שש שניםהרלן קובן4מי שקורא את הכריכה האחורית של הספר וקרא חלק מספריו של המחבר כנראה תוהה האם זה לא דומה לאחד מספריו האחרים למשל: הנעלמים, דיו חיוור ועוד. אז התשובה היא כן, גם פה נוסחת הפלא ממשיכה לעבוד. לגייק היתה חברה היא "זרקה" אותו וקבלה ממנו הבטחה שהוא לא יחפש אחריה. אבל משהו קרה וג'ייק מבין שמה שחשב, לא נכון. הוא נעשה יותר מידי מעורב ומתחילים לחשוד בו ... כדי להוסיף חטא על פשע - ג'ייק מאוד מזכיר את מיירון בוליטר. אומנם מינון הבדיחות התפלות נמוך במהרבה אבל המחבר בעצמו שותל בספר אזכורים לחבריו של מיירון (אבל לא את סידני הגדולה). למרות זאת "שש שניים" ספר חביב ומי שלא קרא עד כה מספריו של המחבר יהנה. אוהבי הרלן קובן (כמוני) ימשיכו להנות - למרות כל האמור לעיל.
סטונרג'ון ויליאמס11ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות הפכו להיות מאוד נפוצות בשנים האחרונות. יש לסטלין, קלינטון, רבין ,בן גוריון ... חשבתי לעצמי פעם מה היו כותבים למשל,על השכן שלי (בן 94 בלי עין הרע, נלחם בנאצים ע"י חפירת בורות במסלול של הטנקים שלהם וחיבור פצצות לגחון שלהם). או מה היו כותבים על סתם אדם שחולף על פניי ברחוב. יכול להיות שהיו לו חיים לא פחות מעניינים מזה שעשה סלפי עם ראש ממשלת דנמרק. "סטונר" עונה על השאלה הזאת ובגדול. סיפור חייו של אדם שגדל להורים שהפעילו משק חקלאי ושלחו אותו ללמוד חקלאות באוניברסיטה כדי לעזור להם אח"כ בעיבוד האדמה. הספר מלווה את סטונר לאורך חייו, את האהבות שלו את החברים / שונאים שלו. אני נהנתי ממנו הרבה יותר מכל מיני ביוגרפיות של ידוענים או אישיים היסטוריים. אולי זה נשמע משעמם , אבל תנו ל"סטונר" צ'אנס לא תתחרטו על זה. אז התשובה היא אפשר לכתוב ספר מצוין על כל אחד מאיתנו, למרות שאולי לא היינו באח הגדול ,לא בשלנו באיזה ריאלטי , לא היינו חלק מ 120 האנשים העלובים שאמורים לייצג אותנו (האזרח הפשוט) וגם לא היינו כדורגלנים אלימים. כי הסיפור של כל אחד מאיתנו מעניין לא פחות, תודה לך ג'ון ויליאמס.
מבוקשלי צ'יילד8לי צ'יילד ממשיך מאותה נקודה בה הוא סיים את ספרו הקודם. ריצ'ר עם אף חבול (לא הספיק עדיין להסיר את הדם שהתייבש) עוצר טרמפ. באופן מפתיע מי שעוצר לו מסובך בפרשייה לא פשוטה וריצ'ר לאט לאט מגלה שמשהו לא טוב קורה. לאכזבתי , הפעם הספר לא כ"כ מלא בפעילות (אתם מבינים למה אני מתכוון). ריצ'ר מותח את איבריו רק אחרי עמוד 260 והמאבקים שבסוף הספר לא מחפים על כך. האם ריצ'ר (לי צ'יילד) הזדקן? בכל אופן תהיתי לעצמי, האם גם בצה"ל יש שוטרים צבאיים ראויים כדוגמת ג'ק, או רק כאלה שמסתובבים בצמתים ומעירים לך שאין לך גומיות בנעלים?
