הספר הטוב ביותר שקראתי על אפריקה מאז "טרזן וחיות הג'ונגל".
המחבר שהחליט לוותר על תנאי מעמדו המיוחסים כעיתונאי לבן, מתחבר לקרקע ומביט לאפריקה ולאפריקנים על גוניהם השונים
בגובה העיניים, האבק והמלריה. בשכר זה הוא זוכה בראיה בלתי אמצעית לתוך נשמת היבשת השחורה ותושביה.
הספר נכתב בשנות הששים של המאה הקודמת כשעדיין העצמאות מתוך השלטון הקולוניאלי המדכא היתה בחיתוליה.
רק לסבר את האוזן - כעשרת אלפים שבטים שהיו רגילים להתמודד בינם ולבין עצמם מאות שנים, גם במלחמות קשות,
היו צריכים להגיע ליציבות שלטונית ואזרחית במסגרת של כארבעים מדינות. בד"כ זה לא עבר בצורה הכי מוצלחת שכן
השבטיות נשארה גם אחרי היווצרות המדינות ואירועי הפיכה תכופים ומדממים לא חסרו.
פרקי הספר לא ארוכים, לא מעייפים, מגוונים גיאוגרפית ומעניינים מאוד באבחנות ונתוחים עיתונאיים כמו גם הרפתקאות אישיות,
והכתיבה צבעונית, אנושית וקולחת.

















