הגעתי לספר דרך המלצה באתר. את הביקורת שלי אלק לשני לקים- הראשון לחלק הפרוזאי שכן הספר מתיימר להיות ספר מסע שמדבר על מסע פנימי\יצוני שהגיבור עובר אבל בספר 'נהר הדם' לא עושה רושם שתחושת קתרסיס עוברת, גיבור הכובש את יצרו, הגעה למעמקי תודעה חדשים או הרעדת אמות סיפים כלשהיא בקרבי הקרוא. שלא כמו בספר 'שאנטארם' שמדבר על הודו ומעביר בקורא את הריחות המצחינים ואת המראות המרהיבים תוך כדי קריאה של סיפור אינדיוודואלי לחלוטין- בספר 'נהר הדם' התחושה לא עוברת, הכתיבה לא גאונית, התובנות לא נצמדות לחלל הבטן אלא נתנות כאוסף פרים די יבש.

אם כך למה הספר הוא בגדר 'חובה' מבחינתי?-

זהו ספר עיון המדבר על אחד המקומות הקשים ביותר על פני הפלנטה שלנו, מקום בו הזמן צועד לאחור וסבא מספר לנכדו על רכבות ושכלולים, עולם שבו אנשים נמלטים מהערים אל היערות, ותינוקות בעלי סיכויי השרדות פחותים משל סביהם כשהיו בגילם. כרוניקת יומיום נוראית ועקובה מדם ומלחמות, תיאורי שכירי חרב ושאר מפגעים המתרגשים על ליבה המדמם של אפריקה, וכן אוסף תובנות המחייבות את העולם הנאור כיצד לנהוג באפריקה.

מי שאוהב ספרי מסעות הנה יש לו ספר מרתק. זהו ספר מסע של העיתונאי הכותב בעקבות סטנלי הידוע . הוא ערך את המסע בשנת 2004 ברחבי קונגו .הספר מרתק ,בעל תובנות חברתיות לאומיות של העם הקונולוגזי, השלטונות ,וכו . ממליצה מאוד . להלן קישור לביקורת ולבלוג של הסופר במסע הזה http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1146959.html

הכותרת משקפת במדוייק את סיפור המסע המרתק בעקבות סטנלי,לאורך כל המסע משלב הסופר ארועים מעברה של קונגו החל מהמאה ה19 ועד היום ,ארועים שהם מרתקים לא פחות מהמסע שערך הסופר.כמי שמכיר את ההיסטוריה של קונגו עפ"י מה שהתפרסם לאורך השנים בארץ בהחלט קיבלתי פרטים והרחבות שלא היו ידועים לי עד כה על ההרס, הניצול והעושק שהביאו מדינה זו לחורבן מוחלט כיום. עם סיום הקריאה לא התאפקתי ונכנסתי לאתר הגוגל לווין כדי לצפות במסלול שעבר הסופר ואכן בזום מתאים ניתן לקבל קירבה מקסימלית וברורה מה שבהחלט מגדיל את חווית הקריאה. מומלץ.