• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אהובת המוות

אהובת המוות

מאת בוריס אקונין

הביקורת של נתי ק.

תמונה של נתי ק.
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אהובת המוות

אהובת המוות

מאת בוריס אקונין

הביקורת של נתי ק.

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של נתי ק.
הוצאה לאור:ספרי עליית גג -ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2013
סדרה:תיבת פנדורין #8
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/10
ביקורות על אהובת המוות
הבאה
dushka
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“בדרך כלל אני מעדיפה לכתוב את דעתי כשיש לי מה לחדש. על תיבת פנדורין נכתבו ביקורות רבות וחלקן קולעות ב”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

אראסט פטרוביץ', יקירי, אני שוקלת ברצינות לקחת את ילדינו הוירטואליים ולעבור לגור אצל הוריי. אם אתה חווה את משבר גיל הארבעים, קנה נא קורבט או סור לחדר כושר הקרוב לאחוזתך שבארה"ב, אבל תפסיק כבר להיצמד לנערות בנות חצי מגילך. מאז אסתר אבשלומובנה, דרך נסיכה קסניה ועד למריה מירונובה, גילן של מושאי אהבתך רק יורד. מה רע באישה בשלה שמתקרבת לגיל ארבעים בצעדי ענק? לא סיפרו לך שאנחנו פורחות בגיל ארבעים ואילו אתם עברתם את השיא בגיל שמונה עשרה? נכון, קנאה זה רגש מכוער, אבל שוד העריסות הזה שלך מתחיל לעצבן אותי...
מצד שני, כאשר בעמוד 155, בעודו קורץ לדוסטוייבסקי, אביך מולידך, הוד רוממותו בוריס אקונין מציין כי "יצאה אליהם קשישה הגונה למראה, בת ארבעים וחמש לערך...", אין לך הרבה ברירה אלא ליישר את הקו עם התקופה.

הספר הזה מבריק מכל כך הרבה סיבות ועם זאת גם בספר הזה כמו גם בספר האחרון הרגשתי אכזבה מסויימת. הספר מרתק, ההומור ציני והקריצות הספרותיות מתוחכמות, ההקפדה על הפרטים מופלאה ודמויות מסקרנות. הבעיה היחידה היא שפנדורין, היהלום שבכתר הפך עם הזמן לדמות משנית והמספר הפך לגיבור הראשי במקום להתמזג ברקע.

בשנת 1900, מגפת התאבדויות מסתורית תוקפת את הבירה העתיקה של רוסיה. אראסט פטרוביץ' פנדורין, שמתגורר כבר תקופה בארה"ב והפך לאישיות בלתי רצויה במולדתו, שב על מנת לחקור את המתרחש במועדון המתאבדים המכונה "מאהבי המוות".
מריה מירונובה, נערה בת תשע עשרה פרובינציאלית ונוחה להתרשם בורחת מביתה למוסקבה ומצטרפת למועדון בעקבות משורר צעיר שהצליח להרשימה. בכל הכח של מרד הנעורים היא מנסה להפוך את עצמה משיה תמימה לקולומבינה קלת הדעת, חסרת העקבות ומשעשעת. הגורל מזמן לקולומבינה זו מפגש עם שני גברים כריזמטיים, אך מתוסבכים למדי: פנדורין - הג'נטלמן המושלם ופרוספרו - הדוג'ה של מועדון המתאבדים, המסתורי והאפל, גברים אשר השפעתם על חייה תהיה עמוקה וכואבת.

קולומבינה מנהלת יומן בו היא מתארת את חוויותיה במוסקבה בתקווה שיפורסמו לאחר מותה. דרך העיניים שלה ודרך התכתובת של מלשן משטרתי עם מפקד הז'נדרמריה וכתבותיו של עיתונאי מוסקבאי אנו מתוודעים לחקירתו של פנדורין ופתרון הסופי של התעלומה.
בדרך כלל הסופים של ספרי הסדרה מהווים קטרזיס נהדר, אך הפעם הסיום היה מאולץ מעט בעיניי ומספר דברים נשארו ללא מענה. לאורך הקריאה הרגשתי שדמותו של פנדורין מתעייפת קצת, הוא פחות חד ואנושי הרבה יותר.

אין ספק שפנדורין, על אף היותו ג'נטלמן מרשים בכל הפרמטרים, מזדקן קצת, אז אני מפצירה באקונין, די עם הנערות במצוקה, מיצינו!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מירב
מירב
תמונה של Osirus
Osirus
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של דני
דני
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של יעל
יעל
מ
מבשררת
מ
מוטי
36קוראים|גיל ממוצע55|69%נשים

על המבקרת

תמונה של נתי ק.

נתי ק.

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
301 ביקורות•15 נבחרות•5,291 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתי ק.
נתי ק.
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות301
ביקורות נבחרות15
לייקים שקיבלה5,291
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת114ספרות מקורית80מתח ריגול והרפתקאות30

דיון על הביקורת

23 תגובות
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה מוטי

מ
מוטי•לפני 12 שנים

כבוד

אם תרצי להנות קראי את הספר "המרגל שאהב אותי' מאת איאן פלמינג. תודה על הביקורת הקולעת.
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה חמדת, צחוק טוב לבריאות, אז הרווחנו:-)

חמדת
חמדת•לפני 12 שנים

נתי ק. -בתור אחת שלא מבינה על מה אתם מתמוגגים {סדרת הספרים} צחקתי מאוד .

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה עולם, תטעם, תטעם...

עולם
עולם •לפני 12 שנים

יופי של ביקורת.

באמת, מזמן לא טעמתי איזה פנדורינה.
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

חני תודה. פנדורין ראשון? אם כן, מהרי נא...

