ביקורת ספרותית על מדרש לילית מאת יהודה איגוס

---

אוף, קשה לכתוב ביקורת על ספרים ישראליים. ומה אם הסופר יקרא את זה? אני לא אוהבת להעליב ולא אוהבת לפגוע באף אחד. ומצד שני - אני כן אוהבת לקרוא ביקורות לפני שאני צוללת לתוך ספר. אז אני אעיז ואכתוב את רשמיי על הספר "מדרש לילית".
אני אתחיל בדברים הטובים - זה ספר פנטסיה ישראלי. זה לכשעצמו כבר דבר טוב, כי אין הרבה ספרי פנטסיה מקוריים בישראל. עוד נקודה לחיוב - הספר לא מנסה להידמות לפנטסיה פופולרית מארה"ב או בריטניה. הוא מאוד מקורי.
הסופר, יהודה איגוס, שאני מודה שאיני מכירה אותו כלל, מבין מאוד במיתולוגיה כנענית, אשורית, בבלית וכו', ובונה על המיתולוגיות האלה את הסיפור. יצא לי כבר לקרוא לא מעט פנטסיה שבנויה על מיתולוגיה - "תשעה נסיכים לאמבר" של זילאזני למשל, שהיה ספר מוצלח, ולניל גיימן ודאגלס אדאמס היו הבלחות קומיות של מיתולוגיות שגם היו לא רעות. הבעיה היא שכאן זה לא עובד.
לסיפור הארוך והמורכב הזה יש מסגרת מאוד ברורה ופשוטה - לילית, דמות מיתולוגית שקיימת גם ביהדות, מין אלה / מכשפה / גיבורת על, מחליטה למרוד באלוהים ולהפיל אותו מכס שלטונו בשמיים, ולמלוך על היקום.
היקום - בספר הזה, מתחלק לשניים - 'ארצות החיים' - הכוונה לממלכות שקיימות בשמיים, בהן חיים להם אלים, שדים, יצורי גיהנום וגן עדן, וגם אלוהים ומלאכיו וצבא הרקיע שלו, ו'ארצות המתים' - העולם הפיסי שבו אנחנו חיים, ובו לכולנו מצפה אותו הגורל - מוות.
הסיפור עצמו משתולל בין שני העולמות האלו, וכולל מספר עצום בגודלו של דמויות, חלקן שמיימיות (כולל את אלוהים בכבודו ובעצמו) וחלקן בשר ודם. כל דמות זוכה לפרק ארוך, ולדעתי לעתים מיותר, של תיאורים טרחניים אודותיה, מאין באה ומה הכוונות והמניעים שלה. קשה לעקוב אחרי המגוון העצום הזה של הדמויות, שחלקן הזויות ממש - פרחים מדברים, שדים מוזרים, קרפדות ענקיות ועוד. ואת זה כותבת מישהי שאוהבת מאוד דברים מוזרים והזויים. צר לי באמת שאני כותבת את זה ככה, אבל הדמויות המשונות האלה לא מעשירות את הסיפור, לא יוצרות איזו תחושת קסם ופלא שקיימת למשל בספריו הטובים של ניל גיימן, אלא פשוט מכבידה על הקריאה.
גם הדיאלוגים בין הדמויות טרחניים ומאולצים, ולא נשמעים כמו שיחות אותנטיות, ושוב - ניל גיימן, וגם סטיבן קינג למשל, יודעים ליצור שיחות אמיתיות לחלוטין בין בני אדם לרוחות רפאים ושדים, ואז התחושה היא שהעולם הדמיוני הזה ממש קם לתחייה. כאן התחושה מאולצת, דו ממדית, והקריאה הופכת למשימה מפרכת.
הפרט האחרון שהפריע לי, הוא המיקום של העלילה. כאשר היא מתרחשת בעולם בני התמותה, הייתי מצפה שהיא תתרחש בעיקר בישראל. אנחנו, הקוראים הפנטזיונריים הישראליים, צמאים ומייחלים לפנטסיה שמתרחשת כאן. אנחנו צריכים את סופר הפנטסיה הזה שיגאל אותנו ממלחמות ופיגועים ומגיפות ולרגע אחד יהפוך את ישראל למקום שבו שדים וטרולים ודרקונים קיימים. אז למה לעזאזל רוב העלילה כאן מתרחשת בצרפת?! ולמה רוב הגיבורים האנושיים הם צרפתים?!
בקיצור - אני מבקשת סליחה ומחילה ממי שנפגע מהביקורת הזו. לא אוהבת לפגוע. כן רוצה לציין שאני גאה בעצמי שקראתי את הספר עד תומו, אבל הרגשתי בסופו כמו אחרי טיול טבע ארוך ומתיש שההנאה שלי ממנו, היא בעצם ההצלחה שלי לסיים אותו.

» ביקורות נוספות של מתילדה
» ביקורות נוספות על מדרש לילית