ביקורת ספרותית על מרשעת - תולדות חייה וזמנה של המכשפה הרעה של המערב מאת גרגורי מגווייר
ספר טוב

---

לקח לי המון זמן - כמעט שנה - להשיג את הספר הזה ומצאתי אותו במקרה. השארתי אותו בהמתנה אחרי שהישגתי אותו - אולי חששתי שאתאכזב אחרי המאמץ להשיגו. החווייה שהספר הזה גרם לי בקריאתו שונה מהחווייה שאני מכירה (ומכורה לה...) בקריאה בדרך כלל. יש בו כל כך הרבה יותר ממה שאני רגילה בספרים, שלעתים הגודש גרם לי מחנק. הספר עוסק בדמויות ובארץ עוץ, כפי שכתב באום ב"הקוסם מארץ עוץ", ונכתב על התקופה שלפני ובמהלך "נחיתת האונס" של דורותי. הוא מספר על הדמויות העיקריות בארץ עוץ ומסביר איך הגיעו לאן שהגיעו.

אודה ש"הקוסם מארץ עוץ" נראה לי תמיד כאגדה תפלה, והתייחסתי אליו כאל ספור ללא יותר מדי השראה (למרות הסרט המפורסם ובעיקר השחקנית בעלת הקול המופלא). צריך, לטעמי, יותר ממכשפות, גמדים, מונצ'קינים, שביל מכושף וכו' כדי לספר סיפור שיתקבל על דעתך ותוכל להישאב אליו. באום לא עשה זאת (עבורי), מגווייר כן, ובגדול.

אחד הדברים המרשימים בספר הזה הוא מורכבות הדמויות והמניעים: מגווייר מקריב את הרצון הטבעי של הקוראים לאהוב את הגיבורה על מזבח אהבתו לאמת: הוא יוצר "מכשפה" מרשימה אבל בלתי ניתנת לאהבה: היא לא פופולארית בצדק כי היא אומרת את האמת, ואין דבר קוטל פופולריות יותר מאמירת האמת...גם נושא "טוב" ו"רע" נהפך בספר הזה על פיו: מי הטובה ומי הרעה? זו שאלה שאי אפשר לענות עליה. בכלל מגווייר עוסק רבות בנושא אמת ושקר, טוב ורע, אפשרי ובלתי אפשרי. וגם באופן מפתיע (למכשפות...) ברגשי אשם וצורך בכפרה.

קראתי ונשאבתי אל הסיפור שריתק אותי, אבל למעשה קראתי ספר פילוסופיה שמציב דילמות ושאלות של מוסר, של מעמדות, של אהבה ומחילה, של יחס לחלשים ולבעלי חיים, ועדיין אני חושבת עליו בכל רגע פנוי.
אני יודעת שחלק מהקוראים לא יאהבו אותו: הוא אפל, בוטה ואף אלים, לפעמים, והוא כביכול פנטזיה. מי שיהיה מוכן לתת לו צ'אנס ימצא הרבה הנאה ועוד יותר - חומר למחשבה.

*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מרשעת - תולדות חייה וזמנה של המכשפה הרעה של המערב