אוי מכשפופה ירוקה ומכוערת הרוכבת על מטאטא כמו כל
חברותייך הרעות, מה עלה בדעתך להיות שונה מכל הבחורות ההן היפות בלונדיניות, רכות, מצחקקות ומשמשות מושא לחלומות
של כל הבחורים ההם?
למה איתרע מזלך ויצאת ירוקת עור, משונה ביותר, לבושת בגדים משונים וכובע מחודד? למה נפל הגורל הרע דווקא בחלקך לחשוב קצת יותר מכולנה, להתעניין במדעים מדוייקים, בניסויים,
בהגנה על זכויות בעלי החיים והחיות, להתנגד לקוסם המסתתר והמתעתע ולמשטר הדיקטטורה הפשיסטי שהנהיג על אדמת עוץ?
למה לעזור לגדל את אחותך ואחיך הצעירים ולשמש אוזן קשבת וכתף תומכת לאביך המזדקן?
ולמה בשם כל המכשפות הטובות לא רצית לך את המלוכה על ארצך
כפי שהגיעה לך מתוקף זכות אבות קדמונים וזכות הבכורה?
אפילו אהבה אחת אמיתית בחייך לא הגיעה לך, כיוון שלרעות והמכוערות לא מגיע מאום.
ואז לאחר שהיית מנודה ומגורשת והצרו את צעדייך ובגדו בך ועקבו אחרייך, ונישלו אותך ממקומך ומעמדך וגזלו את היקר לך מכל והכל, מה נותר לך לעשות?

גרגורי מקגוויר לקח את צד המכשפה האפלה והרעה מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ ומלמד אותנו פרק "הפוך על הפוך" איך לראות את האגדה או כמה תובנות ורעיונות שאפשר להפיק ממנה
כשיושבים על הצד האפל של הירח.
כשהגיבורה הראשית היא לא דורותי הילדה הטובה שפוסעת בדרך הלבנים הצהובות אלא המכשפה מהמערב הרודפת אחריה.
והאמת ? הסופר באמת גרם לי לאהוב את הסיפור והדמויות שהוא מעלה בכשרון כה רב יותר מנקודת המבט של אלפבה (המכשפה הרעה).

בזמן הקריאה זימזמתי לעצמי את השיר הבא, שמתאים כמו כפפה ליד לפנטזיה מארץ עוץ.
http://youtu.be/wjt0no3E_-E

קריאה נעימה.

לקח לי המון זמן - כמעט שנה - להשיג את הספר הזה ומצאתי אותו במקרה. השארתי אותו בהמתנה אחרי שהישגתי אותו - אולי חששתי שאתאכזב אחרי המאמץ להשיגו. החווייה שהספר הזה גרם לי בקריאתו שונה מהחווייה שאני מכירה (ומכורה לה...) בקריאה בדרך כלל. יש בו כל כך הרבה יותר ממה שאני רגילה בספרים, שלעתים הגודש גרם לי מחנק. הספר עוסק בדמויות ובארץ עוץ, כפי שכתב באום ב"הקוסם מארץ עוץ", ונכתב על התקופה שלפני ובמהלך "נחיתת האונס" של דורותי. הוא מספר על הדמויות העיקריות בארץ עוץ ומסביר איך הגיעו לאן שהגיעו.

אודה ש"הקוסם מארץ עוץ" נראה לי תמיד כאגדה תפלה, והתייחסתי אליו כאל ספור ללא יותר מדי השראה (למרות הסרט המפורסם ובעיקר השחקנית בעלת הקול המופלא). צריך, לטעמי, יותר ממכשפות, גמדים, מונצ'קינים, שביל מכושף וכו' כדי לספר סיפור שיתקבל על דעתך ותוכל להישאב אליו. באום לא עשה זאת (עבורי), מגווייר כן, ובגדול.