קרקס החלומותארין מורגנסטרן3שני קוסמים נפגשים מידיי פעם ומתפארים בתלמידיהם. זה תמיד מסתיים בתחרות והמנצח הוא הקוסם שתלמידו נשאר לעמוד אחרון. התחרות לא מוגבלת בזמן (התחרות האחרונה ארכה כ 80 שנה) ושני התלמידים לא אמורים לדעת עליה (בכל אופן לא בהתחלה). כרקע לתחרות נוצר הקרקס ששם כל קוסם יוכל להציג את מרכולתו. הקרקס מכיל בתוכו כמובן עוד אנשים מלבד 2 המתחרים וכך יוצרת הסופרת מארג קסום של אנשים בעלי יכולות המרכיבים את "קרקס החלומות". הקורא מתוודא לאנשים והנשים בקרקס לשאיפות הגדולות והקטנות של כל אחד מהם,ולקבוצת המעריצים שמלווה את הקרקס בנדודיו בעולם. וכמובן לשני המתחרים ולמורים שלהם. סוף הסיפור הזכיר לי את "השד בבקבוק" של רוברט לואיס סטיבנסון. ספר קסום על עולם של דמיון ואילוזיה.
בלי לומר שלום לינווד ברקלי6זה היה ממש עצוב. הגעתי לספריה ואל היה לי הרבה זמן כדי לבחור כמה ספרים (חיכו לי באוטו). ראיתי את "בלי לומר שלום" על העגלה. הסתכלתי בכריכה האחורית של הספר והחלטתי לקחת אותו. כשהגעתי לקרוא אותו, היה נדמה לי שהעלילה מוכרת לי. ככל שאני מתקדם בספר אני בטוח שכבר קראתי אותו. אבל חוץ מהתחושה הזו אני לא באמת מצליח להזכר בפרטים. לאחר שסיימתי אותו אני בטוח בשני דברים: א) קראתי אותו כבר פעם ב) אני מתחיל להיות סנילי. כמו שמרצה שלי נהג לומר, זה לא התרגיל זה הגיל. הספר מתרכז בסינתיה שנתפסת ע"י אביה כשהיא משתכרת עם הפרחח של בית הספר. היא רבה עם אביה וכשהיא מגיעה הביתה היא עולה לחדרה בלי לדבר עם בני משפחתה. בבוקר היא קמה ואף אחד לא בבית, זה נראה לה קצת מפתיע, אבל היא חושבת שהם אולי כועסים עליה ולכן יצאו בבוקר לעבודה (ואחיה לבית ספר) בלי להעיר אותה. הבעיה, שגם לאחר שהיא חוזרת מבית הספר אף אחד לא בבית. אחרי 25 שנה, מראיינים אותה לתוכנית טלוויזה ומספרים את סיפורה , ופתאום כל מיני דברים מהעבר מתחילים לצוץ...
מובי דיק (2010)הרמן מלוויל2בשבוע הספר האחרון המליץ לי אחד המוכרים על "מובי דיק" בתרגום חדש בהסבירו כי התרגום הישן היה בלתי קריא בעליל. אני מוכרח לחלוק עליו.התרגום הקודם היה יצירת אומנות .אני זוכר שהייתי לוקח את הספר לידיים ואחרי דקה כבר ישנתי מעולה.חודשיים תמימים הספר דאג לשנתי להיות מצוינת. התרגום החדש רק יעשה עוול.הריי הספר לא מעניין - רב חובל (אחאב) שיש לו אובססיה לפגוע בלוויתן לבן (מובי דיק),מסופר מנקודת מבט של נוסע (ישמעאל).בדרך הסופר מתאר סוגיי לוויתנים ועוד כל מיני חיות ים.ומגדיל לעשות בנסיון לקבוע מאיזה סוג היה הלוויתן של יונה הנביא. לפחות אל תגזלו את השינה מאנשים!!!
ניקולאס ניקלבי (2011)צ'ארלס דיקנס13כקוראים אנחנו לא חוסכים ביקורת מהסופרים. אנחנו דורשים מהם לכתוב בצורה מעניינת , לחדש בכל ספר, שכל עמוד חדש יהיה כמנה אקזוטית. ואם נדמה לנו שהם ממחזרים , אנחנו לא חוסכים מהם את שבטם. ראו לדוגמא, מקרה הרלן קובן. יוצאים מהכלל הם הסופרים הקלאסיים. לא זכור לי שקראתי בקורת על טולסטוי, דסטוייבסקי, ויקטור הוגו ואחרים שהם כותבים אותו סיפור באדרת שונה. ניקח למשל את צארלס דיקנס, האם יש משהו משותף לאוליבר טוויסט דיוויד קופרפילד, דוריס הקטנה ובין שני ערים. תמיד יש שם יתום (בדר"כ קבוצת יתומים) שמנוצל(ים) ע"י רשע תורן, יש איזו עלמה במצוקה ויש את גבורנו שבסוף עוזר לכולם וסוף טוב הכול טוב. נכון, הרקע שונה, לפעמים זה לונדון, לפעמים זו המהפכה הצרפתית,אבל לא נשכח, גם הרקע של הרלן קובן משתנה. בקיצור קל להשמיץ את בני זמננו ולא את הסופרים שהפכו לקנון בספרות העולמית. בכל האופן "ניקולאס ניקולבי" הוא מהז'אנר הידוע של צ'ארלס דיקנס, שלא תבינו אותי לא נכון ,אני משתף אתכם בהרהורים שעלו במוחי הקודח,אבל הספר ממש נחמד (והתרגום של עירית לינור הוא מלאכת מחשבת, הספר קולח- בכלל לא כמו "מועדון הפיקוויקים"). ומי שמתגעגע לקצת גשם ולמזג אוויר חורפי כמיטב המסורת האנגלית, זו בחירה מצוינת היום (28 באוגוסט).