חלפה עם הרוח
חלפה עם הרוח•לפני 12 שנים

הספר הזה הוא הטוב ביותר של אקונין, היהלום שבסדרה!

עזבי את פנדורין, תעשי ילדים וירטואליים עם אקונין. הוא כבר יעשה לך פנדורינים קטנים:-)
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

טופי, לא חשבתי על זה כך.

חני
חני •לפני 12 שנים

חחחחחחח ROBBING A CRADLE

אהבתי את הביקורת נתי, יש לי פנדורין שעוד לא קראתי אחרי שאעבור את משבר הקריאה שלי אבדוק אותו.
טופי
טופי•לפני 12 שנים

אהבתי את הביקורת (קצת) התאכזבתי מהספר.. ולדעתי ארסט פטרוביץ היקר פשוט מתגעגע לנערה אותה איבד

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה על הפרגון נעמה! כתבתי שאני מתקרבת לגיל ארבעים ואכן

אני קרובה יותר לארבעים מאשר לשלושים:-) אגב, אין לי בעיה גם עם הפרשי גילאים גדולים וזאת במידה ומבחינה מטאלית יש התאמה בין בני זוג. יש בנות שבגיל 20 בוגרות יותר מאלה שמבוגרות מהן בעשור. לעומת זאת, רוב מושאי האהבה של פנדורין הן נערות אמוציונליות ותמימות, לא בדיוק בת זוג שוות ערך לגבר בן ארבעים שמה שנשאר לו זה להתנשא עליה.
נעמה 38
נעמה 38•לפני 12 שנים

מקסים!נהניתי מהביקורת שלך הרבה יותר מהספר.

אבל בקשר לנערות, פנדורין קצת מתנשא מעל קולמבינה העונה לשם פיתה לדעתי . זה הדוג'ה שמנצל הזדמנויות כאלה.. ועוד משהו. אנחנו לא נשים בשלות עדיין, את עוד לא בת 40. אנחנו פרגיות בשיא
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

וואו אנקה, תודה על המחמאה:-) יש בזה משהו, אבל פנדורין אמור להיות הנעלה

שבגברים:-) כמה עצוב...
אנקה
אנקה•לפני 12 שנים

וואוו נתי ק. יצאה לך ביקורת מבריקה ומשעשעת -אחת הטובות שלך.

מה שקורה לפנדורין זה פשוט תהליך טבעי של רוב המזדקנים, ככל שהגיל עולה החשק המנטלי יורד (תרתי משמע :)לגילאים צעירים יותר.
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

רץ, נראה לי שנקטע לך המשפט...

רץ
רץ•לפני 12 שנים

הפתיח מדהים - אני לא חושב שאפשר לשנות את טעמו של אקונין ואת שלי אילו

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

תודה אפרתי, "אהוב המוות" בארון הזכוכית, מחכה למשבר קריאה רציני

או העדר מוזה:-)
נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

שין שין, תרגיעי קצת, כן? את עלולה לגלות את הצד העצבני שלי...:-)

נתי ק.
נתי ק. •לפני 12 שנים

גלית, לדעתי עדיף לקרוא את "עזאזל" קודם, כי היסודות לדמותו של פנדורין

נבנו שם. אח"כ אפשר לקרוא לפי כל סדר, אם כי אני חסידה גדולה של קריאת הסדרה לפי הססדר המקורי.
אפרתי
אפרתי•לפני 12 שנים

ביקורת מקסימה! מחכה לי וגם אהוב המוות מחכה לי!

אה... כיף לי.
גלית
גלית•לפני 12 שנים

מעולה את! הצחקת אותי.

יש לי את הספר בבית, אבל אני תוהה - לא קראתי עדיין אף ספר מסדרת פנדורין. כדאי לי לקרוא קודם את הראשון?
שין שין
שין שין•לפני 12 שנים

נו, קחי כבר, ותשאירי אותו לי!

23 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של נתי ק.

בית קיץ עם בריכה

בית קיץ עם בריכה

הרמן קוך

אני אוהבת את הספרים של הרמן קוך. הוא קצת מזכיר לי את הספרים של מאיה ערד. נראה ששניהם מצד אחד שונאים את הגיבורים הראשיים ומצד שני גורמים לקורא למצוא איזה שביב של הזדהות עם אותה הדמות ששרויה בדרך כלל בדילמה עמוקה.
קראתי את כל ספריו של קוך למעט "אודסה סטאר" וקראתי אותם לחלוטין לא לפי הסדר הכרונולוגי בה הספרים יצאו לאור, אך אני חייבת להגיד שבתחילת הספר התבלבלתי מעט בין ד"ר שלוסר לבין סטנלי פורבס מ"סרט עם סופייה" אולי בגלל ששניהם הולנדים בגיל העמידה, מיזונטרופים, שוביניסטים ונרקיסיסטים הנפוחים בעצמם עד לעין סוף או אולי בגלל החיבה של קוך לשם סטנלי, כי גם ב"בית קיץ עם בריכה" יש דמות בשם סטנלי.
אחרי קריאת הספר הזה, בעיקר היה לי חשק להתקלח. בדרך כלל אני אוהבת את הספרים של קוך כי הם נותנים לי כאישה סוג של הצצה למחשבותיו של גבר ממוצע, הייתי רוצה לחשוב שהגברים של קוך הם לא גברים ממוצעים, אבל קשה לדעת אם גברים ממוצעים מעמידים פנים טוב כמו ד"ר שלוסר... הדמויות הנשיות לא מעניינות את קוך, הן שם רק כתפאורה לדילמות העמוקות של גברים הולנדיים ממוצעים בגיל העמידה (או לא רק הולנדיים, מאיפה לי לדעת) כאשר ברוב הבעיות שלהם הם היו רוצים להאשים את הנשים: המנדנדות מדי, מכוערות מדי, פתייניות מדי, שמנות מדי, צעירות מדי או מבוגרות מדי, הגבר הממוצע של הרמן קוך כל כך נמשך לנשים, אך כל כך מתעב אותן שזה די חולני.
הדילמה הפעם היא קשה במיוחד - מה אתה כהורה תעשה כדי לנקום פגיעה בילד שלך (לא להגן על הילד שלך, אלא נקום) והאם בדרך תרמוס כמה אנשים חפים מפשע. הספר מרתק כמו מותחן פסיכולוגי, הדילמות קשות והדמויות בלתי נסבלות.
קוך עדיין מוכשר מאוד, אבל מבחינתי לספר הזה אני נותנת 4 ולא 5 כוכבים ולו רק בגלל כמויות המים שאבזבז כשי לשטוף את הספר הזה מעצמי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
תאומות הקרח

