ביקורת ספרותית על מי מנקה את תקרת הזכוכית? מאת אורלי לוק
ספר בסדר

---

יש תופעה של נדידת דגי הסלמון. הם נולדים בנחל בחוף הפציפי, שטים במורד הזרם , ויוצאים למסע של אלפי קילומטרים כדי להזדווג .
הנקבות חוזרות לאותו יובל כדי להשריץ וליצור את הדור הבא.
הדרך חזרה קשה , עליהם לקפוץ מפלים כדי להגיע ליעדם.
האנשים ,הרחמנים מטיבעם, סללו נתיב נוח יותר כדי לעלות בו.
הדגים העדיפו את הדרך הקשה.
האנלוגיה היא בספר זה.
הסיפור על משפחת לוק. האם אורלי , האב איתי וילדיהם.
איתי הוא כמו במשפחה פולנית מסודרת,רוחץ את הילדים , שוטף את הכלים, רגיש ותמך בכל גחמה של אישתו.
בקיצור מה צריך יותר.
אורלי מחפשת... בסדנא "הסוד" והשתתפות בתוכנית ריאליטי מטומטמת לחילופי נשים בין שתי משפחות קוטביות וכו וכו.
כל הזמן היא מחפשת.לבטא את עצמה.
אבל... אבוי איש לא מפריע לה לעשות ככל שליבה יחפוץ.החל מללכת לקפה באמצע היום וכלה בפתיחת מסעדה שמגשימה את חלומותיה.
בבית אליו נקלעת בחילופי הנשים,שלכאורה הוא בשליטת הבעל, מתגלה כי גם שם יש איזון, שהיא מנסה לשבור.
לא להבין ולהסתגל.
בהתחלה נראה כי לאישה שם תפקיד של עבד, אבל כבר בערב הראשון , מתגלה כי על הבעל נאסר לעשות דברים כי הוא לא מבצע אותם על פי התקנות ( החל מצורת תליית הכביסה ועד קיפולה)וכו וכו.
הסיפור הוא ישראלי טיפוסי.
הכל כתוב ב"דחקות", חלק מהן מצחיקות, חלק לא והעיקר הן חוזרות על עצמן,ולבסוף משעממות.
לדוגמה : היא לא מבינה, מדוע עוזרות הגננות צריכות לשטוף את הגן כל יום.
הדבר שהכי לא הבנתי מה תקרת הזכוכית שאורלי נתקלת בה?
גם אם יש קשיים עסקיים, ויש ויכוח בין השותפים, לא נמנעת ממנה האפשרות להתקדם.
זאת סיטואציה שיכולה להיות גם בין שני שותפים גברים.
אולי בסוף סיפור אישי קטן.
ערב מלחמת ששת הימים הייתי איש צוות בטנק.
הגיע איש צוות חסר ניסיון שכל בקשה שלו נענתה בהערה מצחיקה לכאורה. אם נאמר לו " צדד את התותח" הוא היה מגיב "מה יש כאן תותח?". בהתחלה זה הצחיק, ברגע מסויים כשהדבר לא נפסק, זה עלה על העצבים.
הוקל לנו כשהוא הוחלף.
אולי תקרת הזכוכית היא מה שכל אחד בונה מעל ראשו?

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מי מנקה את תקרת הזכוכית?