הישרדותאלכס מורל4אחת הזכויות הגדולות במשטר דמוקרטי היא החירות. הזכות להחליט מה אני רוצה ואיך שאני רוצה . ג'ין החליטה לקחת את הזכות הזאת צעד אחד קדימה היא רוצה כרטיס בכיוון אחד בלבד (יציאה למי שלא הבין). היא צאצא(ית) לאבא וסבתא שלקחו את הצד הזה בעקבות דיכאון והיא גם רוצה. הבעיה שיש לה אמא שתפסה אותה על חם, הצילה אותה והפנתה אותה לטיפול אצל הגורמים המוסמכים. אבל לג'ין יש תוכנית היא עדיין לא ויתרה. אבל ברגע האחרון קורה משהו שהופך את כל עולמה והיא מנסה להיאחז בחיים בכל מחיר. אבל עכשיו לא כ"כ בטוח שהיא תצליח.
זהסטיבן קינג6בני אדם פוחדים מהרבה דברים, חלק מהם אפשר להבין חלק קצת קשה. למשל פחד (או יותר נגעלים) ממקקים. פחד מעכברים , עכבשים ויש אפילו כאלה שפוחדים מחתולים (באמת, פגשתי כמה כאלה). אבל הכי מוזר , עד עכשיו, היה בעיני פחד מליצנים. אז זהו אחרי "זה" אני לגמרי מבין אותם. ליצן רצחני מסתובב בעיירה קטנה ורוצח ילדים קטנים, הבעייה שרק ילדים יכולים לראות אותו. פנו לעצמכם, כמה לילות ותתחילו לקרוא, הליצנים לא יראו לכם מצחיקים יותר.
אחיםמיכאל בר-זהר6שתי גישות לכתיבת ספר מתח ( פלילי, ריגול או אולי אחר): קבוצה א: - עלילה רבת אנשים, פרצופים, ארועים כאשר חלק מהם ניסמך על עובדות היסטוריות.הסיפור מהיר, רב ארועים ותפניות, כמו דמויות סטריאוטופיות עד פלקטיות. קבוצה ב: - דמות אחת או שתיים, המקבלות עומק הן בזמן והן במרחב. בדרך כלל הסיפור מובא מתובנה של נפש הגיבור, תפיסתו את האירגון והמבנה פוליטי ממשלתי. הגישה השניה מאפיינת סופר כמו ג'ון לה-קארה. הקריאה בו איטית יותר מובנית והגיונית. הספר שאנו דנים בו שייך לקבוצה הראשונה. מבחן האיכות בעיני הוא השאלה " ואם אחתוך את הסיפור כאן , מה יקרה לסיפור ולי הקורא?" אין לי ספק כי במקרה של לה - קארה הדבר פוגם בהנאת הקריאה,בהבנת העלילה ויכולת המיצוי של הסיפור. בספר שלפנינו, יש ארועים, קורות חיים מזילי דמעות, אבל בהחלט ניתן להפסיק באמצע, לחבר את הסוף בדרך כלשהי והכל יהיה בסדר. מהשיירים שהוצאנו ניתן לבנות ספר אחר וסיפור חדש. המיוחד בו קצב הארועים והתפניות בעלילה. והעיקר הסוף המפתיע בבחינת כולם מתפכחים (או מתפקחים) והתחלת הרמוניה נראית באופק . קצת על העלילה : שני אחים ברוסיה הסובייטית של החבר סטאלין, נותרים יתומים. ( משפט אבסורדי כי יש אימא רוסיה ואבא סטאלין). דרכיהם עוברות במסלולים נפרדים ( לא אקלקל לקוראים), וכמובן הם נפגשים בארוע דרמטי מרעיד לבבות. כמעט כמו המיפגש של יוסף ואחיו. בקיצור ספר טיסה לא רע.
