ביקורת ספרותית על גן הקיץ - פרש הברונזה #3 מאת פאולינה סיימונס
ספר בסדר

---

היה לי קשה מאד לדרג את הספר הזה, אהבתי מאד את השניים הקודמים ואת זה פחות. למי שלא קרא את כל 3 הספרים אוכל רק להגיד שממליצה לקרוא ספר זה במנותק, די מבאס לקרוא אותו כחלק מהטרילוגיה, הוא מאד ריאליסטי, וכתוב היטב, אך יחד עם זאת ארוך מידי, הרבה פרקים מיותרים, וגם דמותה של טטיאנה הוקטנה מאד….מעבר לזה ספויילרים, קריאה על אחריותכם
:-)
ולעניין- טטיאנה, הייתה הדמות האהובה עליי, היא התחילה בפרש הברונזה כילדה קטנה שלא מבינה מה קורה סביבה, התבגרה והתפתחה לנערה פיקחית, אמיצה מאד וטובת לב. היא עשתה את הלא יאומן, הלכה לקנות אוכל בהפגזות, עלתה לגג בהפגזות, הביאה דליי מים וטיפלה בכל משפחתה וגם שכניה בלי לחשוב לרגע על עצמה, אחרי שהוברחה מלנינגד היא שבה אליה כי הרגישה שאלכסנדר צריך אותה ואכן הצילה אותו באקט הירואי ואמיץ מאד. לאחר כל זה אנו מגיעים לטטיאנה ואלכסנדר, שם גם היא דמות מדהימה, איך היא בונה את חיה מחדש, מצליחה להגיע לארה"ב, לגדל את בנה לבדה, להשתלב בארץ זרה, ועוד לעשות את הבלתי ייאמן עוד יותר- לעזוב הכל וללכת להציל את אלכסנדר לאחר התמדה עיקשת במטרה, ואמונה. היא שוב עושה את הבלתי יאומן, שוב אמיצה וחזקה בצורה בלתי רגילה, גם כל התנהלותה בבי"ח, כל הטוב לב שלה ועזרתה לאחרים, היא דמות מדהימה. עכשיו בואו ניכנס לגן הגן:
קודם כל, היה חסר לי מאד פתיחה, היא הצילה את אלכנסדר, איפה סצינה חזקה וסוחטת דמעות שהם מגיעים לארה"ב? שהוא פוגש את הבן שלו? את ויקי? שהוא מכיר את העולם של טטאינה? אני יכולה לדמיין את חבריה של טטיאנה מחייכים ואומרים כמה טוב לפגוש אותו, לא מאמינים מה היא עשתה להביא אותו, מספרים לו עליה, אבל לא, כל זה נחסך מאיתנו, במקום זה קיבלנו קפיצה מרגיזה בזמן לזמן מדכא. ואני בנאדם סבלני מאד לגבי ספרים אבל אני בטוחה שרבים נטשו את הספר בגלל שבמשך 150 עמודים לפחות היה שם רק דיכאון- ראיתי שעוד אנשים דיברו על זה שזה לא הגיוני שבברלין הוא חשק בטטיאנה ובארה"ב הוא מסוגר וזה נכון, זה מעבר לא טיבעי! הגיוני שיהיה לו הלם אבל לא מיד! קודם הייתה אמורה להיות סצינה של אהבה ושמחה, אח"כ דיכאון, אבל לנו הקוראים לא נתנו להינות מזה ושקענו ל150 עמודים של דיכאון מטורף, אמנם מתואר בצורה ריאליסטית, אחרי הכל שניהם עוד שבויים בחלומות המלחמה, אך עדיין לדעתי הסצינה הראשונית של השיבה הביתה והשמחה, הייתה מאד חסרה.
דבר שני- דמותה של טטיאנה השתנתה ללא היכר, אם בתחילת הספר היא עוד ניסתה להגן על אלכסנדר מהמדינה כי חששה, והראו איך הם מחלימים לאט לאט אז ברגע שהם מגיעים לאריזונה רק רע קורה- כל החברת בנייה הנוראית הזאת, שהוא לא מקשיב בכלל לטטיאנה והכי נורא- היחס שלו כלפי העבודה שלה, לו מותר לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה אבל לא ה3 משמרות שלה בשבוע זה מה שלא בסדר. גם כל הרכושנות הנוראית שלו לאורך כל הספרים הייתה מאד מעצבנת. קרע את ליבי שבנו אנתוני הגן על אימו ועל עבודתה החשובה כשחברותיה לעגו לה והוא לא הגן עליה, כי הוא כלל לא העריך את עבודתה, היא ניסתה להגיד לו שאין לה מה לעשות בבית ולהסתכל על הקירות אבל הוא סירב להבין.
עוד יותר קרע את ליבי שלאחר שהיא למדה על הבגידה המכוערת והנוראית שלו היא סלחה לו באותו הפרק ופרק אחרי? כלום! הקפיצו אותנו 9 חודשים קדימה והכל בסדר! 150 עמודים הסופרת מתארת דיכאון אז לא יכלה פרק אחד לדבר על מה קרה להם אחרי הבגידה?! פה היא כבר לא כ"כ ריאליסטית?! קשה לי להאמין שמאז אותה שיחה הם פשוט חזרו להיות מה שהיו קודם באורח קסם….ואז בהמשך הספר מספרים לנו ברמז שהיא חזרה לעבוד בצלב האדום, לא מסבירים מה, לא מסבירים למה אלכסנדר על זה כבר לא כועס, כלום.
עוד דבר שלא אהבתי זה כל העניין עם אנתוני שנשבה ואלכסנדר שמציל אותו, מה קרה, אישה הצילה ב2 הספרים אז עכשיו צריך לתת לגבר להיות גבר ולהציל? הרגשתי ש2 הספרים הראשונים הבליטו את דמותה האמיצה והמקסימה של טטיאנה ואז בספר ה3 הסופרת פתאום החליטה לחזור למצב הקדמון, הגבר אומר, הגבר מפרנס, האישה מתמרדת מידי פעם אבל בעיקר מבשלת.
אני לא יכולה להגיד שזה ספר רע, עצם זה שהוא השפיע עליי כל כך רק מראה שהוא כתוב היטב, אבל אין ספק שהוא אכזבה מבחינתי. מסכימה עם קודמיי שמי שיקרא את הספר במנותק מה2 האחרים יכול להיות שיהנה ממנו הרבה יותר כי בשם עצמו הוא סה"כ מתאר לא רע את הסאגה המשפחתית, למרות שלעניות דעתי הסוף שקפצו עוד ועוד קדימה היה ממש מיותר וגם כל דיבורי הנשק….
לסיכום, אם כבר קוראים, לקרוא במנותק, אני משאירה בליבי את טטיאנה כפי שהייתה בספרים הקודמים.

» ביקורות נוספות של talula
» ביקורות נוספות על גן הקיץ - פרש הברונזה #3