הגעתי לספר דרך המלצה באתר. את הביקורת שלי אלק לשני לקים- הראשון לחלק הפרוזאי שכן הספר מתיימר להיות ספר מסע שמדבר על מסע פנימי\יצוני שהגיבור עובר אבל בספר 'נהר הדם' לא עושה רושם שתחושת קתרסיס עוברת, גיבור הכובש את יצרו, הגעה למעמקי תודעה חדשים או הרעדת אמות סיפים כלשהיא בקרבי הקרוא. שלא כמו בספר 'שאנטארם' שמדבר על הודו ומעביר בקורא את הריחות המצחינים ואת המראות המרהיבים תוך כדי קריאה של סיפור אינדיוודואלי לחלוטין- בספר 'נהר הדם' התחושה לא עוברת, הכתיבה לא גאונית, התובנות לא נצמדות לחלל הבטן אלא נתנות כאוסף פרים די יבש.
אם כך למה הספר הוא בגדר 'חובה' מבחינתי?-
זהו ספר עיון המדבר על אחד המקומות הקשים ביותר על פני הפלנטה שלנו, מקום בו הזמן צועד לאחור וסבא מספר לנכדו על רכבות ושכלולים, עולם שבו אנשים נמלטים מהערים אל היערות, ותינוקות בעלי סיכויי השרדות פחותים משל סביהם כשהיו בגילם. כרוניקת יומיום נוראית ועקובה מדם ומלחמות, תיאורי שכירי חרב ושאר מפגעים המתרגשים על ליבה המדמם של אפריקה, וכן אוסף תובנות המחייבות את העולם הנאור כיצד לנהוג באפריקה.













