אבהיר כוונתי אסביר את עצמי [בהקדם התנצלות על עברית לא כל כך טובה כי עברית היא השפה השלישית שלי]
הספר לא מתאר את המציאות היבשה, וטוב שכך, זה מה שנותן לה את הייחודיות הא מלאה פרשנות ודעות אישיות של הכותב,
ניכר לכל אורך הספר שהוא נותן משקל יתר לסופרים ערבים שניכר שכל כתיבתם היא מגמתית ושקרית, והוא נוטה לקבל מהם כמה שרק יכול.
ומאידך כשמדובר בסופרים יהודיים המתארים מה שראו עיניהם הוא נוטה להטיל ספק לפעמים בלי הוכחות, [לדוגמא איך שהוא מזלזל בעדותו האישית של הנציב העליון במכתב אישי כמופרז]
אבל מה שכתבתי שהוא הצליח שאכן אחרי כל הוא מציב את הנרטיב הערבי באור חיובי וזה נתן לי המון חומר למחשבה, על עצם צדקת דרכנו לעומת המצוקה הערבית
אבל נראה לי שבתיאור האירועים הוא נוטה להשוות את אלימות של היהודים עם זה של הערבים וזה כבר מוגזם כי הוא מסתמך לרוב על כותבים ערביים שכל אמינותם מוטלת בספק כפי שהוא עתמו מעיד, והעדיות על אלימות הערבים הם עובדות הנתמכות על המון עדיות בלתי תלויות

אני לא קראתי את זה ככה יצאתי עם ידע והבנה גדולים יותר.
יצאתי עם תובנות על הפשעים בעיקר של ערביי הארץ כנגד היהודים.
הבנתי איך הישוב ניסה להתמודד עם האלימות, ואת הנקודות (הבודדות) בהן פנה הישוב היהודית לאלימות מטורפת מצדו ולמה.
הבנתי איך מעצבים מיתוס או עיוות תפיסה על אירועים הסטורים.

להבין למה! מבחינתי זה חשוב מאוד. אני לא חושב שהפשעים הנוראים של הערבים רוככו שם, אלא מה שיש בספר זה ניסיון להראות את הקונטקסט הרחב יותר שעוזר להבנת תהליכים שעברו לא רק על היהודים אלא גם על הערבים.

חשוב להבין שיש רציונל במעשים, גם אם הרציונל שונה לגמרי משלך, ונראה לך בלתי מתקבל על הדעת - זה חשוב מפני שאם המסקנה שאין רציונל אז game over הפסדנו כולנו.

גם בספר הזה וגם בספר "כל אנשי השאה" שקראתי לאחרונה, מבינים שמציאות מסוימת גורמת לדברים מסוימים, אנחנו יכולים לא לקבל אותם, אך לפחות צריכים לדעת ולהבין שזה נבע ממשהו.

הצליח לעשות מה? בדיוק, לשכנע אותך?