ביקורת ספרותית על ילדה שלי את לא שלי מאת סמדר רשל
ספר טוב

---

ספר ביכורים של סמדר רשל, בעל עוצמה רגשית אדירה, חשוף וחושף מערכת יחוסר קשרים בין ילדה מאומצת ואמה הביולוגית.
הסיפור וריקעו אינם סטנדרטיים:
בת למשפחה חרדית מתנדבת לשירות לאומי, ושם (לא ברור כיצד התגלגלה לצבא), מתאהבת במפקד שלה.
בתה שנמסרה לאימוץ , מבקשת ליצור קשר עם האם הביולוגית בהיותה בגיל שלושים , נשואה ולה שתי בנות.
תהפוכות הקשר, חידושו והמשכו הן הציר המרכזי של הספר וזאת מומלץ לקרוא .
ארמוז רק כי בדרך כלל "אין אהבות שמחות" בתהליכים אלו. תפקידם רק לסגור ולמלא חסך רגשי של המאומצים ואולי של האם הביולוגית.
הספר מציג בצורה יפה את השיקולים והפעולות של "השירות למען הילד".
נותרות צלקות שחלקן נפתחות לכדי פצעים ברמה של כיב מנטלי . תהליך ההגעה לפיתרון בדרך כלל אינו חלק.
הספר מתאר את התהליך במקרה ספציפי.
מנגנונים שונים פועלים להשכיח, להדחיק ולהתעלם ממה שקרה. הזמן שעובר עד לפתיחת תיק האימוץ וההתקשרות עם האם יוצר מחסומים שצריך לנפץ אותם.
הספר כאמור הוא ספר ביכורים, ובחלקים מסויימים ניכרים מרכיבים " לא רציפים " במהלך הסיפור והעלילה.
הפתיחה למשל מתארת אישה מתקשרת שמגיעה אל דניאלה , הבת המאומצת, כדי להניע את תהליך החיפוש. זו פתיחה מלאכותית ומאולצת.
לעומת זאת הקבצן הזקן שמגיע לבית הוריה של האם הביולוגית ( שולמית- ליבה) ביום הלידה,שהוא ראש השנה, משתלב יפה כמין מקהלה במחזה יווני עתיק, או בת קול שקוראת להגר או יונה.
הספר קריא וראוי לקריאה בגלל העוצמות הריגשיות הבאות לידי ביטוי בו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ילדה שלי את לא שלי