כשהייתי ילדה קטנה, בערך בגיל של מרי, הייתי בדיוק כמוה - עצבנית, כועסת, זעופה, עקשנית, רזה, ומפונקת.
כשהגעתי לגיל 12 אמא שלי המקסימה, לקחה אותי לשיחה של ״אם ובת״ ואמרה לי שעכשיו כשהגעתי לגיל המצוות אני צריכה להיות ילדה טובה, מנומסת וצנועה שעוזרת למבוגרים ממנה.
ואני, מהאופי הטבעי שלי, הייתי מרדנית שעושה מה שבא לה, ברחתי לפארק שעשועים קרוב לבית שלי, התחבאתי לי בין שיחים גדולים שנראו לי כמו ג׳ונגל קטן משלי. ישבתי שם והרגשתי כל כך חופשיה והרחתי את הצמחים והרגשתי את האדמה הלחה ובלי להשים לב נשארתי שם במשך חצי יום כמעט. כשחזרתי הביתה, הייתי רגועה והרגשתי צורך להקשיב לאמא, ובכלל להיות ילדה טובה.
היום כשאני בוגרת מספיק כדי לדעת מתי להיות עקשנית ומרדנית ומתי לא, גיליתי בגיל מאוד מאוחר שהטבע מאוד מרגיע ומרענן אותי.
עד היום אני מגיעה למסקנות רבות מאוד כשאני משקה עציצים וכשאני מטיילת בהרים בארצות אחרות או סתם יוצאת לטייל קצת בחוץ.
ספר מקסים שמאוד הזכיר לי את הילדות שלי.
שווה ללמוד ממנו איך לחיות בצורה טובה יותר את החיים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