אחד הדברים המרשימים בספר הזה הוא מורכבות הדמויות והמניעים: מגווייר מקריב את הרצון הטבעי של הקוראים לאהוב את הגיבורה על מזבח אהבתו לאמת: הוא יוצר "מכשפה" מרשימה אבל בלתי ניתנת לאהבה: היא לא פופולארית בצדק כי היא אומרת את האמת, ואין דבר קוטל פופולריות יותר מאמירת האמת...גם נושא "טוב" ו"רע" נהפך בספר הזה על פיו: מי הטובה ומי הרעה? זו שאלה שאי אפשר לענות עליה. בכלל מגווייר עוסק רבות בנושא אמת ושקר, טוב ורע, אפשרי ובלתי אפשרי. וגם באופן מפתיע (למכשפות...) ברגשי אשם וצורך בכפרה.

קראתי ונשאבתי אל הסיפור שריתק אותי, אבל למעשה קראתי ספר פילוסופיה שמציב דילמות ושאלות של מוסר, של מעמדות, של אהבה ומחילה, של יחס לחלשים ולבעלי חיים, ועדיין אני חושבת עליו בכל רגע פנוי.
אני יודעת שחלק מהקוראים לא יאהבו אותו: הוא אפל, בוטה ואף אלים, לפעמים, והוא כביכול פנטזיה. מי שיהיה מוכן לתת לו צ'אנס ימצא הרבה הנאה ועוד יותר - חומר למחשבה.

*

"מרשעת" של מגווייר הוא ספר אפל, ובוגר, ואלים, ומיני, והוא האנטיתזה המוחלטת של הקוסם מארץ עוץ של באום.
אני לא יכול לתאר כמה נהניתי לקרוא אותו. זה לא הנאה במובן הברור של המילה, אלא כל מה שהפקתי מהקריאה - הרגשות כלפי הדמויות והסיטואציות שהן נקלעות אליהן, באמת שאי אפשר לא להרגיש רגש כלשהו כלפי אלפבה, בין אם זה רחמים, או הערצה או תיעוב. וככה גם שאר הדמויות - הן הרגישו כל כך אנושיות ואמיתיות.
הספר מעלה המון סוגיות והמון תהיות, ועל רובן הוא לא עונה באופן חד משמעי. הסקתי המון דברים מהקריאה עצמה, דברים שמשתקפים רק בסופו של דבר ממכלול העלילה, ביקורות על דת ועל החברה ועל גזענות - ועל הרוע, איך הוא נתפס ומה הוא באמת.
מה גם שיש גם סוגיות עלילתיות שלא נפתרות, וכמה שאני יודע שיש אנשים ששונאים את זה אני דווקא חשבתי שזה מתאים להלך הרוח של הסיפור, מוסיף למסתורין ולאווירה.

בסך הכל,
באמת אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא אי פעם. אני בטוח שאני אמשיך לחשוב עליו עוד הרבה זמן, אחזור לקרוא בו, ואני כבר מקשיב בלופים לפסקול המחזמר, שכמה ששיטחו אותו לעיסה קיטשית ומנצנצת של הספר הוא עדיין מהנה למדי.

ממליץ בחום!

בספר הזה נתקלתי באחת הביקורת שקראתי בסימניה - אני חושבת שזו הייתה הביקורת של יעל .
חשבתי לעצמי שהספר הזה בטח מאוד מיוחד !הוא מיד הצטרף לרשימה של הספרים שאני חייבת לקרוא בעתיד .

איך השגתי את הספר - טוב האמת שאני מרגישה רע עם הדרך שהספר מצא את דרכו אלי ...

כמו שאמרתי , הוספתי את הספר לרשימה של ספרים שאני חייבת לקרוא .
אז שם הוא חיכה לי כמה חודשים כי בספריה לא היה עותק
וגם לא מצאתי בחנות ספרים.

כשבועיים וחצי בערך לפני היום הולדת שלי - חברה שלי סידרה לי את ידיד שלה .
התחלנו לצאת לכמה פגישות, אבל אני הרגשתי שזה לא מתאים לי ממיליון סיבות (אני לא אפרט כי זה לא מנומס )
וחשבתי לעצמי איך אני מסיימת את זה מבלי לפגוע בבחור כי הוא באמת בחור נחמד .

