ביקורת ספרותית על מדרש לילית מאת יהודה איגוס
ספר לא משהו

---

אחד הספרים היותר מיותרים שקראתי.

לכאורה היה דיי מתבקש שאקרא אותו, הואיל ומדובר בעלילה המתרחשת ב"עולם" הפנתאון האלים הכנעני. הבעיה היסודית היא, בדיעבד, שאני פשוט שונא ספרי פנטזיה. אבל למה להפיל את האשמה רק עליי?

לדעתי (עם מיטב היכרותי עם הפוליתאיזם האזורי בכלל והפנתאון הכנעני בפרט), הסופר פשוט אסף כמעט כל מה שהוא היה יכול למצוא על הפנתאון הכנעני, ערבב את זה עם קצת מיתולוגיה יהודית (בעיקר מעשיות בנוגע לשדים), וערבב את הכל בבלנדר - מה שיצא זה רסיסים רסיסים של דברים שהקשר בינם לבין ה"מציאות" (או ליתר דיוק - התפיסה הקדומה, כפי שאנחנו מסוגלים להבין אותה) הוא אפילו לא מקרי, הוא פשוט לא קיים.

מעבר לכך שהרעיון עצמו צולע, כמו גם בניית "עולם" הפנטזיה של ההתרחשות, הרי שהסופר עצמו לדעתי מגיש את הספר בצורה ממש, אבל ממש נוראית. שוב, אולי זה חוסר החיבה שלי לספרות פנטזיה, אבל זה נורא כשאני יכול לדלג על פסקאות שלמות וארוכות ולא לפספס כלום, כי הכל תיאורים מיותרים לחלוטין, מייגעים, וגם ממש לא נכונים (שוב, בהשוואה למה שאנחנו מסוגלים להבין שהקדמונים תפסו) בנוגע לאלים כאלו ואחרים, או סתם שדים שהמספר מחליט להתעכב עליהם.

וכן, אני מזוכיסט וקראתי את הספר עד הסוף. בשביל מה, לגלות איזה טוויס מרתק? לא, ממש לא. אני עוד חושש שהסופר השאיר פתח לספר המשך, וזה אולי הדבר הנורא ביותר שאני יכול להעלות על הדעת.
אוהבים פנטזיה? אוהבים מיתולוגיה כנענית/יהודית? עדיין לא תהנו מהספר הזה, לדעתי.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על מדרש לילית