אני מניח שכולכם שמעתם על דג הסלמון השוחה כנגד הזרם בנהר וחוזר למקום הולדתו כדי להתרבות. בספר הזה מתגלים עוד שני מינים המתקדמים במעלה הזרם - דג החדקן ודג בריטי מסוג ניק ת'ורפ <*)))< ( האחרון לא עלה כנגד הזרם למטרת רבייה...ככל הידוע לי) (-;
ניק ת'ורפ הוא עיתונאי בריטי מטעם ה-BBC , הגארדיאן והאובזרבר, אשר התמקם בבודפשט ב-1986 והחל לדווח על הונגריה תחילה, ובהמשך גם על מזרח אירופה בכללותה. את המסע לאורך הדנובה המתואר בספר ערך ת'ורפ ממרץ 2011 ועד מרץ 2012 עם הפסקות לצורכי עבודה, משפחה ואילוצים נוספים, כאשר תחילת המסע היתה בשפך הדנובה באזור רומניה ובולגריה לחופי הים השחור וסיומו בדונאושינגן בגרמניה. ת'ורפ הולך, רוכב על אופניים, נוסע במכונית ושט בסירה במעלה הנהר. הדנובה הינו נהר שאורכו כ-2840 קילומטר ואשר עובר בין עשר מדינות באירופה: גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה, ועל גדותיו יושבות ארבע ערי בירה: וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד.
לא תמצאו בספר הזה עלילות בנוסח מסע קון־טיקי או כאלה המתוארות בספר "בחזרה מטואיצ'י", אלא מסע תרבותי והיסטורי, כולל מפגשים עם מקומיים, לאורך נהר שהיווה נתיב תחבורה חשוב ועיצב את חייהם של היושבים לגדותיו. ת'ורפ כתב את הספר כמעין כתבת תחקיר עמוקה על הנהר תוך הצגת היבטים היסטוריים, אנתרופולוגיים, תרבותיים ואקולוגיים. עיקר כתיבתו ענייני ומעשיר, כאשר מדי פעם הוא משלב אמירות הומוריסטיות או פיוטיות.
* ספוילרים *
מבחינה היסטורית, ת'ורפ מתאר אפיזודות היסטוריות מתקופת תרבות וינצ'ה (6,000 לפנה"ס), הדאקים (התושבים הקדומים באזור מזרח אירופה), התקופות היווניות והרומיות, מסעי הצלב, העות'מאנים, מלחמות העולם, הקומוניזם ועד התפרקות יוגוסלביה והכניסה של חלק מהמדינות לאיחוד האירופאי. ההסברים האלה מעשירים ומקושרים למקומות בהם הוא עובר, אך לעיתים נראה שת'ורפ מביא קצת יותר מדי הסברים הסטוריים על כל כנסיה, אבן ומבנה שהוא רואה בדרך, ויש בכך כדי להלאות את הקורא, מלבד את המכורים להסטוריה. ת'ורפ שוכח לפעמים שלא מדובר כאן בספר הסטוריה, אלא בספר שאמור לתאר את מסעו לאורך הנהר.
ת'ורפ מתייחס גם ליהודים בתקופת מלחמת העולם השניה, אך כמי שיושב בבודפשט זמן רב כל כך, מעניין שהוא לא מזכיר את האנדרטה דמויית הנעליים על חוף הדנובה בבודפשט:
https://theculturetrip.com/europe/hungary/articles/a-history-of-the-shoes-on-the-danube-bank
נושא אחר שמעסיק אותו הוא התחום האקולוגי - זיהום ממפעלים, השפעת הסכרים והתחנות ההידרואלקטריות על החי והצומח בדנובה, והנסיונות המעניינים של הארגונים האקולוגיים לשקם את הנהר. הוא מבקר בפארקים לאומיים ונפגש עם נציגי הארגונים האלה שמספרים לו על השיטות להחזיר אל הדנובה וסביבותיו את מגוון בעלי החיים, הצמחים ואפילו החרקים הייחודיים לאזור. ההסברים מעניינים ואשאיר אותם לקורא.
החלק המעניין ביותר בספר הוא השיחות האישיות של ניק ת'ורפ עם מגוון האנשים שהוא פוגש במסעו . ת'ורפ פוגש צוענים, דייגים, אוהבי בעלי חיים וטבע, חובבי ספינות (נראה שת'ורפ עצמו חובב ספינות לא קטן), מבריחים, ליצן, אנשים שסבלו תחת השלטון הקומוניסטי ולעומתם אנשים שמתגעגעים לצדדים מסויימים של אותו השלטון, כאלה שמתגעגעים לביתם ששכן על על אי שכבר אינו קיים (Ada-Kaleh), בעלי אמונות טפלות וספק מכשפה. בשיחות האלה ישנם רגעים יפים, מרתקים ומשעשעים, וניתן לקבל מהם תחושה מסויימת של החיים באזורים של מזרח אירופה בהם ביקר ושל החיים תחת השלטון הקומוניסטי בעיני המקומיים.