ואז יום ההולדת שלי הגיע - ואמרתי מראש שיש לי תוכניות ואני לא יכולה לבלות את היום איתו - ובאמת היו לי תוכניות מדהימות לבלות עם חברים ומשפחה בסופ"ש של התפתעות ומסיבות .

ביום ראשון שאחרי כל החגיגה הבחור החליט להגיע אלי לעבודה!! מחזיק ביד זר בלונים עם בובה חמודה וספר עטוף בקפידה (אתם בטח מתארים לעצמכם איזה ספר נכון?)
אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי .
כי באותו רגע הרגשתי ממש מרשעת בדיוק כמו שם הספר
הבחור הזה לא מגיע לי .
במהלך השבוע יצא שסיימתי את זה כי באמת אין טעם לגרור משהו שלא עובד .
וכך הספר הפך לחלק מהאוסף הנרחב שלי .

עד לפני יומיים לא קראתי את הספר - כי לא הייתי במצב רוח מתאים בשבילו .
אבל , כמו בכוח קסם אם תרצו שלפתי את הספר מהמדף והתחלתי לקרוא .

קצת על העלילה :
מרבית האנשים מכירים את הסיפור של ארץ עוץ .
דורתי הקטנה מגיעה מקנזס הרחוקה ביחד עם הבית שלה ונוחתת על גבי מכשפה .
שם היא מכירה את חבריה היקרים הדחליל חסר המוח
האריה הפחדן ואיש הפח חסר הלב .
בתור ילדה אהבתי מאוד את הסדרה המצויירת עם השפה היפה .
ותמיד קיוותי שדורתי הקטנה תמצא את דרכה הביתה .

הספר הזה הוא מעין פריקול לסיפור של דורותי כל מה שקרה לפני הגעתה לארץ עוץ .
כאן בניגוד לסיפור המקובל המכשפה הרעה מהמערב אינה רעה בכלל. והקוסם הגדול מעיר הברקת הוא עריץ ורשע .
סוף הסיפור ידוע מראש - סופה של המכשפה .
אבל הקוראים הופתעו ממה שקורה בכל מהלך העלילה .

הספר מתמקד החייה של אלפבה הירוקה .
מלידתה ועד מותה היא לחמה בחירוף נפש על מנת להיות שייכת
ולשחרר את ארץ עוץ מעול הקוסם המרושע .
אלפבה כבר מינקות הייתה שונה (ברור היא בצבע ירוק )
היא מאוד חכמה ונבונה - אומרת את כל העולה על רוחה .זו דרך נהדרת להשיג אויבים אתם לא חושבים ?
היא אמיצה ונאמנה .
רואה את העולם בצורה מאוד ברורה .

הסוגייה שהידהדה לי בראש במהלך קריאת הספר ובסיומה וגם עכשיו למען האמת .
מהו רוע ? מהו טוב לב ?

בסיפור הזה : הדמות הקלאסית של רוע - מכשפה ירוקה בעלת תווי פנים מוחדדים שרוכבת על מטאטא ושולטת ביצורים מכונפים היא בעצם הדמות הטובה. היא לוחמת צדק למען חסרי האונים . ומנסה לשחרר את העם שלה מעריצות רבת ימים .

הקוסם : אני זוכרת עוד מהילדות שהוא אמור להיות הדמות הטובה קצת פחדן אבל עדיין אדם טוב - כאן הוא איש תאב כוח בעל אינטרסים רעים .
הוא הופך את בעלי החיים הנבונים לעבדיפ
ומתנהג בצורה נולזה ועיר הברקת היפה היא בעצם עיר אפלה .

