ביקורת ספרותית על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה # מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר טוב

---

הסיפור נכתב על שנת 1926. חוזה השלום של מלחמת העולם הראשונה הוא בן 7 (בערך...) כריסטינה היא בת 28. אוסטריה הרוסה אחרי המלחמה האיומה, דור שלם של הרוגים, לא כשירים לעבודה, שעתידם מאחוריהם. הכלכלה מקרטעת, אנשים חווים רעב ועושים הכל כדי לשרוד. לכריסטינה עבודה כ"סייעת דואר" בכפר נידח, עבודה בה היא משתכרת משכורת צנועה המאפשרת לה לחיות בעליית גג מוזנחת ולטפל באמה החולה, ומספיקה למזון וקורת גג ושום דבר נוסף. נעוריה - היא מרגישה - חלפו. תקווה היא לא זוכרת איך מרגישים. חייה נראים כנמתחים עד קץ כל הימים בעבודה מונוטונית ומטמטמת, בריצוי אחרים ובהישרדות. ופתאום מגיעה אליה הזמנה מדודתה שהיגרה לארצות הברית לבלות שבועיים במלון מהודר בהרים בשוויץ. מה לדעתכם היא תעשה?

צווייג ביטא בסיפור הזה גישה אוהבת וחומלת כלפי גיבורתו העלובה והתמימה. תאוריו הפרטניים של חייה העלובים והמשמימים של הצעירה שעוד לא היתה נערה וכבר הזקינה, ושל התנהגותה וחייה במלון-מארץ-האגדות בו מבלים שמנה וסולתה, הם מופת של אהדה, יחד עם זעם ודחייה כלפי כל המקיפים אותה - מהדודה שאימצה את לאומיותה האמריקאית החדשה, האצילים האירופיים המנוונים הבליינים הריקניים ועד המשרתים ה'מרימים את האף' מול העניים ומתרפסים בפני העשירים.
בצעירותי אהבתי מאד את ס(ש)טפן צווייג. משהו בכתיבה הדרמטית - סנטימנטלית שלו דיבר אלי. הסיפורים שלו היו תמיד מרתקים, תמיד עם פואנטה, הם חידדו היבטים חברתיים ופסיכולוגיים באמצעות סיפור נוגע ללב. במיוחד אהבתי את "משחק המלכים" ואת "הישמר מן הרחמים" (שהיום קוראים לו "קוצר רוחו של הלב")

סגנון הכתיבה של צווייג הוא מפורט מאד: הוא מתאר לפרטי פרטים כל סצנה ומאפשר לקורא לראות בעיני רוחו את מה שהוא מתכוון להראות לו. אני עדיין מחבבת את צווייג, אבל היום אני חושבת שהוא לא מצליח להבין את רגשות דמויותיו, במיוחד הנשים. ואולי הוא היה מצליח יותר להבין אותן לולא השתמש בסיפור כדי להגיד דברים אחרים, ברומו של עולם. קראתי את הסיפור הזה וחשבתי שגם בנכוי השנים הרבות שעברו מאז נכתב, תאור רגשותיה של כריסטינה אינו מתאים: לא בהיותה כבויה וחיה כמריונטה, לא כשהיא מתעוררת, מזועזעת, מהחלום הורוד בו היתה שרויה ולא כשהיא מגלה את הזעם. חשתי אי התאמה, צרימה. ואיכשהו גם חשבתי שלא צווייג כתב את סוף הסיפור הזה.

הספר מעניין. הסופר משתמש בסיפור על הצעירה העלובה כדי לומר דברים נוקבים על מלחמה, על אחריות המדינה לאזרחיה, על אנשים לא חשובים שהפכו לחומר איתו מרצפת המדינה את הדרכים עליהם יצעדו בגאון העשירים והחשובים. קראתי ונזכרתי ב"לאן תתגלגל תפוחון" של פרוץ - בדיוק על אותה תקופה ואותה ארץ, ובדיוק על אותה דילמה. אוהבי צווייג יאהבו, אוהבי ההיסטוריה כנראה גם. וגם אני, למרות ההסתייגויות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הנערה מהדואר - סדרה לספרות יפה #