תאומות הקרח

ס"ק טרמיין

סיימתי אתמול את קריאת הספר ומאז הוא טורד את מנוחתי ולא מאפשר לי לחשוב על שום דבר אחר. כשלקחתי אותו מחברה חובבת ספרי המתח הייתי בטוחה שהוא כזה, אך מתברר שזה מותחן פסיכולוגי וכאלה לא ממש קראתי עד כה. אין כאן ג'ק ריצ'ר עם RPG שקופץ ממטוס ומחסל את הרעים, אין כאן את הארי הולה השיכור שנכנס לראשו של רוצח סדרתי פסיכוטי ואפילו לא בלש כריזמנטי ושרמנטי כמו פנדורין, אלא רק זוג הורים מרוסקים מטרגדיה איומה בה איבדו את האחת מבנותיהם.

ברגע אחד התהפכו חייהם של שרה האנגליה ואנגוס (גאס) הסקוטי, זוג מופתי ממעמד ביניים שעוסק במקצועות חופשיים, גר בדירה אופנתית באזור הנכון של לונדון ומגדל שתי תאומות זהות לחלוטין בנות שש וכלב. באותו הרגע, ברגע האסון, כאשר תאומה אחת נופלת אל מותה בבית הסבים במהלך חופשה ההורים לא נוכחים ולאחר אותו הרגע החיים של המשפחה הופכים לבלתי נסבלים ממש.
המשפחה לא מצליחה להתאושש, האם והאב מתאבלים כל אחד בדרכו ונוטרים טינה האחד לשנייה על אף שלמען הילדה השורדת שלהם הם מנסים להציג חזית של נורמליות מעושה. כדי לברוח מהכל ולפתוח דף חדש הם מחליטים לעבור לסקוטלנד, לאי פרטי שסבתו של גאס הורישה לו ולשפץ את ביתו של שומר המגדלור שם.
עם כל הכאב של ההורים, אותו המח מצליח לתפוס, את הכאב של התאומה ששרדה יכול להבין כנראה רק תאום אחר. הילדה איבדה חלק ממנה, חלק מזהותה ומנפשה ועם זה המשפחה מתקשה להתמודד עוד יותר מהאובדן של התאומה הראשונה.
במהלך השהות באי מצליחים ההורים לתלוש את כל המסכות האחד של השנייה ולחשוף את האמת שלא בטוח שיוכלו להתגבר עליה.

הספר הזה מותח, קשה וטורד מנוחה ורק התיאורים המדהימים של האיים ההיברדיים מצליחים להפיג מעט את המועקה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
ריסט

ריסט

דני גרינברג

שאפו לדני גרינברג! את שני הספרים הראשונים שלו חיבבתי אבל לא יותר מזה ובשלישי רואים שעקומת הלמידה שלו כנראה אקספוננציאלית. הספר זורם, מותח עם רומנטיקה על אש קטנה. קצת דניאל סילבה פוגש את ג'ק ריצ'ר פוגש את פרופ' ערן סגל (הגיבור הראשי, ירון תדהר התלבש לי בול על סגל וראיתי את דמותו לאורך כל הספר).

כאמור, הספר הוא לאוהבי ספרי מתח, אינטריגות פוליטיות, אירגוני ביון וביטחון. סיימתי אותו תוך שתי נסיעות ברכבת בשבוע האחרון ובשבילי זה קצב מסחרר.

אז מה היה לנו שם? במספר מוקדם שונים בישראל, בקרב אוכלוסיות שונות בתכלית, מתים אנשים מסיבה מסתורית. ירון תדהר, חוקר לשעבר במכון הביולוגי נקרא על ידי ראש המלמ"ב לעמוד בראש צוות החקירה למורת רוחה של מנהלת המכון, קולגה של ירון מימיו כחוקר. עוד בצוות סטודנט למדעי המחשב עם יכולות סופר-על בכל ענייני הסייבר, סוכן שטח אמיץ, אך עם בעיות משלו וכמובן על הכל מנצח ראש המלמ"ב שלו כניסה חופשית למשרד ראש הממשה, שר הביטחון, ראש השב"כ וכו'. יש גם כמה נשים, חכמות ואמיצות, אך לצערי הן די סייד קיקס בעלילה.

אז מה מגלה החקירה של ירון? האם מדינת ישראל עורכת ניסויים בבני אדם? האם גורמים עויינים מתכוונים להפעיל נשק ביולוגי חדש בישראל? האם בכלל אינטרסים כלכליים מעורבים שם? לא אהרוס לכם את העלילה. אגיד רק שמי שקורא ספרי מתח, אפילו לא על בסיס קבוע יידע את התשובה לשאלה "מי?" די מהר, אבל תשובה לשאלה "למה?" הייתה מפתיעה למדי.