מה זה אומר עלינו כבני אדם? האם באמת יש הפרדה מוחלטת בין טוב לרע ?או שהגבולות מאוד דקים .
ומה שנראה לי כהתנהגות רעה היא בעצם צורת התפיסה שלי ?
ברור לי לחלוטין שיש גבולות ברורים במעשים מסויימים:
כמו רצח , ואונס וגזענות .
אבל יש מקרים שלא הכל שחור על גבי לבן .

והספר מדגיש את זה בצורה נהדרת .
הספר עצמו כתוב בצורה נהדרת , התיאורים מאוד חיים .
הרגשתי כאב עצום כשקראתי על סבלה של אלפבה .
הדמויות בספר מגוונות :
יש דמויות מכל העמים בעוץ וגם חיות קסומות
יש סיפור אהבה שהעלה בי דמעות
כלכך קיוותי שהסוף יהיה שונה
אבל כמו שאמרתי - הסוף ידוע מראש .

מקווה שתקראו את הספר ותאהבו !
עד לביקורת הבאה שלי אנשים ♥

קודם כל, אזהרה מראש: אם אהבתם את המחזמר ואתם מצפים למצוא בספר חוויה מסוג דומה - אל תקראו אותו. אין כאן סוף טוב. או אמצע טוב. וגם ההתחלה לא מזהירה במיוחד. ודברים שמקבלים הרבה מקום בעיבוד הבימתי לא תופסים כמעט מקום בספר, ולהיפך, ויש שוני רב באופי הכללי של שתי היצירות. באופן אישי, אני מאד אוהבת את שני המדיומים - אבל חשוב להדגיש שהם שונים לחלוטין.

~ספוילרים גדולים ל"הקוסם מארץ עוץ" וקטנים ל"מרשעת" מכאן ואילך~

ובכן, בראשית היה "הקוסם מארץ עוץ". או לפחות בראשית הפרטית של המחבר גרגורי מגוויר. והייתה דורותי, שבאה בסער, הרגה שתי מכשפות, פגשה קוסם מזויף וחזרה הביתה. בדרך היא פגשה מונצ'קינים, ווינקים ואת הטריו הזכור לטוב - איש הפח, הדחליל והאריה, שקיבלו במהלך המסע את מבוקשם בדרכים לא קונבנציונליות. ואין כמו בבית - גם אם הבית הוא קנזס האפרורית. הסוף.
אהה! חשב לעצמו (אני מנחשת) מר מגוויר. איפה המכשפה בכל הסיפור הזה? האם היא רק מניעת-עלילה, דמות שדורותי צריכה להרוג כדי שהסיפור יתקדם? ובכלל, כל המונצ'קינים האלה, וכל החלוקה של ארץ עוץ לאזורים ולמחוזות. לא יכול להיות שבאום בנה את כל זה רק כדי שדורותי תחלוף שם, תנופף לנו לשלום ותמשיך הלאה.
אז לא. ארץ עוץ של מגוויר היא מקום עשיר ומורכב פי-כמה מארץ עוץ של באום. יש שם מיתולוגיה ענפה, פוליטיקה פנימית, רצח עם, חלוקה למעמדות ואבחנה בין "חיות" לבין "בעלי חיים" - המסוגלים לדבר, והדיעה הרווחת היא שיש להם נשמה (לפחות בתחילתו של הסיפור). ואֶלפָבַּה, המכשפה המרשעת של המערב, היא בכלל אישה עצמאית, חזקה, פמיניסטית לחצי-משפט ובעיקר אחת שלא פוחדת להגיד את האמת גם כשהיא לא פופולרית.
אה, והיא ירוקה. אני לא זוכרת כרגע אם המכשפה ירוקה גם בספרו של באום או רק בסרט שהתבסס עליו מ39', אבל מגוויר בהחלט מקדיש לסוגיה דיונים רבים. צבע העור של אלפבה מהווה מקור לפחד, ללעג, להסתגרות שלה ועוד ועוד.
כמישהי "אמיתית", אני מניחה שאפלבה היא בחורה שקל להעריך ואולי אפילו להעריץ מרחוק, אבל די מתסכל להיות החברים הכי טובים שלה. אבל צורת הכתיבה ששמה אותה במוקד גורמת לי, כקוראת, להבין אותה, להזדהות איתה, ואפילו לאהוב.

