ביקורת ספרותית על אין מה להפסיד - ג'ק ריצ'ר #12 מאת לי צ'יילד
ספר בסדר

---

"אני חייב להזהיר אתכם. הבטחתי לאמא שלי לפני המון זמן. היא אמרה שאני צריך לתת לאנשים הזדמנות לסגת." (עמוד 21)

"אין מה להפסיד" הוא הספר השניים-עשר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. ריצ'ר הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. בספר זה, מחליט ריצ'ר המבקר בעיירה הופ (תקווה) שבקולורדו, לבקר גם בעיירה הסמוכה דיספייר (ייאוש). ביניהן מפריד רק כביש ארוך ושומם. משלא מצא טרמפ הלך ברגל. כל מה שהוא רוצה זה כוס קפה, אבל ברגע שארבעה שוטרים נעמדים בדרכו ומאשימים אותו בשוטטות, הכול מתחיל ולהסתבך. הד דרשו ממנו לעזוב את העיירה אבל תשובתו של ריצ'ר, אדם שאין לו מה להפסיד, היא: "אתה מתבלבל ביני לבין מישהו ששם זין על שאתם רוצים." (עמוד 18). לאחר קטטה ומעצר מסולק ריצ'ר מן העיירה. לו היו יודעים במשרד השריף של דיספייר מיהו ריצ'ר, אולי היו מעדיפים להניח לו לשתות את כוס הקפה שלו מבלי להטרידו. ריצ'ר, שחש כי העיירה טומנת בחובה סוד אפל, חובר לשוטרת מן עיירה הופ בשם וון ועושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לחקור. עד מהרה מוצא עצמו ריצ'ר בעימות עם מר תרמן, הבוס הכל יכול של המפעל היחיד בעיירה ומי שלמעשה שולט בתושבי דיספייר. האמת, לא כוחות. כשמדובר בריצ'ר, תרמן היה צריך להביא יותר אנשים.

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה הצבאית. הוא בעל ראייה חדה וזיכרון מעורר השתאות לפרטים הקטנים. הוא מתואר אמנם כאיש ציני וקשוח; אך מעבר לחיצוניות זאת מסתתר אדם טוב לב ונדיב, המעוניין להילחם ברע, ולהחזיר לעולם את הטוב והצודק שבו. ריצ'ר, גבר גבוה, גדל גוף וחזק, הינו בוגר האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית "ווסט פוינט". במסגרת שירותו בצבא הוכשר ריצ'ר כלוחם מיומן בסיור, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה. לאורך סדרת הספרים הוא מתגלה כצלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה, וכן כבעל מיומנות גבוהה בקרב מגע ואיגרוף. במשטרה הצבאית נחשב ריצ'ר לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. ובעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני. בנוסף עמד ריצ'ר בראש יחידת חקירות מיוחדת במשטרה הצבאית אשר חקרה מקרים בהם מעורבים לוחמי יחידות מיוחדות בכוחות המזוינים של ארצות הברית, ובהם הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית. במהלך שירותו לחם במבצע מטרה צודקת ובמלחמת המפרץ, וכקצין צעיר נכח במפקדת הנחתים בביירות כשהחזבאללה תקפה אותה עם משאית תופת. כשנשאל למעשיו שם, השיב: "משכתי החוצה כמה בחורים מהבונקר״ (מתוך הספר "ניסיון קטלני", הוצאת קוראים, 2002, עמוד 99). על גבורתו בביירות עוטר בכוכב הכסף.

זהו, כאמור, הספר השניים-עשר בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה") אולם אל יובן לא נכון גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה ("הצלף" ו-"A wanted man" החדש והמצוין). לטעמי, הפעם העלילה קצת חלשה, אולם אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, ואף שלכאורה הסוף ידוע מראש הסיפור עובד. קשה שלא להתחבר לסיפור ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אין מה להפסיד - ג'ק ריצ'ר #12