כמה קטעים לדוגמא:
- ת'ורפ השט בסירת הפיברגלס של אדריאן:
"אדריאן מפנה את הסירה לערוץ צדדי, מדרום ליובל הראשי, ואנחנו נכנסים לעולם אחר, לדלתא האמיתית. קנים גוהרים מכל צד; ערבות נרכנות אל המים נמוך כל כך שאנחנו צריכים להתכופף כדי לא לאבד את הראש; וציפורים מכל הסוגים - דינוזאורים דוממים - צופות מהעצים הגדולים יותר. הסוּף גדוש בברווזים, באווזים, בלבניות ובציפורים קטנות יותר, קלות כל כך שהן יכולות לעמוד על גבעול יחיד. קרקע מוצקה צפה על מים, והוא מסיט הצדה גושי אדמה. צבאות פולשים פותו פעם להיכנס למבוך הזה, וחייליהם חוסלו אחד־אחד בחצים של אנשי השבטים המקומיים, שהם לבדם ידעו היכן אפשר לדרוך."
- הגיגים של ת'ורפ על האוירה בבולגריה כאשר מגיע לגבול ואין מקום שמאפשר החלפת כספים מסודרת, אלא רק מאכער שיושב במכונית בצידי הדרך:
"בשעה שרומניה התאמצה לתקן את אספלט הכבישים, לשפץ את הבניינים המרכזיים ולצייד את תחנות הדלק כך שידמו לאלה של אוסטריה או גרמניה, בולגריה יוצרת את הרושם שסממני הקפיטליזם חשובים לה כפי שלמשטרת הגבולות חשוב הבנק. האווירה 'בלקנית' במובן החיובי, ההרואי, שמרמז על גישה מסוימת לחיים שמבכרת יחסי אנוש, כולל הזכות לישון או להתעלס בצהריים במקום לעבוד."
- טודור צאנב שהיה אסיר פוליטי במחנה בֵּלֵנֶה בבולגריה מסכם את הדרך להישרדות בתנאים הקשים שהיו מנת חלקו:
"אם הרוח של אדם נשברת, זה הסוף, הוא מחוסל. היינו מוכרחים להאמין בטוב ושהרע יסתיים יום אחד...היינו מוכרחים לעבוד או שהיו הורגים אותנו כמו כלבים, אבל עבדנו לאט, ניסינו לרסן את עצמנו, לא להתיש את עצמנו."
- ת'ורפ על חתונה שהזדמן אליה:
"החתונה בסמדרבו נמצאת בתחילתה כשאנחנו נכנסים לכיכר ג'ורג' הקדוש. הכלה מרחפת על אבני הריצוף, קורנת בשמלתה הלבנה, שערה הבלונדיני שופע כמו קצף בירה, ומחוך הדוק מדגיש את גזרתה הדקה...דעתי אינה נוחה כל כך מהחתן. משהו בעניבה האדומה־כהה המעוטרת בסיכה, בגזרת החליפה, בגובה הנעליים ובמשקפיים הכהים שמסתירים את עיניו גורם לי להרגיש שלא הייתי רוצה לקנות ממנו מכונית משומשת. למרבה המזל אינני צריך לקנות ממנו דבר, ואני יכול ליהנות מיום חתונתו..."
מה מקורה של הפפריקה ומה מיצו ממנה? מדוע מבכר ליצן בולגרי את החיים בבולגריה על פני החיים בארה"ב? לכמה שנות לימוד נזקק הצועני ברומניה ובאיזה גיל הוא מתחתן? אילו מיני חדקן נמצאים בדנובה? מהו "צו הדיסקו" שהוצא בבולגריה? מה הבריחו מהמזרח למערב ובחזרה ואילו ספרים לקח איתו יוגוסלבי שנמלט על אופניו מפני המגייסים לצבא?
אם אתם חייבים לדעת את התשובות לשאלות האלה, המסתתרות בין הרבה קטעי היסטוריה, הספר הזה הוא בשבילכם.
דרך אגב, שטראוס כתב את הנעימה "הדנובה הכחולה", אך לדבריו של ת'ורפ, כחול הוא צבע נדיר יחסית באגם, ובכל מקום הוא רואה אותו בצבעים שונים -ירוק חלבי, כסוף, איזמרגד ואף שחור.
הספר משתייך לסדרת "עולמות" של עם עובד, ומומלץ למתעניינים בהיסטוריה (מאוד), באקולוגיה ובאנתרופולוגיה.
3.5-4 כוכבים.