עוד הערה, כבעלת רקע בהנדסה כימית (כן, זה שונה מהותית מרקע בכימיה) ורקע מועט מאוד בביולוגיה הייתי די סקפטית לגבי ענייני המדע, אך רואים בבירור שכן נעשה שם תחקרי ולכן הרפיתי משריר הספקנות ופשוט נהניתי.

מומלץ לאוהבי הז'אנר


***********************************************
מורי, בבקשה אל תקרא את הספר הזה!!! אפילו לא אם תהיה על אי בודד ויהיה בידך רק מיכל של מטהר אוויר, תקרא את ההוראות עליו

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
שמונה דקות

שמונה דקות

אור שהם

לכאורה יש בספר הזה את כל האלמנטים שאני לא אוהבת - הוא קצר ובנוי מסיפורים קצרים (לא מצליחים להתחבר לדמויות), הוא עוסק באפוקליפסה (מספיק לי הדיכאון מלראות חדשות) והוא משתמש בלא מעט מושגים מדעיים (כחוקרת קשה לי לא לרוץ ולבדוק כל פרט מידע)... לכאורה זו מילת המפתח.

הספר אמנם קצר אך חלק מהדמויות הצליחו להתחבב עלי והספר הצליח לגרום לנסיעת רכבת מפריפריה עמוקה לתל אביב למהנה יותר.

אמנם הנושא הוא אפוקליפסה, אך באותו אופן אפשר היה להחליף את הנושא במשהו הגיוני יותר, אמנם בקנה מידה קטן יותר כמו מלחמה גרעינית, לכן עצם הנושא לא הפריע לי הפעם, מה גם שהספר עוסק בהתמודדות הדמויות עם משברים.

לגבי הנושא המדעי, כל כך נהניתי לקרוא שהצלחתי לנתק את החלק מהמח שעוסק בביקורת עמיתים:-)
הייתי שמחה אם הפרקים היו ארוכים מעט יותר והפרק הישראלי דווקא הכי פחות עניין אותי, אולי כי מה קשור עכשיו חיילי צה"ל לאפוקליפסה? כנראה קרוב מדי לבית בשבילי.

היו כאן ביקורות יותר ארוכות מהספר, אז אני אקצר דווקא - הלוואי ואור שהם יוציא ספר על כמה מגיבורי הספר ובעיקר על שני זוגות האחים ועל החמור.

לפני שנתיים•
★★★★★
•נתי ק.
עולם ללא קץ

עולם ללא קץ

קן פולט

התחלתי מהספר השני בטרילוגיה וכנראה לא מהמוצלח ביותר. יש לספר הזה יתרונות ברורים מבחינתי: אני אוהבת רומנים היסטוריים, אני אוהבת לקרוא על ימי הביניים ואני אוהבת לקרוא על אנגליה - כאן לכאורה יש רומן היסטורי שמתרחש בימי ביניים באנגליה, אז למה שלושה כוכבים?
דבר ראשון ספר באורך של יותר מ- 1000 עמודים, לא מספיק שיהיה מעניין - הוא צריך להיות מרתק והספר הזה נמרח כל כך, שנראה כי יד עורך ספרותי לא נגעה בו. דבר שני וחשוב יותר הוא הדמויות. על אף כי דמויות של גברים בספר היו משכנעות למדי, הדמויות הנשיות היו בעיניי החולשה של הספר. הדמות הראשית הייתה יכולה להיות אכן אישה צעירה וחזקה שקוראת תיגר על המערכת, אם רק היא לא הייתה קדושה מעונה... אם רק היו בה מעט מתכונות האנושיות של קנאה, רוע, אנוכיות, רק קמצוץ, אולי היא הייתי יכולה להזדהות איתה, אבל התקשיתי בזה.
מה ששבר אותי אבל זו הכתיבה של סצינות האונס בספר ולא חסרו כאלה. הסצינה בה אחת הדמויות נסחטת על ידי מישהו שחיי אהובה ומשפחתה בידיו, מישהו אותו היא שונאת שנאה עזה ומתעבת יותר ממגפה השחורה, כאשר היא מאוהבת עד טירוף בגבר אחר, ונאלצת לשכב עם אותו מישהו שמשפיל אותה עד עפר, פתאום באמצע האקט היא חווה הנאה גופנית על אף רצונה. אני מבינה שהכותב הוא גבר שככל הנראה לא חווה אונס מימיו, שאולי קרא את טיוטת "50 גוונים של אפור" עוד בטרם הדבר הזה ראה אור, אך אולי היה שווה לעשות תחקיר גם בתחום הזה ולא רק בתחום יסודות הבנייה ולדבר עם מישהי שחוותה פגיעה מינית? לא יודעת, אולי אני טועה. לקן פולט הפתרונים, אך לי זה הפריע.

הספר עוקב אחר מספר דמויות מילדותם עד בגרותם החל משנת 1327 בעיר קינגסברידג'. זו עיר מסחר טיפוסית שנשלטת על ידי אצולה ואנשי דת שרובם מושחתים כמו שפוליטיקאים ומנהיגים דתיים מושחתים בימינו, מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש כמו מעמד ביניים מנסה לסגור את החודש בימינו ועניים מנסים לשרוד כמו שעניים מנסים לשרוד בימינו, נשים שם שוות פחות כמו שלצערי גם בימינו, ואנשים שלא הולכים בתלם מוקעים כמו שמוקעים בימינו והכל תוך כדי המאבק במגפה - הפתעה, כמו בימינו!

