אורלי לוק השתתפה בעונה הראשונה של תוכנית הריאליטי "אמא מחליפה" ב"קשת", בערוץ 2. התוכנית והחיים עצמם מתוארים בחן ובהומור בספרה הראשון "מי מנקה את תקרת הזכוכית?". "ביצ'ית" כינו אותה בטוקבקים ברשת, "אשה עצלנית וחצופה" צעקו לה גברים בשוק, "מסכן הבעל שלך... חארם...". היא כיכבה במקום הראשון במצעד "האמהות הכי לא-פופולאריות" של פורום ההורים ב-ynet. היא ספגה ביקורת על כך שמעולם לא טיגנה שניצלים לילדיה, וגם לא סתם חביתה, על כך שאינה מנקה או מסדרת את ביתה כמו כל אשה נורמאלית ברדיוס של מליוני קילומטרים, על כך שהיא חושבת בעיקר על עצמה כשהיא צריכה להחליף חיתול מלא בקקי של התינוק שלה, ובעיקר על כך שהיא בכלל מעיזה להיות מה שהיא באמת – אישה חופשיה ומשוחרררת, שעושה בעיקר את מה שהיא רוצה ואהבת, מגשימה חלומות סדרתית, הרפתקנית שמסתובבת בעולם כאילו אין לה בית לנקות, שמקיצה משנתה אחרי שהילדים כבר הלכו לבית הספר או לגן, וכל זאת מבלי לסבול, אף לא משמץ של ייסורי מצפון. "מי מנקה את תקרת הזכוכית" הוא רומן ביוגרפי קליל מצחיק ומשעשע. זה לא עוד סיפור על אישה קרייריסטית טרוטת עיניים ומותשת, המנסה לפרוץ את תקרת הזכוכית ובמקביל לנקות את הבית, להבריק חלונות, להכין אוכל ולטפל בשלושה ילדים, שני חתולים ובעל. זה לא עוד סיפור על אמא על סף התמוטטות עצבים שמנסה להיות כוכב עולה בשוק ההון, לזכות בתואר "סופרוומן" במשק הבית, בוועד השכונה ובוועד בית-הספר, ונופלת בסוף היום מול הטלויזיה, כמו שק תפוחי אדמה עם חלומות על בית קטן בכפר וריבות תוצרת בית. זהו סיפורה של אשה חופשיה ומאושרת שמטילה ספק במוסכמות חברתיות מקובלות ששואלת שאלות נוקבות לגבי מקומה של האשה בחברה ובכלל, שאלות הנובעות מאמונתה הבלתי מעורערת שזכותה של כל אשה לחופש ולהגשמה עצמית, שזכותה של כל אשה לממש אהבות וחלומות שהם נשגבים קצת יותר מבית מצוחצח וילדים שבעים ומסורקים למשעי. הספר הזה לא נכתב באישון לילה בין הסירים ולא על מפיות נייר או דפי אפיה. הוא נכתב על לפטופ קטן בעשרות בתי קפה ובכמה צימרים עם נוף שווה ביותר, בזמן בו רוב האימהות ממהרות הביתה אחרי יום עבודה להכין אוכל חם וטרי לילדים שלהן. גיבורת הספר מחליטה להיענות לאתגר ולהשתתף בתכנית הריאליטי "אמא מחליפה", שהיא בכלל לא מכירה, ומגלה את החיים החדשים האורבים לה ממש בסמוך לאיזשהו גבול, שהוא הגבול העליון לכל מה שהיא בכלל מסוגלת לסבול. אילו הפתעות צופן לה העתיד בבית החדש? מי מת ולמה? מה נשרף, אם בכלל? במקביל היא מצטרפת לסדנת "הסוד" ועוברת, צעד אחר צעד, בדייקנות, באדיקות ובשיטתיות המאד לא אופייניות לה, את כל השלבים, מרגע בחירת החלום שלה והגדרתו, ועד להגשמתו המלאה וההארה המאוחרת, אולי מאוחרת מידי. זהו טקסט פמיניסטי הנוטה להתייחס בחוסר רצינות ובעירבון מוגבל למוסכמות חברתיות, לאמיתות מקובלות, לפמיניזם ולחיים בכלל, ללא כוונה להטיף או לחולל מהומות. ...