הביקורת נכתבה ביום ראשון, 6 באוקטובר, 2013
ע"י טופי
ע"י טופי
בתחנת הרכבת תל אביב מרכז, באמצע גרם המדרגות היורדות לרציפים, עמדה עלמה צעירה לבושה כמו פקידה במשרד עורכי דין. בגדים סולידיים, פנים עגולים, איפור עדין, שיער אסוף, ותיק לפטופ שחור. בידה ספר פתוח והיא מפריעה לאנשים הממהרים במורד המדרגות. כוון שאני אוהבת ספרים בדקתי מה היא קוראת.. כמובן!! חמישים גוונים.. באמצע המדרגות!! לא בדקתי באיזה דף נעצרה אבל ודאי קטע מרתק במיוחד גרם לה לעצור באמצע המדרגות באמצע יום עבודה.
לי הספר לא גרם לעצור.. אלא לדלג..
על מלל מיותר (בעיני).. על משפטים החוזרים על עצמם..
אני יכולה לסכם את תוכנו כך:
הספר השני מתחיל שתי דקות בערך לאחר תום הראשון.
אנסטסיה האומללה שקועה בדיכאון עמוק. זה לה חמישה ימים שאינה אוכלת.
כזכור היא איננה אכלנית גדולה ולאורך הספר הראשון כריסטיאן מנסה להכריחה לאכול כדי להוכיח לקורא\ת את שתלטנותו.
הוי.. המסכנה, מתגעגעת לכריסטיאן על כל גווניו!
ולכן כשגיבור חלומותיה מתקשר היא ממהרת לחזור לזרועותיו.
כצפוי..
ומציבה לו תנאים מגבילים פן יפגע בה.
כצפוי..
והספר מנסה להיות מותח, ומנסה להיות סקסי, ומנסה להיות מעניין, אך אינו מצליח.
כצפוי..
טוב שיש אקסית מטורפת אחת המצילה אותנו משעמום טוטלי..
ואולי העלמה עצרה בגלל האקסית המטורפת?
ואם אתם שואלים את עצמכם או אותי שאלה המתבקשת מאליה:
ולמה קראתי? בגלל הסקרנות כמובן. לדעת מה היה בסוף.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
טופי
(לפני 12 שנים)
תודה חני! אם אינך סקרנית מובן שאפשר לוותר, המסכה יפה עם הנוצה או בלעדיה..
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים)
תודה למככבות.... ולמככבים :)
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים)
לפעמים ספר הוא לא רק ספר כנראה.
תודה שקראת אז אפשר לוותר אני מבינה. (אהבתי את המסכה שעל הספר וקניתי אחת בלי הנוצה כמובן).
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