אומרים שעמודי תבל טוב יותר, לא פוסלת שאקרא אותו בכל זאת ולו רק כי אני לא יכולה לפספס רומן היסטורי מעוסק באנגליה של ימי הביניים - כזו חלשה אני:-)

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
בכוונה תחילה

בכוונה תחילה

תמר הגר

ספר מעניין שכתוב בסגנון מפתיע - סוג של דוקו דרמה שנפוץ עכשיו מאוד בטלוויזיה, אך בספרים טרם נתקלתי בסוגה זו.
הספר עוסק בתחקיר בנושא "רצח תינוקות על ידי אמהות באנגליה הויקטוריאנית" שנעשה כחלק מתחקיר לכתיבת ספר על ידי בת דמותה של הסופרת עצמה, אם לתאומות שיוצאת לנבירה בארכיונים ברחבי אנגליה בעבות שני מקרים ספציפיים: אלן הרפר שרצחה את התינוקת שלה בת מספר שעות ולסלינה וודג‮' ‬שזרקה את בנה הנכה בן השנתיים לבאר. החוקרת מחפשת מה משותף לשני המקרים, את העדויות מהמשפט, אתפסקי הדין שניתנו ומה עלה בגורלן.את מה שאי אפשר למצוא מהארכיון הסופרת משלימה מתוך תחקיר מדוייק על חייהם של הנשים העניות במעמד הנמוך ביותר באנגליה הויקטוריאנית. החוקרת בוכנת את נושא "מיתוס" האמהות המושלמת והחיבור המיידי עם התינוק, שתפתח בתקופה ויקטוריאנית ואיך הוא משפיע על החיים בישראל בשנות האלפיים. במקביל הסופרת שבתוך הסיפור ממציאה לעצמה חברה-מתחרה, חוקרת אקדמית שנישואייה מתפוררים ודרך היחס שלה עם בן הזוג והבת מאפשרים לסופרת המקורית לבחון כמה אספקטים של אמהות מדרנית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

ספר מתרכז בסיפורו של תומס קרומוול, פליטיקאי הידוע לשמצה בחצרו של הנרי השמיני ומציג את הצד האנושי שבו. הסיפור מעניין ושונה מרומנים היסטוריים אחרים של פיליפה גריגורי למשל או אלכסנדר דיומא. למרות הסיפור המעניין ועולם שלם שנגלה לעיניי מתוך עומקה של הפוליטקה המלוכלכת של החצר והכנסייה, הספר מאוד לא פשוט לקריאה בגלל הסגנון הייחודי (ומעצבן בעיניי) בו לא תמיד ברור מי הדובר, ולעיתים נדמה יותר כספר עיון ולא כספר עלילתי.
על אף שהילרי מנטל לא מתעלמת מהצד הדורסני שלו היא מוסיפה לדמותו נופך אנושי מסויים דרך סיפור ילדותו (לא בטוח שתואם כל כך למציאות) והאסונות שפקדו אותו בחייו האישיים. כמו שרואים בספר הזה את הצד האחר של קרומוול, אפשר לראות בו גם את הצד האחר של תומס מור, שמוצג בד"ר כקדוש מעונה ודווקא כאן מוצג כאכזרי ואפל לא פחות מתומס השני. ספר מומלץ לאוהבי התקופה וכבונוס יש גם ספר המשך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
מגילת המדבר

מגילת המדבר

ארז האסול

ספרי "אינדיאנה ג'ונס" הם לגמרי גילטי פלז'ר שלי, אך איתם אני חווה גם את רוב מפחי הנפש. קשה מאוד לכתוב רומן היסטורי ולשלב בו מתח הפתקאות ושני קווי עלילה בעבר ובהווה שיהיה מספיק מעניין ומדוייק. הספרים מסוג של "צופן XXX", "מגילת YYY", אוצרות הZZZ" מציפים את חנויות הספרים ולא קל לברור ביניהם את הטובים ביותר. ספרים מסוג זה הרבה פחות נפוצים בספרות המקור, למרות שפע תעלומות, מגילות ואוצרות נסתרים בהיסטוריה היהודית.
לא הייתי קוראת את הספר הזה אילו רץ לא היה ממליץ עליו ובחינתי אם רץ אהב את הספר והוא יכול לשמש אותי כ"פחמימה זמינה" אני לא צריכה לחפש המלצות נוספות.
חבורה של דוקטורנטים מחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, נתקלים בממצאים מרתקים באחת המערות שגילו שגורמים להם להתחיל במרדף רווי סכנות, המוזן בסקרנות אקדמית, עקשנות ואמביציות. הסיפור נע שני בין ההווה לבין תקופת המרד בחינניות עם חוט מקשר בין שני זוגות אוהבים בהווה ובעבר.
מבחינתי, כמישהי ללא ידע מעבר לבסיסי מינוס על תקופת המרד, טעויות היסטוריות, אם היו, לא הפריעו לי כלל ונהניתי מסיפורי העבר הרבה יותר מקו העלילה בהווה. דווקא איפיון הדמויות בחבורת החוקרים הפריעה לי מאוד, היו שם בעיניי כל הסטריאוטיפים שאפשר למצוא - כל הנשים יפיפיות ועדינות, אך בעלות עקשנות (יש מצב שתהיה ארכיאולוגית עם מראה בינוני, אגן ירכיים טיפה רחב ושיער לא גולש? כנראה שבאוניברסיטה העברית לא!), שוטר מושחט - שמן, בחור קרבי - מתבודד ופרופסור עם הררי ספרים שממלאים את הבית.
מבחינתי הספר גירה לי את הדמיון וגרם לי לרצון לקרוא עוד על התקופה ולכן עם כל החסרונות הוא מומלץ בהחלט לקריאה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
תגובת שרשרת