פה ושם הספר עוצר את העלילה המורכבת כדי לדון על טיבו של הרוע ועל דתות. כבת לכומר שמרן ואחותה של אשת-דת אחרת, אלפבה היא אתאיסטית מוצהרת ואינה מאמינה שיש לה נשמה. מגוויר מנצל את הגישות הללו שלה - שגם הן אינן פופולריות כלל - כדי לגרום לקורא לחשוב על הנושאים הללו. אותי זה עניין, אבל אני חוששת שקוראים מסוימים ימצאו את החלקים הללו משעממים, וזה חבל.

ספר מורכב, סוחף ושונה, שמציע קריאה חתרנית לא רק ב"קוסם מארץ עוץ", אלא בכל מה שקל לראות בצורה חד-מימדית, אבל יש בו יותר מזה.

מה הייתם עושים אם לילד/ה שלכם היה עור בצבע ירוק?
אני מניח שהייתם בדיכאון ממושך, יום אחר יום, הייתם נתקפים בושה, וכמובן המשכורת שלכם הייתה נמוכה מן המצופה. (אני כמובן כבר מזמן בפנסיה).
אבל אל דאגה, קוראים יקרים!, מה שאתם צריכים לעשות, זה רק לצפות בהשתלשלות המאורעות בסיפור שלפניכם ולרחם או לשמוח לאיד על גורלם של בני הזוג "המאושרים".( אני כמובן הייתי שמח לאיד- השאלה היא:מה איתכם?)
בנוסף לכל זה, הייתם יכולים לצפות אט אט בתבגרותה של אלפבה- בתם ירוקת העור של בני הזוג (כן, היא עדיין בחיים).
אך הזהרו ממכשולים, כי אין ספר שבו המסלול תמיד ישר, מפעם לפעם יש כל מני מריחות, זה נסלח, אבל אני מוריד לו כוכב
.
נ.ב- לעולם אל תפתחו פה לשטן- במיוחד לא כשאשתכם בהריון (זה, דרך אגב, מה שקרה להורי)

על אף שמדובר בספר פנטזייה, הוא היה אחד הספרים הכי מציאותיים שקראתי בחיי.
הדמות של המכשפה הרעה המוצגת כאן - אלפבה, נבדקת מכל צידיה, ואולי אפילו לא קל לאהוב אותה, דבר שמאוד מצא חן בעיניי בספר כיוון שבספרים אחרים הדמות הראשית תמיד תהיה אהובה גם אם לא מפני הסביבה. אך למרות שקשה לאהוב את הדמות ניתן להזהות את חייה, כיוון שאנחנו עוברים את כל מסע חייה יחד איתה גם מבעד עינייהם של משפחתה וחברייה.

בספר זה חוזר הדיון על הרשע פעמים רבות, אך ניתן לראות כיצד האמונה, הפוליטיקה והמעמדות משפיעות על חיי האדם והחברה.

אני ממליצה מכל הלב על הספר זה. אני יכולה לומר ללא ספק שזה הספר האהוב עליי.

ספר מדהים!!! התחברתי כל כך לדמות הראשית שאפילו בסוף הספר הזלתי דמעה.
המחבר בונה עולם קסום שבו אנו הקוראים יכולים לשוטט ולחיות מחדש את הסיפור המוכר על הקוסם מארץ עוץ מנקודת מבט חדשה ומרעננת.
אבל כל כך צר לי שלא מתרגמים את יתר הספרים שלו לעברית....

ספר מעולה!
לא סתם היה כל כך קשה להשיג אותו במשך כל כך הרבה זמן. אבל עכשיו הכל עומד להשתנות!
בקרוב - מרשעת חוזרת לככב על המדפים בתרגום חדש ומשובח!
https://www.facebook.com/oceanpublishers