ביקורת ספרותית על על שתי רגליים וכנפיים מאת עבאס קזרוני
ספר מעולה

---

סיפור נוגע ללב, המעביר מסר חיובי על תקווה, תעצומות נפש והתפקיד המרכזי שממלאת המשפחה בחיינו.
הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי מחבר הספר עבאס קזרוני, שבהיותו בן תשע הוברח מאיראן לאיסטנבול מתוך פחד שהמשטר החדש באיראן של שנות ה-80 יגייס אותו למלחמה שניטשה בין איראן ועירק במשך שמונה שנים (1988-1980), לאחר נפילת השאה ב- 1979 ועלייתו לשלטון של האייטוללה חומייני.
המחבר, שבינתיים בגר והתמסד כעו"ד בארה"ב, מאפשר לקורא המערבי ל"טעום" מן התלאות שפקדו את ארצו, משפחתו וגם אותו. לא לכל אחד יש שכל ישר ויכולת לעמוד על שתי רגליו בכל מקום שאליו יגיע. עבאס קזרוני נשאר עומד על שתי רגליו. הוא לא נפל ברוחו והחזיק מעמד ואף צמח והמריא אל על, למרות מצוקות פיזיים ורגשיים, והצליח בכך הודות לכוח הרצון.
מצד אחד, העלילה מתארת כיצד ילד בן תשע התמודד ומצא את דרכו בשנה הראשונה לאחר שהוברח אל מחוץ לגבולות איראן. מצד שני חשוב להבליט במיוחד את תובנות הסיפור. את האישיות של הילד עיצבו הנשים שבבית ואת המשמעת העצמית שלו הוא פיתח הודות לחינוך המוקפד של אביו. הוא היה בסך הכל בן תשע כשנשלח בנסיבות בלתי צפויות לחלוטין לבדו לסביבות זרות במדינות שאת שפתן לא למד. כל מה שעבר עליו היה בגדר אירועים בלתי צפויים ולמרות זאת הוא מצא את הדרכים המפתיעות ביותר להתמודד פיזית ורגשית איתם.
לעניות דעתי, זהו ספר המדגיש עד כמה הבית - החינוך, החום, הרגש, התרבות, אורח החיים וערכים מועדפים - הוא בסיס שאין לו תחליף.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על על שתי רגליים וכנפיים