תגובת שרשרת

גל אמיר

אז סיימתי את השנה החולפת עם ספר שקרוב לבית.מה זה קרוב? כמעט כל מקום התרחשות בו אני מכירה כמו את כף ידי. מאוד פרובינציאלי מצדי, אבל אני נהנית מאוד מספרים שעלילתם מתרחשת במקומות שאני מכירה, אז משרד עורכי דין בחיפה בשכונת הדר, סמטאות מפוקפקות בקריית אתא וישוב פסטורלי בגליל - שיא התענוג.
העלילה זורמת וקולחת אם כי מופרכת למדי, קצת כמו לראות סרט ג'יימס בונד - אתה יודע ששום דבר מזה לא יכול לקרות ועדיין צופה ונהנה (אם כי מבחינתי דניאל קרייג הרס את ההנאה). העלילה מערבבת כקוקטייל בבר בעיר התחתית את כל האלמנטים של החברה הישראלית לכל גווניה ולא מעט סטריאוטיפים. עורך דין פליליסט, שמגן בדרך כלל על טיפוסים מפוקפקים מסתבך בפרשייה מוזרה שכללה קרב יריות, בריחה ולבסוף פענוח תמוה מעט. אז מה לא היה שם? קהילת הלהט"ב על גווניה, עורכי דין, שוטרים מושחתים, משפחות פשע מהכפרים, זונות רוסיות, אוליגרכים קווקזיים ודרום אמריקאים, דתיים לאומיים ונערות מתבגרות - כל זה היה. מה שהיה שם במינון קצת יותר מדי גבוה זה הומור ציני. עם כל אהבתי להומור ציני ויש לי אהבה מטורפת להומור כזה, היו שם סצנות שאפשר היה לגמרי לוותר. סך הכל הקוקטייל היה לא רע, למרות שאני מעדיפה לשתות סודה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נתי ק.

ביקורות נוספות על "אהובת המוות"

אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

את אקונין ואת סידרת ספרי הבלש פנדורין שלו אני ממש אוהבת. אהבתי בעיקר את מרכבת היהלום שלו. את הספר הזה פחות אהבתי, אולי בגלל שזהו ספר מקברי שכשמו כן הוא, נמצא כל הזמן על הקצה, וחשבתי לנטוש עד שפנדורין, שלא נקרא כאן בשמו ולו פעם אחת, נכנס לתמונה כאחד מבאי המועדון.

הספר בנוי ברובו מהתרשמויות: קטעי עיתונות, יומנה של אחת ממשתתפות מועדון אהובי המוות, דיווחים של איש משטרה שתול וכו'.

התקופה היא 1901 זמן טוב לראות הכל באור רומנטי ומה רומנטי יותר מהתאבדות נשגבת והתחברות אל המוות. פרוספרו - שם בדוי - מנהל את מועדון המוות שלו בביתו המיוחד שבמוסקבה, לשם נאספים צעירים שוחרי התאבדות ולשם מצטרפת נערה מהפרברים, תמימה וקצת טיפשונית, ששואפת להיות מיוחדת, היא תיקרא קולומבינה ותכתוב את רשמיה מהפגישות בערבים במועדון.

המועדון מקיים את מה שהוא מבטיח - כמעט מדי יום מתפרסמות ידיעות בדבר התאבדותם של צעירים והמכה הזו מחזירה למוסקבה גם את פנדורין שמחליט לברר מה עומד מאחורי כל זה.

כפי שאמרתי את הספר הזה פחות אהבתי מסידרת ספריו של אקונין, אך הוא שווה איזכור כי ספרי המתח שלו יפים בעיני ורוסיה שלו היא קצת שונה מרוסיה של הקלאסיקנים, אולי כי הבלש פנדורין בילה חלק מחייו ביפן והתרבות היפנית והבודהיסטית איכשהו באות לידי ביטוי, בעיקר כשיש לו עוזר יפני שתקן

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

בדרך כלל אני מעדיפה לכתוב את דעתי כשיש לי מה לחדש. על תיבת פנדורין נכתבו ביקורות רבות וחלקן קולעות במדויק לדעתי, אבל קשה לי לעמוד בפני הפיתוי הנדיר לכתוב ביקורת ראשונה על ספר שאהבתי, כי בדרך כלל אני מתמהמהת ברכישת ספרים חדשים ואילו הפעם הגיע אלי הספר, חם מן התנור, בדרך פלאית.
באופן נדיר ופלאי אף הוא, יצאו להם דרי הבית להינפש מעט והתפנתה לי שעה קלה בין שיעורים בהנדסה ועבודה במולדת לבין ארוחת הצהרים ולא נותר לי אלא לחשוב לרגע-

מדוע בעצם אני אוהבת את אקונין/ פנדורין?

כי הוא (פנדורין) ג'נטלמן קלאסי, יפה תואר, חכם, אמיץ, טוב לב, פתוח ללמוד מתרבויות שונות, חובב קידמה ומקפיד על לבושו; שלל התכונות הגבריות הללו היו מצליחות להפיל אפילו את סבתא שלי בקסמיו, קל וחומר פתיה שכמותי - זה אל"ף.

כי מנהגיו המיסתוריים (שוב, של פנדורין), צדעיו המלבינים, עברו הטראגי, חולשתו לנשים בלתי מושגות וליקוי הדיבור הסלקטיבי שלו לא גורעים מחנו אלא להיפך- מוסיפים לו הילה רומנטית - זה בי"ת.

כי בתור אדם שסוגד לאינטלקט (הגדרה עצמית שמצאתי אצל דיוויד פוסטר וואלאס שעליו אהגג בפעם אחרת), אני לא יכולה להישאר אדישה לאינטלקט הבלתי נתפס שלו (של אקונין) ולאופן שבו הוא מלהטט בקלילות ובחן בידע כללי עצום ורב תחומי ועל ידי כך גורם לי (בעזרתו המסורה של המתרגם והמעיר המאלף- יגאל ליברנט) להשכיל בלי משים, שזה כיף כמעט כמו לרזות בלי משים - זה גימ"ל.

