ביקורת ספרותית על נשמתה של המכונה החדשה מאת טרייסי קידר
ספר בסדר

---

בראשית שנות השמונים געש ורעש בלוק 107 בשכונה שבה גרתי עם הוריי, כי אחד השכנים קנה מחשב. הלכתי עם הוריי לחזות בפלא, ושם הוא היה. קופסה גדולה שעמדה בסלון וחוברה בחוטים משתלשלים לטלוויזיה מצד אחד, ולטייפ קלטות (עליו אוחסן המידע) מהצד השני, והיתה גם מקלדת, אם כי אני לא בטוחה שאי אז כבר נבחר השם העברי עבורה. אל תשאלו אותי איך אני זוכרת, אבל הפלא עלה לשכן 4200 דולר, עשה די מעט דברים, אבל הרשים את כל השכונה. זה לא היה המחשב הראשון שראיתי בחיי, אבל הקודמים לו היו גדולים, ואני נגעתי רק במסופים שלהם. זה היה המחשב הביתי הראשון שראיתי.

"המכונה החדשה" עליה כותב טרייסי קידר היא מכונה ישנה למדי. שייכת יותר לעידן המסופים, זה שקדם לעידן של מחשבים אישיים (עידן שבעצמו קדם לעידן הנוכחי שבו בכלל קוראים למחשב "טלפון"). הספר פורסם ב-1981 והוא סוקר את העבודה על פיתוח מחשב "מיני" שהמעבד שלו מאפשר יותר פעולה ממעבדי 16 הסיביות שהתקיימו עד אז, ושיוכל להתחרות במעבד של חברה מתחרה שעמד כבר לצאת לשוק. מהבחינה הזאת, הטכנולוגית, מדובר על פרה-היסטוריה. אבל מלבד הטכנולוגיה זהו ספר על ניהול עסקי. ככזה הוא די רלוונטי היום. אם מישהו תוהה מאיפה הגיעה הגישה ההיטקיסטית הגורסת שכדאי לשכור אנשים צעירים, לתת להם לעבוד עבודת פרך בשעות מטורפות ועם תאריכי יעד בלתי אפשריים, לשלם להם מעט יחסית, ועוד לקבל מהם תודה על כך - אז הספר מציג את השורשים. הגישה רווחה עוד קודם ("כמו פטריות - השאר אותם בחושך, האכל אותם חרא וגבה את הרווחים"), אבל הספר הזה הוא כנראה הראשון המתאר אותה בפירוט.

הספר הגיע לידיי כעוד מוצר שאותו קנה הבן-יקיר-לי בקניות הזיל-הזול שלו, בשני שקלים לספר או משהו כזה. היה נחמד לקריאה, אם כי נתן לי תחושה מעייפת של כתבה עיתונאית. הכותב מתעקש ללוות את הסיפור שלו בריאיונות של אנשים שונים ובתיאור של הביקור שלו אצלם, או הסיור שעשו יחד וכו'. כשמדובר בספר שלם ולא בכתבת 3000 מילה זה הופך להיות מייגע במקצת. ואכן זו עיתונאות, ולראיה הספר זכה בפרס פוליצר, אי אז בעידן הפרה-היסטורי שבו נכתב.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נשמתה של המכונה החדשה