרלמנט ממפלגת הלייבור כדי לעורר דיון בפרלמנט הבריטי נגד מכירת נשק למשטר של בטיסטה.
ואכן עוד לפני כתיבת הספר, גרין הכין תסריט דומה, אך התוכנית המקורית היתה למקם את העלילה באסטוניה ב-1938, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, אך העברת העלילה לקובה בזמן המלחמה הקרה נראתה כמעניינת ורלבנטית יותר באותה עת.

גרין ביקר בקובה מספר פעמים בקובה במהלך שנות ה-50' עניינו במקום גבר בעקבות ראיון שערך עורך בניו-יורק טיימס שראיין את פידל קסטרו במפקדתו שבאיזור ההררי במחוז אוריינטה, דבר שגרם למבוכה גדולה למשטר בטיסטה (פברואר 1957). הולמה הזכיר באותו מאמר שגרין השתתף בזמן העבודה על הסרט בהוואנה. הוא קיבל אישור להפקת הסרט בקובה ממשטר בטיסטה, ולאחר נפילת משטר זה גם ממשטרו של קסטרו עם כי המתאם מטעם ממשלה זו התלונן שדמותו של סגורה, מפקד משטרת הוואנה, אינה מיוצגת באופן אכזרי מספיק כפי שהיתה הדמות האמיתית – אסטאבאן ונטורה נובו (1913-2001). ואכן אמנם סגורה מאופיין כאדם בעל שם של איש אכזר, אך התנהלותו מול וורמולד ובתו היא ג'נטלמנית וגם האיזכור של ארנקו העשוי מעור אדם מוצג ע''י סגורה עצמו שהוא נלקח מאדם שעינה למוות את אביו....

השורה התחתונה: הספר כתוב היטב, שזור בהומור דק ומצבים ואירוניה. אני מעדיף יותר את ספריו "הכבדים" יותר, אך אין זה מפחית מההנאה שבקריאת ספר זה.
הערה: הספר שקראתי יצא לאור בספרית מעריב ב-1985 בתרגומו של אהרון אמיר.

הערה: קראתי את הספר שיצא לאור ב-1985 בהוצאת מעריב בתרגומו של אהרון אמיר.
.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על האיש שלנו בהאוואנה