כי כל ספר מתכתב בסגנונו ובתוכנו עם ספרים אחרים ולכן מהווה ממתק מפתיע בפני עצמו- מרחיב אופקים ויחד עם זאת קריא להפליא, מה שמרמז על גימ"ל אבל ראוי לסעיף משלו כך ש- זה דל"ת.

כי יש לו (לאקונין וגם לפנדורין, אם כי קצת פחות) חוש הומור לגלגני ודקיק מהסוג שאני אוהבת- זה ה"א.

ודי ברור שהם (אקונין ופנדורין) ממש נהנים ממה שהם עושים- זה ו"ו.

וכל זה משלב יחדיו קלילות של ארוחת בוקר וטעם של שלושה כוכבי מישלן.

ובאשר לדירוג שלי- כל ספרי תיבת פנדורין מבריקים הרבה יותר מחמישה כוכבים נוצצים- משעשעים, מפתיעים, חכמים ומחכימים אבל לא כולם נוגעים ללב באותה המידה, ואני, בשביל להרגיש חמישה כוכבים צריכה גם להרגיש משהו (פרט לקנאה באקונין).

בספר הזה, אולי בגלל ההתכתבות הסגנונית עם מחזות קלאסיים, הדמויות והעלילה כל כך תיאטרליות עד שלא ממש הצלחתי להזדהות עם מי מהן או לחבב מי מהן, פרט לפנדורין (ואני משוחדת) ולמאשה מירונובה הפרובינציאלית שחוויתי בשבילה זכרון מבוכה של מתבגרת תמימה אך אקסצנטרית.

לכן הכוכב החסר והוא סובייקטיבי לחלוטין.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•dushka
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

לבוריס אקונין מגיע עונש ולכן הענקתי לו רק שלושה כוכבים.

אם אתה התלמיד המצטיין בכיתה ואתה כותב עבודה בינונית, המורה ייתן לך ציון "טוב". ובצדק.

נדמה שלאקונין נגמרו הרעיונות המשובחים ולכן מצא לו רעיון נטול ברק, עטף אותו בעטיפות נוצצות של תרבות, אומנות, היסטוריה, קישורים, מובאות, סיפורים ואמיתות. ואנחנו, למודי אקונין, המורגלים בפנינים השוכנות בתוך מצע מענג של היסטוריה רוסית, מקלפים את כל התפאורות והמסכות כדי לגלות בפנים איזה חלוק נחל אפרפר. אין יהלום, יש אכזבה.

ומלבד זאת, גם אראסט פנדורין שלנו נעשה צפוי ומשעמם ונטול הומור. לא שרלוק הולמס הרוסי ובקושי דוקטור ווטסון הצפוי.

האם אקונין מתחיל להכזיב? האם יבש מעיין הרעיונות? אינני בטוחה, כי לפני זמן מה העלתה טופי מיודעתנו ביקורת מקסימה על אהוב המוות, ספרו החדש. ואל תתגאי, טופי, יקירה, הספרנית שלך לא שלפה שפן מהכובע, את הספר החדש רכשתי לפני שבועיים והוא בהחלט נמצא על המדפים וגם נמכר במבצע. הוא ממתין לי בקוצר רוח. האם אני ממתינה לו בקוצר רוח? לא בטוח. מה נשתנה אהוב המוות מאהובת המוות? אלא שטופי טוענת כי זה סיפרו הטוב ביותר של אקונין, ואין לי אלא להאמין לה.

נשוב לאהובת המוות. בספר הזה נופלת צרה חדשה על מוסקבה הבירה בדיוק ב-1900 כשמאה נוגעת במאה והרעיונות מסחררים את ראשיהם של צעיריה, השטופים בהגות חדשנית וברעיונות רומנטיים כבירים. ובמי מתאהבים הצעירים הללו, שבכולם נובטים זרעי שירה והם מפמפמים דיקלומים מטופשים, פומפוזיים ומיושנים? לא ניחשתם. הצעירים הללו מאוהבים במוות. הם משוועים לזכות באהבתה/באהבתו של המוות בכבודו ובעצמו, להינשא למוות וליטול את חייהם במו ידיהם, קרי: להתאבד.
כן, רעיון מופלא.
את עדת האידיוטים הללו, שנים עשר במספר (בכל פעם שאחד מתאבד מתקבל למועדון מתאבד פוטנציאלי חדש) מנהיג אדם אחד, כריזמתי, נכלולי, אשמאי זקן, בעל ידע בהיפנוזה, בהעלאה באוב ובעיקר, במשיכת המטומטמים הרומנטיים באף.
המועדון הזה חי ופורח בעודו מונהג היישר אל המוות. הם מתאספים בביתו של האשמאי, אשר בשם פרוספרו מתכנה, לכולם כינוי דרמטי, בכולם יוקדת אש האהבה למוות וכולם משוועים כי המוות יבחר בהם לבן זוג.

אל המועדון הזה מצטרפת צעירה קרתנית דרמטית ויפה המכונה קולומבינה מן הקומדיה דל ארטה על ארלקינו, פיירו וקולומבינה. גם היא מתאהבת במוות ומוקסמת מן האשמאי בעל העיניים החודרות, חושקת בו ובמוות.