אחיםמיכאל בר-זהר4רומן מוצלח נוסף מבית היוצר של מיכאל בר זוהר. הזדמנות להכיר מקרוב את עולם הריגול, במיוחד בתקופה של המלחמה הקרה, בה אין מנצחים ומנוצחים. שילוב בין אירועים היסטוריים, אכזריות, אהבה, טרגיות ומתח - מומלץ !
אחיםמיכאל בר-זהר3ספר פשוט מעולה. מין סיפור קין והבל , אבל העלילה יחודית ומהפנטת בפני עצמה. הספר מותח מתחליתו ועד סופו. הסיפור מתגלגל בין חייהם של שני אחים שהופרדו בשל מות הוריהם (לכאורה), האחד גדל בארה"ב והשני בברה"מ , בתקופת המלחמה הקרה. גורמים אינטרסנטים "משסים" את האחים האחד בשני, עד לסוף המפתיע (מפתיע ביותר), שגורם לצביטה בלב, מה היה קורה אילו.... וגם למסקנה פילוסופית עמוקה (שאותה לא אגלה, ע"מ לא להרוס למי שלא קרא) ממליצה בחום!!!
אחיםמיכאל בר-זהר3ספר מותח, מרגש ורב תהפוכות. למרות שאינני חובב ספרי ריגול למיניהם, מצליח בר זהר לרתק אותי כל פעם מחדש בגלל הידע העמוק שלו ברוחות התקופה והסיפורים על תקופות מרתקות בהסטוריה. זאת כמובן, בנוסף לסיפור העיקרי שכתוב בצורה נפלאה.
אחיםמיכאל בר-זהר3ספר מתח מצויין, שסוחף מעמודיו הראשונים את הקורא. למיכאל בר זוכר יש כישרון נדיר לשלב ארועים היסטורים בעלילה, עד שחושבים בזה בדיוק מה שקרה בפועל.
אחיםמיכאל בר-זהר2ספר מתח מרתק תיאורים מפורטים על חיי האחים שאתה ממש מרגיש שהם חיים לצידך סוף מפתיע תוסיפו לרשימת הקריאה שלכם
אחיםמיכאל בר-זהר1אהבתי. ספר לא דק (460 עמודים), נקרא בנשימה עצורה. לכאורה סיפור מרגלים: ק.ג.ב ו-סי.אי.אי נאבקים זה בזה, אבל למעשה הרבה יותר. על רקע תקופה אפלה בברית המועצות מתגלגל הסיפור של שני אחים (אם משותפת, אבות שונים) שנותרים כמעט לבד לאחר שהוריהם הוצאו להורג. אחד נשאר בברית המועצות והשני התגלגל לארה"ב וגדל שם. הסיפור עוקב במשך כארבעים שנה אחר הקורה לכל אחד מהם, דרכיהם המצטלבות ולבסוף הפגישה ביניהם. את תוכנו של הסיפור לא אחשוף כי המתח והגילוי הם חלק מההנאה, אך בהחלט אפשר לומר שניתן לראות כיצד כל אחד מהאחים מתפתח במשך השנים. באח אחד הולכות ומתעצמות תכונות שהתגלו בו כבר בצעירותו, ואילו השני בכורח הנסיבות משתנה וכמעט הופך את עורו. הסוף המפתיע גורם לך לחשוב על המשקל היחסי של הגנטיקה לעומת השפעת הסביבה בקביעת אופי האדם, על הכוחות המניעים את האדם והאם הדברים היו יכולים להראות אחרת אם היו גדלים יחד או במקום אחר. היו רגעים בזמן קריאה שחשבתי על קין והבל. אמנם אח לא רוצח את אחיו אך מאבקים ורגשות עזים ומעורבים - יש ויש.
אחיםמיכאל בר-זהר1ספר טוב מאוד, סוחף ומרתק כבר אחרי מספר עמודים. שילוב מוצלח של רומן מותח והיסטוריה של בריה"מ בתקופה הקומוניסטית. מעניין !