ביקורת ספרותית על אחים - סדרת המלחמה הקרה #2 מאת מיכאל בר זהר
ספר בסדר

---

שתי גישות לכתיבת ספר מתח ( פלילי, ריגול או אולי אחר):
קבוצה א:
- עלילה רבת אנשים, פרצופים, ארועים כאשר חלק מהם ניסמך על עובדות היסטוריות.הסיפור מהיר, רב ארועים ותפניות, כמו דמויות סטריאוטופיות עד פלקטיות.
קבוצה ב:
- דמות אחת או שתיים, המקבלות עומק הן בזמן והן במרחב. בדרך כלל הסיפור מובא מתובנה של נפש הגיבור, תפיסתו את האירגון והמבנה פוליטי ממשלתי.

הגישה השניה מאפיינת סופר כמו ג'ון לה-קארה. הקריאה בו איטית יותר מובנית והגיונית.
הספר שאנו דנים בו שייך לקבוצה הראשונה.
מבחן האיכות בעיני הוא השאלה " ואם אחתוך את הסיפור כאן , מה יקרה לסיפור ולי הקורא?"
אין לי ספק כי במקרה של לה - קארה הדבר פוגם בהנאת הקריאה,בהבנת העלילה ויכולת המיצוי של הסיפור.

בספר שלפנינו, יש ארועים, קורות חיים מזילי דמעות, אבל בהחלט ניתן להפסיק באמצע, לחבר את הסוף בדרך כלשהי והכל יהיה בסדר. מהשיירים שהוצאנו ניתן לבנות ספר אחר וסיפור חדש.
המיוחד בו קצב הארועים והתפניות בעלילה.
והעיקר הסוף המפתיע בבחינת כולם מתפכחים (או מתפקחים) והתחלת הרמוניה נראית באופק .
קצת על העלילה : שני אחים ברוסיה הסובייטית של החבר סטאלין, נותרים יתומים. ( משפט אבסורדי כי יש אימא רוסיה ואבא סטאלין). דרכיהם עוברות במסלולים נפרדים ( לא אקלקל לקוראים), וכמובן הם נפגשים בארוע דרמטי מרעיד לבבות. כמעט כמו המיפגש של יוסף ואחיו.
בקיצור ספר טיסה לא רע.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אחים - סדרת המלחמה הקרה #2