למזלם הטוב של הצעירים הבוהמיינים הללו, אשר האופל נדמה להם כזריחת החמה, מצטרף למועדון ידידנו פנדורין, אשר חושד כי המתאבדים נדחפו אל מותם לא רק בכוח רצונם שלהם. כמרגל הוא חודר אל מוסקבה הכפורית ומשתדל לחשוף את אשמתו של הנבל.
חוץ מזה יש לנו גם מרגל נוסף השופך אור על העלילה ונדמה כי פנדורין צריך לשלם לו תמלוגים.

אם היינו מקלפים מן הספר את שפע ההערות וההארות שאקונין מעניק לנו חינם אין כסף, היה נשאר לנו ספר בינוני למדי.
למען האמת, שפע ההערות וההארות הללו מתחילות לעייף אותנו מספר לספר. את מי מעניין מי ומה היו כל גנרל/משורר/עיתון/ספר/שיר/מחזה? בקיצור, הרי רוב ההסברים נשכחים ממילא אחרי שתי דקות, אז למה להכביד על ראשנו העייף?
האמת ניתנה להיאמר: כל הנספחים שבסוף הספר הם עלה התאנה של הבינוניות הכושלת. כלומר, מי יעז להטיל ספק במומחיותו של אקונין כשהוא עוטף אותנו בקולטורה כבדה וחונק אותנו בדפים ובקרינולינות עד אובדן נשמתנו?
זהו טריק ידוע בין המושכים בעט או בקולמוס או מקלידים במקלדת: אם יש לך סיפור דל לספר תלה אותו באילנות גבוהים, וכך תיעתק נשימתם של קוראיך מרוב התפעמות והערצה, ממש כמו נשימתה של קולומבינה הנושאת עיני עגל אל פרוספרו ואל פנדורין לסרוגין.

צר לי אקונין, לא הצלחת לעבוד עלי הפעם.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

סוף כל סוף , החלטתי לקרוא ספר מסדרת פנדורין. לא קניתי, לא צריך להגזים השאלתי בספריה.
ראיתי בחורה נחמדה עם פרצוף חמוץ ( זו ההגדרה שלי לנחמדה) עם נחש על הראש( סימן שהיא בכיוון הנכון נגד הזרם) ונתתי לזה צ'אנס.
קראתי זמן מה את כל הספר, לא וויתרתי, אבל רק מהביקורת של דושקה הבנתי מי לעזאזל הוא פנדורין.
תהרגו אותי אם אגיד לכם שזה ספר בינוני, שנתלה על אילנות גבוהים מדיי העונים לשם שייקספיר?
וכי למה? כי העלילה בינונית למדיי, הוא לא מגרד את שרלוק ברמת התחכום, החשוד העיקרי הוא בצדק החשוד העיקרי. לא צריך להיות גאון גדול להבין שמשהו מסריח בממלכת מוסקווה. לא מצאתי מחווה מרגשת לגדולי הספרות האנגלית, רק ניסיון להתפס בהם כדי לעשות קופה מסדרת ספרי מתח שבלוניים.
הכי נחמד שם לטעמי זה הנחש, הכי פיתה יצאה שם קולומבינה, והכי סוף אמריקאי שיכול להיות .
אם יצא מזה סרט , שיביא את ברוס וויליס בתור פנדורין וישימו את כולם על מטוס נוסעים שיתאבדו משם. הוא יכול לטוס מעל מוסקבה בשביל הכבוד הרוסי האבוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נעמה 38
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

קראתי את הספר ויש לי טעם מאוד אליטיסטי בספרים. אני בוגרת לימודי ספרות באוניברסיטה העברית. וכן, אהבתי את הספר. אולי זו לא יצירת מופת, אבל זו יצירה מעניינת עם ערך מוסף - מתח. בקיצור, אהבתי, אבל לא הייתי שומרת לי את זה במדף הספרים, כמו ספרי המופת שאני קשורה אליהם, אלא מחזירה לספריה.

לפני 12 שנים•חגית
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

⭐️⭐️1/2
זהו החלק האחרון שנמצא ברשותי לעת עתה מהסדרה הנפלאה ״תיבת פנדורין״ והחלק הפותח את המאה ועשרים בסדרה.
לצערי זהו גם החלק הכי חלש מכל החלקים שקראתי עד כה. שני שליש מהספר עברו בפיהוק מה והשליש האחרון לפתע החל לעניין, שופע דמיון אבל בסך הכך הרבה מתחת לרמה שאקונין הרגיל אותי

לפני 5 שנים•
★★★★★
•זאבי קציר
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

סיפור נוסף על מוסקבה של סוף ימי שלטונו של הצאר. השנה 1900, מאשה, צעירה שרק הגיעה לגיל 21 עוזבת את ביתה באירקוטסק ומגיעה למוסקבה. היא חוברת לקבוצת אנשים מסתורית, 12 במספר, שכולם סוגדים למוות ומחכים לאות הגורל שיסמן להם שהגיע תורם להתאבד. מכת המתאבדים מביאה את מיודענו, הבלש והיועץ לשעבר, אראסט פטרוביץ' פנדורין, המתקרא עכשיו בשם ניימלס, בגיחה נוספת לעיר מולדתו מוסקבה, לאחר עוד מספר שנים בניכר, כשמטרתו לחקור ולגלות ואולי להציל את המתאבדים הפוטנציאלים.
הספר מתרחש במקביל לספר הבא (מס' 9) בסדרה וארועים שונים מספר אחד נפרשים ומוסברים בשני ולהפך.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבי
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

ספר בילוש טוב. קצת מייגע בשל עומס הפרטים - ההתכתבויות עם תקופות, אישים ויצירות היסטוריות - אשר מצריכות הרבה הערות שוליים.

לפני 12 שנים•עודד
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

הטריק של כתיבת ספר מתח בלבוש של תקופה אחרת נחמד, אבל מחזיק מעמד פעם אחת. מצטער.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•breni